וערבית במערב.
וערבית במערב - את החדשה:
א"ר יוחנן בן נורי: עדי שקר הם.
עדי שקר הם - דקיימא לן (לעיל דף כ, ב) עשרים וארבעה שעי מכסי סיהרא, כך פירשו רבותי, ולבי נוקפי מדקתני בברייתא פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה, ואין לשון ביאת ארוכה וקצרה נופל כאן, שהרי מתוך קוטנה הישנה היא נכסית מבני מערב כשהיא במזרח לפני חידושה, ונראה לי דעל החדשה העידו, ועדי שקר דקאמר רבי יוחנן בו נורי לפי שאינה ממהרת לרוץ בי"ב שעות שביום מתוך המזרח לתוך המערב, וע"ז קאמר פעמים שבא בדרך ארוכה ושוהה לבא:
כשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל.
ועוד באו שנים ואמרו: ראינוהו בזמנו,
ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו - ביום שלשים:
ובליל עיבורו לא נראה — וקיבלן ר"ג.
וליל שלשים - שהיו מצפין ב"ד והעם שתהא מגולה ויראוה, מאחר שהעדים ראוה ביום, לא נראה להם:
אמר רבי דוסא בן הורכינס: עדי שקר הן!
היאך מעידים על האשה שילדה, ולמחר כריסה בין שיניה?
אמר לו רבי יהושע: רואה אני את דבריך.
רואה אני את דבריך - לעבר את החדש:
שלח לו ר"ג: גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביוה"כ שחל להיות בחשבונך.
הלך ומצאו ר"ע מיצר.
הלך ומצאו - הלך ומצאו ר"ע לר' יהושע מיצר על שהנשיא גזר עליו לחלל יום הכפורים:
אמר לו: יש לי ללמוד שכל מה שעשה ר"ג עשוי,
שנאמר (ויקרא כג, ד): אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אתם —
אשר תקראו - בקריאת בית דין תלאו הכתוב:
בין בזמנן בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו.
בא לו אצל ר' דוסא בן הורכינס.
בא לו - ר' יהושע אצל רבי דוסא:
אמר לו: אם באין אנו לדון אחר בית דינו של ר"ג, צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו,
שנאמר (שמות כד, ט): ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל.
ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים?
למה לא נתפרסמו שמותן כו' - שאם בא אדם לדון אחר בית דין שבימיו ולומר וכי בית דין זה כמשה ואהרן כאלדד ומידד, אומרים לו שמא חשוב הוא כשלשה מן השאר שלא נתפרשו שמותם:
אלא ללמד שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל, הרי הוא כבית דינו של משה.
נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל ר"ג ביום שחל יוה"כ להיות בחשבונו.
עמד ר"ג ונשקו על ראשו.
אמר לו: בוא בשלום רבי ותלמידי — רבי בחכמה, ותלמידי שקבלת את דברי:
גמ'
תניא, אמר להם ר"ג לחכמים: כך מקובלני מבית אבי אבא — פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה.
א"ר יוחנן: מ"ט דבי רבי? דכתיב (תהלים קד, יט): עשה ירח למועדים, שמש ידע מבואו — שמש הוא דידע מבואו, ירח לא ידע מבואו.
רבי חייא חזייא לסיהרא דהוה קאי בצפרא דעשרים ותשעה.
גמ' דחזי' לסיהרא - ישנה:
שקל קלא פתק ביה.
שקל קלא - פיסת רגבים מוט"א בלע"ז:
אמר: לאורתא בעינן לקדושי בך,
לאורתא בעינן לקדושיך - צריכין אנו לעשות הלילה יום טוב של ראש השנה לחסר את אלול ולאיים על העדים לומר ראינוהו בזמנו לקדשו למחר, ואף על פי שלא ראוהו, לפי שהיה עיבור החדש דוחה את יום הכפורים אצל שבת:
ואת קיימת הכא?! זיל איכסי.
ואת קיימת הכא - ואם תהא נראית ערבית שוב לא יקדשו את החדש למחר, כדאמרן לעיל פרק קמא (כ, ב) צריך שיהא לילה ויום מן החדש, שאם נראית הישנה לאור כ"ט אין מקדשין מחר את החדש:
א"ל רבי לר' חייא: זיל לעין טב וקדשיה לירחא,
זיל לעין טב וקדשיה - דואג היה שלא ירננו עליו בני עירו כשיקדשנו למחר, לפי שראו הישנה כל יום כ"ט, וסלק תלונותם מעלי. ומורי פירש שגזרו גזרה במקומו שלא יקדשו את החדש:
ושלח לי סימנא: דוד מלך ישראל חי וקים.
דוד מלך ישראל - נמשל כלבנה, שנאמר בו (תהלים פט, לז-לח): כסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם:
ת"ר: פעם אחת נתקשרו שמים בעבים, ונראית דמות לבנה בעשרים ותשעה לחדש.
כסבורים העם לומר: ראש חדש! ובקשו ב"ד לקדשו.
אמר להם ר"ג: כך מקובלני מבית אבי אבא — אין חדושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה וע"ג חלקים.
ואותו היום מתה אמו של בן זזא, והספידה ר"ג הספד גדול — לא מפני שראויה לכך, אלא כדי שידעו העם שלא קידשו ב"ד את החדש:
(ונראית דמות לבנה. בעשרים ותשעה): שידעו שלא קדשו בית דין את החדש - שאין מספידין ביום טוב:
הלך ר"ע (ומצאו) מיצר כו':
איבעיא להו: מי מיצר? ר"ע מיצר, או רבי יהושע מיצר?
ת"ש, דתניא: הלך ר"ע ומצאו לרבי יהושע כשהוא מיצר.
אמר לו: [רבי] מפני מה אתה מיצר?
אמר לו: (רבי) עקיבא, ראוי לו שיפול למטה י"ב חדש ואל יגזור עליו גזירה זו.
א"ל: רבי, תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני.
אמר לו: אמור.
אמר לו: הרי הוא אומר (ויקרא כג, ב): אתם, אתם, אתם — ג' פעמים.
אתם אתם אתם - שלשה זמנין כתיב אשר תקראו אותם בפרשת שור או כשב, וקרי ביה תקראו אתם:
אתם — אפילו שוגגין,
שוגגין - מאליהן, כסבורין שהוא ראוי להתעבר וטועין:
אתם — אפילו מזידין,
אתם — אפילו מוטעין.
מוטעין - על ידי עדי שקר:
בלשון הזה אמר לו: עקיבא, נחמתני נחמתני:
בא לו אצל רבי דוסא בן הורכינס כו':
ת"ר: למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו? שלא יאמר אדם: פלוני כמשה ואהרן, פלוני כנדב ואביהוא, פלוני כאלדד ומידד.
שלא יאמר אדם - על בית דין שבימיו: וכי פלוני ופלוני כמשה ואהרן שאשמע לו? עכשיו שלא נתפרשו, אמור לו: אם אינו כמשה ואהרן הרי הוא כאחד משאר זקנים שאינך יודע מי הם:
ואומר (שמואל א יב, ו): ויאמר שמואל אל העם, ה' אשר עשה את משה ואת אהרן.
ואומר ה' אשר עשה את משה ואת אהרן - שמואל הנביא אמר לישראל: הקדוש ברוך הוא עשה לכם נסים על ידי ששה זקנים הללו — משה ואהרן, ירובעל ובדן ויפתח ושמואל:
ואומר (שמואל א יב, יא): וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל.
ירובעל — זה גדעון. ולמה נקרא שמו ירובעל? שעשה מריבה עם הבעל.
בדן — זה שמשון. ולמה נקרא שמו בדן? דאתי מדן.
יפתח — כמשמעו.