בשליקתא, ומאיסתא.
הכי נמי, בשליקתא ומאיסתא.
והיכא איתמר דרב אשי?
אהא דאמר רבי אבין בר רב אחא א"ר יצחק, אבא שאול, גבל של בית רבי היה.
והיו מחמין לו חמין בחיטין של תרומה טמאה, ללוש בהן עיסה בטהרה.
אמאי?
ניחוש דילמא אתי בהו לידי תקלה?
א"ר אשי, בשליקתא, ומאיסתא.
אביי בר אבין ורב חנניא בר אבין, תנו תרומות בי רבה.
פגע בהו רבא בר מתנה.
אמר להו, "מאי אמריתו בתרומות דבי מר?"
אמרו ליה, "ומאי קשיא לך?"
אמר להו, "תנן 'שתילי תרומות שנטמאו ושתלן, טהורים מלטמא, ואסורין מלאכול'
וכי מאחר דטהורין מלטמא, אמאי אסורין מלאכול?"
אמרו ליה, "הכי אמר רבה, 'מאי אסורין'?
אסורין לזרים."
ומאי קמ"ל, גידולי תרומה תרומה.
תנינא?
"גידולי תרומה, תרומה".
וכי תימא, גידולי גידולין.
ומאי קמ"ל, בדבר שאין זרעו כלה?
הא נמי תנינא?
"הטבל, גידוליו מותרין, בדבר שזרעו כלה.
אבל בדבר שאין זרעו כלה, אפי' גידולי גידולין אסורין באכילה".
אישתיקו.
א"ל, "מידי שמיע לך בהא?"
אמר להו, "הכי אמר רב ששת, מאי 'אסורין'?
אסורין לכהנים.
הואיל ואיפסילו להו בהיסח הדעת".
הניחא למ"ד, היסח הדעת פסול הגוף הוי, שפיר.
אלא למ"ד, היסח הדעת פסול טומאה הוי, מאי איכא למימר?
דאתמר, "היסח הדעת:
רבי יוחנן אמר, פסול טומאה הוי.
ורבי שמעון בן לקיש אמר, פסול הגוף הוי.
רבי יוחנן אמר פסול טומאה הוי, שאם יבא אליהו ויטהרנה, שומעין לו.
רבי שמעון בן לקיש אומר, פסול הגוף הוי, שאם יבא אליהו ויטהרנה, אין שומעין לו".
איתיביה רבי יוחנן לרשב"ל.
"ר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר, לול קטן היה בין כבש למזבח במערבו של כבש, ששם היו זורקין פסולי חטאת העוף, ותעובר צורתן, ויוצאין לבית השריפה"?
אי אמרת בשלמא פסול טומאה הוי, משום הכי בעי עיבור צורה, שמא יבא אליהו ויטהרנה.
אלא אי אמרת פסול הגוף, למה לי עיבור צורה?
והתנן, "זה הכלל