דישראל נמי מישרא קא שרי?
ואי ר' יוסי הגלילי, אפי' תוך זמנו, נמי מישרא קא שרי בהנאה?
אמר רב אחא בר יעקב, לעולם ר' יהודה היא, ויליף שאור דאכילה, משאור דראייה.
מה שאור דראייה, שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה, אף שאור דאכילה, שלך אי אתה אוכל אבל אתה אוכל של אחרים ושל גבוה.
ובדין הוא דאיבעי ליה למיתנא, דאפי' באכילה נמי שרי.
ואיידי דתנא דישראל אסור בהנאה, תנא נמי דנכרי מותר בהנאה.
ובדין הוא דאיבעי ליה למיתנא, דאפילו בתוך זמנו מותר בהנאה, ואיידי דתנא דישראל לאחר זמנו, תנא נמי דנכרי לאחר זמנו.
רבא אמר, לעולם רבי שמעון היא.
ורבי שמעון קנסא קניס, הואיל ועבר עליה בבל יראה ובל ימצא.
בשלמא לרבא היינו דקתני של ישראל אסור, משום שנאמר "לא יראה".
אלא לרב אחא בר יעקב, משום "לא יאכל חמץ" מיבעי ליה?
מי סברת אסיפא קאי, ארישא קאי.
והכי קאמר, חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאה, משום שנאמר "לא יראה לך", שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים, ושל גבוה.
ויליף שאור דאכילה משאור דראייה.
ואזדו לטעמייהו.
דאיתמר, "האוכל שאור של נכרי שעבר עליו הפסח, לדברי ר' יהודה.
רבא אמר, לוקה.
ורב אחא בר יעקב אמר, אינו לוקה.
רבא אמר לוקה, לא יליף רבי יהודה שאור דאכילה משאור דראייה.
ורב אחא בר יעקב אמר אינו לוקה, יליף שאור דאכילה משאור דראייה.
והדר ביה רב אחא בר יעקב מההיא.
דתניא, "האוכל חמץ של הקדש במועד, מעל.
ויש אומרים, לא מעל".
מאן יש אומרים?
אמר רבי יוחנן, רבי נחוניא בן הקנה היא.
דתניא, "ר' נחוניא בן הקנה היה עושה את יום הכפורים כשבת לתשלומין.
מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מן התשלומין, אף יום הכפורים מתחייב בנפשו ופטור מתשלומין.
רב יוסף אמר, בפודין את הקדשים להאכילן לכלבים קמיפלגי.
מאן דאמר מעל, קסבר פודין את הקדשים להאכילן לכלבים.
ומאן דאמר לא מעל, קסבר אין פודין.
רב אחא בר רבא תנא לה