Enjoying this page?

TAANIS - 003a – מאימתי – פרק ראשון – תענית, ג ע”א

צורת הדף באתר היברובוקס

אי סבר לה כרבי יהודה בן בתירה - נימא כוותיה?

אי סבר לה כר' יהודה - לימא כר"י - שיזכיר בשני:

קסבר רבי עקיבא: כי כתיב ניסוך יתירא בששי הוא דכתיב.

ניסוך יתירא בששי כתיב - כלומר: ונסכיה דמרבי תרי ניסוכין כתיב בששי, להכי אמר בששי מתחיל להזכיר, ואהני מ"ם יו"ד מ"ם - מים, דלא מצינו למימר תרוייהו דיין:

 

תניא ר' נתן אומר: (במדבר כח, ז) בקדש הסך נסך שכר לה' - בשני ניסוכין הכתוב מדבר, אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין.

אימא: תרוייהו דחמרא?

אם כן, ליכתוב קרא או: הסך הסך או: נסך נסך

או הסך הסך או נסך נסך - מדשני קרא בדיבוריה, ש"מ תרתי:

- מאי: הסך נסך - שמעת מינה חד דמיא וחד דחמרא.

 

אלא הא דתנן: ניסוך המים כל ז' - מני?

אי ר' יהושע[1] - נימא: חד יומא[2]?

אי ר"ע - תרי יומי?[3]

אי ר"ע תרי יומי הוו - ותו לא - דהא אמר: ונסכיה - דהיינו בששי מרבה ניסוך המים:

אי ר' יהודה ב"ב - שיתא יומי[4]?

לעולם רבי יהודה בן בתירה היא[5], וסבירא ליה כר' יהודה דמתני'[6].

וסבר לה כר' יהודה דמתניתין - דאמר: בלוג הוה מנסך כל שמנה. לא סבר כוותיה במה דאמר כל שמונה מנסך, אלא במה דאמר בשמיני מנסך, וכיון דבשמיני מנסך משכחת לה לרבי  יהודה [ב"ב] דאמר בשני מתחילין לניסוך המים כל שבעה:

דתנן רבי יהודה אומר: בלוג היה מנסך כל שמונה[7].

ומפיק ראשון[8] ומעייל שמיני?!

דמפיק ראשון ומעייל שמיני - משיב בעל הגמרא מי מצי אמר רבי יהודה דבשמיני מנסך:

ומאי שנא ראשון דלא - דכי רמיזי מים בשני הוא דרמיזי - שמיני נמי, כי רמיזי מים בשביעי הוא דרמיזי?

מאי שנא - דקאמר דבראשון אינו מזכיר, דכי רמיזי מיא בשני הוא דרמיזי, דמונסכיהם מרבה ניסוך המים - שמיני נמי מי מצי אמר דמנסך? - הא שביעי אמר רחמנא. דמ"ם יו"ד מ"ם מים כתיב בשביעי - דסיום קראי דניסוך המים בשביעי כתיב: כמשפטם, ולא בשמיני:

אלא רבי יהושע היא. וניסוך המים כל שבעה - הלכתא גמירי לה.

אלא ר' יהושע היא - דאמר: משעת הנחתו [דהיינו בשביעי[9]] מזכיר, ואעפ"כ סבר דניסוך המים כל שבעה. דגמרא גמיר לה הלכה למשה מסיני דניסוך המים כל שבעה. [10]ודאי כר"א אתי  שפיר. אבל כרבי יהודה בן בתירה וכר"ע - לא מיתוקמא. אלא להכי לא מוקי לה כר' אליעזר, דהא לא מיבעי, אי ר' אליעזר סבירא ליה הכי[11] - דודאי לרבי אליעזר אתי שפיר[12], והא דקא מוקים כר' יהושע רבותא קמשמע לן[13]. אבל כר"י בן בתירה וכר"ע - לא מיתוקמא - דרבי יהודה[14] יליף: מונאמר בשני ונסכיהם כו', אלמא דסבר דניסוך המים לא הוו אלא ו' ימים - דאיהו לא מפיק ראשון ומעייל שמיני, משום הני פירכא דפריך לעיל - לא אתי כרבי יהודה. ורבי עקיבא יליף מנסכיה שנאמר בששי - אלמא דסבר דניסוך המים לא הוו אלא תרי יומי. אבל כרבי יהושע מיתוקמא - לפיכך אין מזכירין אלא ביו"ט האחרון - דגשמים בחג סימן קללה, אבל ניסוך המים הוי כל שבעה דגמרא גמיר לה:

דאמר ר' אמי א"ר יוחנן, משום ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן: עשר נטיעות,

עשר נטיעות - המפוזרות בתוך בית סאה - חורשין כל בית סאה ערב שביעית עד ר"ה. אע"ג דשאר שדות אין חורשין לפני שביעית ל' יום - זה חורשין, דהואיל אם אין חורשין סביבן  מפסידין:

ערבה, 

וניסוך המים 

וניסוך המים - כל שבעה:

- הלכה למשה מסיני:

רבי יהודה אומר משום רבי יהושע: העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג: האחרון - מזכיר. הראשון - אינו מזכיר. ביום טוב הראשון של פסח: הראשון - מזכיר. האחרון - אינו מזכיר:

הי רבי יהושע?

אילימא רבי יהושע דמתניתין - הא אמר: ביום טוב האחרון של חג הוא מזכיר?

ר' יהודה אומר משום רבי יהושע העובר לפני התיבה בי"ט האחרון של חג כו'. כעין: אמר מר הוא, כלומר, אמרינן לעיל ר' יהודה אומר. הי רבי יהושע? - אילימא רבי יהושע דמתני': מיו"ט האחרון הוא מזכיר - דראשון נמי המתפלל תפלת יוצר מזכיר, ואילו הכא תני: הראשון אינו מזכיר:

אלא ר' יהושע דברייתא - האמר: משעת הנחתו?

האמר משעת הנחתו - דהיינו בשביעי[15], והכא קתני יו"ט האחרון של חג, דהיינו בשמיני:

ותו, הא דתניא: ר' יהודה אומר משום בן בתירה: העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג - האחרון מזכיר[16] - הי בן בתירה?

ותו הא דתניא - במכילתא אחריתי: ר' יהודה אומר משום בן בתירה: העובר לפני התיבה בי"ט אחרון של חג - האחרון מזכיר הראשון אינו מזכיר:

אילימא רבי יהודה בן בתירה - הא אמר[17]: בשני בחג הוא מזכיר?

אמר רב נחמן בר יצחק: תהא ברבי יהושע בן בתירה.

(אלא) אמר רב נחמן בר יצחק תהא - תרוייהו. הא דבעית: הי ר' יהושע? והא דבעית: הי בן בתירה? - ר' יהושע בן בתירה היא. דהאי דקאמר ר' יהודה לעיל משום ר' יהושע, והדר קאמר  משום בן בתירה - תהא תרוייהו ר' יהושע בן בתירה. ולא קשיא - זמנין קרו ליה בשמיה דאבוה בן בתירה, וזמנין דקרו ליה בשמיה דידיה: ר' יהושע:

זמנין דקרי ליה בשמיה, וזימנין דקרי ליה בשמיה דאבא.

והא מקמי דליסמכוהו, והא לבתר דליסמכוהו.

מקמי דליסמכוהו - לא הוה חשוב, וקרו ליה בשמיה דאבוה. והאי דקרו ליה בשמיה דנפשיה ר' יהושע - היינו לבתר דסמכוהו:

 

תנא: בטל וברוחות - לא חייבו חכמים להזכיר. 

בטל וברוחות - משיב הרוח, ומוריד הטל - לא חייבוהו חכמים להזכיר אפילו בימות הגשמים:

ואם בא להזכיר - מזכיר.

מ"ט?

א"ר חנינא: לפי שאין נעצרין[18].

לפי שאינן נעצרין - שאלמלא הן[19] - אין העולם מתקיים. - והאי דאמרינן בתפלה: משיב הרוח ומוריד הגשם[20] - לאו משום חיוב[21], אלא חוק[22] גשם הוא מזכיר. - דטל ורוחות מועילות לארץ לתקנה ולנגבה כדבסמוך: זיקא דבתר מיטרא כמיטרא[23][24]:

וטל מנלן דלא מיעצר?

דכתיב: (מלכים א יז, א) ויאמר אליהו התשבי, מתושבי גלעד אל אחאב: חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי.

וכתיב: (מלכים א יח, א) לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה - ואילו טל לא קאמר ליה.

ואילו טל לא קאמר - ואתנה טל ומטר, אלא מטר בלבד:

מאי טעמא - משום

 

תוספות

אי רבי יהודה בן בתירה. דאמר בשני בחג הוא מזכיר שית יומי הוו א"כ לא יהיה הניסוך כי אם ששה ימים:

עשר נטיעות. פירש"י נטיעות מפוזרות בבית סאה חורש כל בית סאה בשבילן דכל נטיעה יונקת ודווקא מבית סאה היה צריך להם יכול לחרוש עד ר"ה של שביעית דהוו שפיר אוקומי אילנא שרי אבל יותר מבית סאה אינו חורש אלא כדי צורכן דהואיל ומפוזרות ביותר מבית סאה קיימי שפיר ובפחות מיכן למה קיימי וליעקר קיימי ודוקא נטיעות אמר דחורשין בשבילן עד ראש השנה אבל אילנות אסור דאורייתא כל אלול ומדרבנן. פסח ועצרת תקון בשדה הלבן עד פסח מותר אבל מפסח ולהלן אסור ושדה אילן עד עצרת מותר מכאן ואילך אסור:

ערבה. שמקיפין את המזבח וניסוך המים הלכה למשה מסיני כולהו:

ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד. לכך נקרא מתושבי גלעד לפי שהרגו ישראל אנשי יבש גלעד על מעשה פילגש בגבעה ולא נשאר ביבש גלעד כי אם מעט אנשים מן המיושבים בעיר כי כל השאר היו עם אספסוף לכך מעיד כי אליהו מן התושבים כך שמעתי מהר"י טרוט"י משם הר"י בה"ר יצחק ממלאון:

בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר. משיב הרוח ומוריד הטל כו' לפיכך אין קפידא לומר מוריד הטל אפילו בימות החמה אך שלא יאמר מוריד הגשם והכי הלכתא ואם לא אמר בימות הגשמים כי אם מוריד הגשם ודילג משיב הרוח ומוריד הטל אין מחזירין:

ואילו טל לא מיעצר. ומ"ה נראה דגבי גדעון (שופטים ו) כשאמר על הארץ יהיה טל ועל הגיזה יהיה חורב כתיב ויעש כן אבל כשאמר על הארץ יהיה חורב ועל הגזה יהיה טל כתיב ויהי כן כלומר דעל הגיזה היה הטל אבל לא כתיב ויעש כן משמע דעל הארץ היה טל דטל לא מיעצר ע"כ בנוסח שלפני ועוד מצאתי כשאמרו על כל הארץ יהיה טל כתיב ויעש אלהים כן וכשאמר טל יהיה על הגיזה לבדה ועל כל הארץ יהיה חרב כתיב ויהי כן ולא הזכיר בזה הש"י וטעמו אשר אומר כי הוא זה כי אין הש"י מזכיר שמו על הרעה כי אם יהיה חורב על כל הארץ היתה רעת יושבי בה וכתיב (שמות כ) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך אבל כשאמר על כל הארץ יהיה טל כתיב ויעש אלהים וכדומה לזה (בראשית א) ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה וגבי חשך לא הזכיר השם יתברך וכן בחמשה דברות אחרונות (שמות כ) מלא תרצח ואילך לא הזכיר הש"י הכל הולך אל מקום אחד משל למלך שבנה דירה נאה והניח לצייר מגינו לפני כל חדרי הבית זולתי בית הכסא מקום הטינוף:

  1. 1 שסובר מיום הנחתו, היינו מליל שמיני עצרת כדמוכח לקמן ברש"י שהוא כמו ר' יהושע במתניתין שמתחיל להזכיר בשמיני עצרת.  בס"ד של הגמרא תחלת זמן הזכרת הגשמים הוא היום שבו מתחילין לנסך.
  2. 2 כיון שההזכרה של הגשמים הוא בליל יום הנחתו, שמ"ע וז"ל המהרש"א: "וההוא חד יומא ע"כ הוא שמיני עצרת דלר"י דברייתא נמי דאמר משעת הנחתו הוא ערבית דשמיני עצרת כמ"ש התוס' לעיל וכפרש"י לקמן (אלא לרבי יהושע) וק"ל"
  3. 3 ונסכיה נזכר ביום הששי ומיום הששי עד סוף החג הוא שני ימים (אינו מסתבר לשאול עליו גם על שמ"ע, כי הוא דבר חידוש של ר' יהושע)
  4. 4 כי הוא אומר שמזכיר מיום השני שנזכר בו מ"ם יתירא וממילא שמשם ואילך מנסכים מים עד סוף החג
  5. 5 המשנה של סוכה הנ"ל
  6. 6 ולכאורה הרי גם לדעת ר' יהושע מנסך בשמ"ע, שהרי זהו החד יומא כבמהרש"א על רש"י ד"ה חדא יומי
  7. 7 שבעת ימי סוכות ושמ"ע
  8. 8 ר' יהודה בן בתירא
  9. 9 לפי סוף רש"י זה והובא במהרש"א לעיל הכוונה בשעת הנחתו הוא לא בשביעי אלא בליל שביעי היינו שמ"ע. והנה רש"י כאן תופס בפשטות שר' יהושע של הברייתא שאומר משעת הנחתו, הרי הוא גם ר' יהושע של המשנה שאומר מיום האחרון של חג כדמוכח מהמשך דברי רש"י זה. אבל בהמשך הגמרא ומפשטות לשון רש"י שם נראה שזה שני ר' יהושע, ור' יהושע של הברייתא סובר שביום הנחתו היינו ביום השביעי של חג, ור' יהושע של המשנה סובר שבשמ"ע מזכירין. וצריך לעיין בכל זה
  10. 10 ואף שהגמרא מוקי לה כר' יהושע מ"מ
  11. 11 דהלכתא גמירי לה
  12. 12 שהרי מזכירין הגשמים כל שבעה
  13. 13 שאפילו ר' יהושע דס"ל שמזכירין רק בשמ"ע מ"מ ס"ל מההלכתא גמירי שניסוך המים כל שבעה.
  14. 14 בן בתירא
  15. 15 לכאורה לפי המהרש"א ורש"י הנ"ל צריך לדחוק ולומר ששביעי כוונתו לליל שביעי היינו שמ"ע, ומ"ש רש"י בהמשך: "דהיינו בשמיני" - כוונתו לשמיני ביום. אלא שא"כ למה מביא "והכא קתני יו"ט האחרון של חג" הרי בזה אין סתירה לליל שמ"ע שג"כ נקרא יו"ט האחרון של חג, והי' לו לרש"י להביא והכא קתני "האחרון מזכיר" דהיינו ביום שמ"ע ולא בליל שמ"ע. ולכאורה מכאן מוכרח שר' יהושע דברייתא הוא לא ר' יהושע דמתני', ולר' יהושע דברייתא מזכירין בשביעי, (ולכאורה טעמו הוא משום שהמ"ם האחרון הוא בשביעי, אמנם בגמרא לעיל כששאלו טעמו של ר' יהודה בן בתירא וטעמו של ר"ע לא שאלו טעמו של ר' יהושע, ואם סבר כר' יהושע של מתניתין מובן כי טעמו משום שבחג גשמים הם קללה) אלא לפי"ז איך נפרש רש"י הנ"ל ד"ה "אלא לר' יהושע", וצריך לברר כל זה
  16. 16 אבל הראשון אינו מזכיר והוא כדברי ר' יהודה בברייתא דלעיל משם ר' יהושע וכאן אומר ר' יהודה משם בן בתירא
  17. 17 בברייתא לעיל
  18. 18 תמיד יש טל ותמיד יש רוח משא"כ גשם לפעמים נעצר, ואינו יורד גשם, ולכן חשוב להזכיר גבורות גשמים שלא יעצרו
  19. 19 טל ורוח
  20. 20 ואיך זה מתאים עם זה שאמר שלא חייבו חכמים להזכיר, א"כ למה אנו מזכירים הרוח כשאומרים משיב הרוח ומריד הגשם
  21. 21 שחייבים להזכיר הרוח
  22. 22 מה שמזכירין הרוח הוא חלק מהזכרת הגשם, ולא הזכרת רוח בפני עצמו. (מה הפירוש חוק, החוק של הזכרת גשם? ואולי צ"ל חוזק)
  23. 23 הרוח שאחר הגשם חשוב כהגשם עצמו
  24. 24 למה מזכיר גם טל - הרי מבאר שזה הוא חוק גשם, אבל הטל אין אנו מזכירים כשאומרים משיב הרוח ומוריד הגשם? ואולי כשאומרים בברכת ברך עלינו אומרים ותן טל ומטר לברכה, לכן מזכיר את זה כאן, שגם טל יש לו שייכות למטר ומזכירין אותו ביחד עם המטר. וצריך לעיין במפרשים