חוץ מן המים.
ור' יוחנן אמר, אפילו מים.
אמר רב פפא, לא אמרן, אלא חמימי לגו קרירי, וקרירי לגו חמימי, אבל חמימי לגו חמימי, וקרירי לגו קרירי, לא.
אמר ריש לקיש, ארבעה דברים העושה אותן דמו בראשו, ומתחייב בנפשו, אלו הן:
הנפנה בין דקל לכותל.
והעובר בין שני דקלים.
והשותה מים שאולין.
והעובר על מים שפוכין.
ואפילו שפכתו אשתו בפניו.
"הנפנה בין דקל לכותל", לא אמרן אלא דלית ליה ארבע אמות, אבל אית ליה ארבע אמות, לית לן בה.
וכי לית ליה ארבע אמות לא אמרן, אלא דליכא דירכא אחרינא, אבל איכא דירכא אחרינא, לית לן בה.
"והעובר בין שני דקלים", לא אמרן אלא דלא פסקינהו רשות הרבים, אבל פסקינהו רשות הרבים, לית לן בה.
"השותה מים שאולין", לא אמרן אלא דשיילינהו קטן, אבל גדול לית לן בה.
ואפילו שיילינהו קטן נמי לא אמרן אלא בשדה דלא שכיחי, אבל בעיר דשכיחי, לית לן בה.
ואפילו בשדה נמי לא אמרן אלא מיא, אבל חמרא ושיכרא, לית לן בה.
"והעובר על מים שפוכין", לא אמרן אלא דלא אפסקינהו בעפרא ולא תף בהו רוקא, אבל אפסקינהו או תף בהו רוקא, לית לן בה.
ולא אמרן אלא דלא עבר עלייהו שימשא ולא עבר עלייהו שיתין ניגרי, אבל עבר עלייהו שימשא ועבר עלייהו שיתין ניגרי, לית לן בה.
ולא אמרן אלא דלא רכיב חמרא ולא סיים מסני, אבל רכיב חמרא וסיים מסני, לית לן בה.
וה"מ היכא דליכא למיחש לכשפים, אבל היכא דאיכא למיחש לכשפים, אע"ג דאיכא כל הני, חיישינן.
[כההוא] גברא דרכיב חמרא וסיים מסני, וגמוד מסאניה וצוו כרעיה.
ת"ר שלשה אין ממצעין ולא מתמצעין, ואלו הן:
הכלב, והדקל, והאשה, וי"א אף החזיר, וי"א אף הנחש.
ואי ממצעין, מאי תקנתיה?
אמר רב פפא, נפתח, ב"אל" ונפסיק ב"אל".
א"נ נפתח ב"לא" ונפסיק ב"ל"א.
הני בי תרי, דמצעא להו אשה נדה.
אם תחלת נדתה היא, הורגת א' מהן.
אם סוף נדתה היא, מריבה עושה ביניהן.
מאי תקנתיה?
נפתח ב"אל" ונפסיק ב"אל".
הני תרי נשי דיתבן בפרשת דרכים, חדא בהאי גיסא דשבילא וחדא באידך גיסא, ומכוונן אפייהו להדדי, ודאי בכשפים עסיקן.
מאי תקנתיה?
אי איכא דירכא אחרינא, ליזיל בה.
ואי ליכא דירכא אחרינא, אי איכא איניש אחרינא בהדיה, נינקטו לידייהו בהדי הדדי וניחלפו, ואי ליכא איניש אחרינא, נימא הכי, "אגרת, אזלת, אסיא, בלוסיא, מתקטלא בחיק קבל".
האי מאן דפגע באיתתא בעידנא דסלקא מטבילת מצוה, אי איהו קדים ומשמש, אחדא ליה לדידיה רוח זנונים, אי איהי קדמה ומשמשה, אחדא לה לדידה רוח זנונים.
מאי תקנתיה? לימא הכי (תהילים קז, ) "שופך בוז על נדיבים ויתעם בתהו לא דרך".
א"ר יצחק, מאי דכתיב (תהילים כג, ) "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי"?
זה הישן בצל דקל יחידי, ובצל לבנה.
ובצל דקל יחידי לא אמרן, אלא דלא נפיל טולא דחבריה עילויה, אבל נפל טולא דחבריה עילויה, לית לן בה.
אלא הא דתניא, "הישן בצל דקל יחידי בחצר, והישן בצל לבנה, דמו בראשו".
היכי דמי?
אי לימא דלא נפל טולא דחבריה עילויה?
אפילו בשדה נמי?
אלא לאו שמע מינה בחצר, אף על גב דנפיל טולא דחבריה עילויה?
שמע מינה.
ובצילה של לבנה לא אמרן אלא במערבה, אבל במדינחתא, לית לן בה.
רשב"ם
חוץ. מקרירי בחמימי וחמימי בקרירי דהא לא מזיגא היא דמין במין נינהו מה לי קרירי ומה לי חמימי מ''מ מין א' הוא ושם א' הוא ואם שתה בתחל' יין מזוג אין אלו מצטרפות לו:
אמר רב פפא לא אמרן כו'. אדר' יוחנן קאי דאמר אפילו מים ובא רב פפא לפרש לא אמרן דמצטרפין אלא קרירי בחמימי וחמימי בקרירי דההיא חשיב ר' יוחנן מזוג אבל חמימי לגו חמימי וקרירי לגו קרירי דלכולי עלמא לא מיקרי מזוג ולא מצטרפי:
ארבעה דברים כו'. משום רוח רעה ולקמן מפרש להו חדא חדא:
אלא דלא הוי ארבע אמות. דלא שבק רווחא לשידא לעבור בין דקל לכותל משום הכי מזקא ליה:
אלא דליכא דירכא אחרינא. שתהא יכולה שידא להלך בו דעכשיו בא זה בגבולה והפסידה את דרכה ואהכי מזקא ליה:
אבל פסקתינהו. דשכיחי רבים לית ליה רשות להזיק שאין לו לגזול את הרבים:
ולא אמרן. דשורה על המים אלא בשדה דלא שכיחי מיא ומסרה נפשה לשתות:
דלא אפסקינהו בעפרא. שלא פיזר עליהן עפר:
גמוד מסאני. נתכווצו המנעלים:
וצוו כרעיה. יבשו רגליו:
לא ממצעין. לא יעברו בין אנשים:
ולא מתמצעין. ולא יעבור איש אחד בין שני כלבים בין שתי נשים בין שני דקלים:
נפתח באל ונסיים באל. אל מוציאם ממצרים וגו' כי לא נחש ביעקב וגו' עד מה פעל אל:
נפתח בלא ומסיים בלא. לא איש אל ויכזב וגו' עד ולא יקימנה:
הורגת אחד מהן. שמזיקתן במה שעברה ביניהן: אגרת אזלא אוסיא בלוסיא. אותן שדים שאתן עוסקות בהן בכשפים:
מתקטלין בחיק קבל. כבר הרוגים הן בחצים כמו ומחי קבלו כך שמע רבינו מרבו ורבו מפי רבינו גרשום זצ''ל:
אגרת. היא אגרת בת מחלת שם שידא:
דקל יחידי. שאין דקל אחר סמוך לו:
בצלה של לבנה. אי נמי ההולך בלילה כשהלבנה זורחת והוא הולך בצל הכתלים שדרך השדים להלוך בלילה ובזמן שהלבנה זורחת מתייראין לילך במקום האור והולכין במקום הצל:
טולא דחבריה. אם יש דקל אחר סמוך לו מסתלקת השידא לדקל אחר ואינו מזיקתו:
בחצר. שהמקום צר שאין לה דרך לנטות ימין ושמאל ושורה עליו ומזיקתו:
ובצלה של לבנה לא אמרן אלא במערבה. היינו בסוף החודש שהלבנה זורחת במזרח ואם שוכב אצל כותל לצד המערב הוי הצל במערב:
אבל במדינחא. היינו תחלת החדש שהלבנה זורחת במערב ועושה צל במזרח כגון ששוכב אצל כותל מצד המזרח: