צירעה, לוקה שש?
צירעה - שרץ העוף היא, וגם שורצת על הארץ.
ויש בה אלו חמש לאוין, ומוסיף עליה לאו דשרץ העוף במשנה תורה (יד) "וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו".
שרץ לשון רחוש ונענוע, ואינו נראה.
ואין בהמה וחיה הגבוהין מן הארץ, בכלל שרץ.
הלכך "לא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף וגו'" דכתיב בקדושים תהיו, אינו מן המנין.
דלאו בשרצים כתיב:
א"ל, כל היכא דאיכא למדרש, דרשינן, ולא מוקמינן בלאוי יתירי.
(ויקרא ז, ) "והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל" דרישי', למה לי?
והבשר למה לי - השתא דאמרת קרא לאו לגופיה אתא, אלא לאם אינו ענין, תינח "ואשר יגע בכל טמא לא יאכל", "והבשר" למה לי?
ומשני, לרבות עצים ולבונה לקבל טומאה, ואף על גב דלאו אוכלא הוא:
לרבות עצים, ולבונה.
"והבשר כל טהור יאכל בשר" דסיפיה, למה לי?
והבשר כל טהור יאכל למה לי - "והבשר" יתירה מבעיא ליה.
דאילו "כל טהור יאכל בשר" דריש ליה במנחות (כה, ב) "כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל בשר וגו'".
הניתר לטהורין חייבין עליו משום טומאה.
יצא בשר שנטמא לפני זריקת דם.
לשון אחר.
בין ברישא בין בסיפא, ו' יתירא מיבעיא ליה:
לרבות אימורין.
לרבות את האימורין - שאם נטמאו, ואכלן טהור, שיעבור עליהן משום שני לאוין.
לאו דזרות, שאף הכהן זר אצלם.
ולאו דטומאת בשר.
ואדלעיל קאי, והכי קאמר, "לא יאכל", והבשר נמי שנטמא לא יאכל:
אימורין מהתם נפקא?
דתניא (ויקרא ז, ) "והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה'", לרבות את האימורין?
אשר לה' - קרא יתירה הוא.
דהוה ליה למכתב "מזבח השלמים וטומאתו עליו".
וכתיב, "אשר לה'".
לרבות אף בשר הקרב לה'.
שאם אכלו בטומאה, ענוש כרת.
ומשני, התם בטומאת הגוף איירי.
והאי "וטומאתו עליו" מוקמינן לה בזבחים בפרק בית שמאי (מג, ב) בטומאת הגוף הכתוב מדבר.
והכא רבינהו, לאזהרת טומאת בשר, כשנטמאו הם והוא טהור, שיהא מוזהר עליהן.
והכא ליכא כרת אלא לאו.
דאימעט מכרת, בזבחים בפרק בית שמאי:
התם, טומאת הגוף, בכרת.
הכא, טומאת בשר, בלאו.
א"ר אבהו א"ר יוחנן, כל איסורין שבתורה, אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן.
אלא דרך אכילתן - אלא אם כן אכלן דרך אכילתן:
למעוטי מאי?
אמר רב שימי בר אשי, למעוטי, שאם אכל חלב חי שפטור.
איכא דאמרי א"ר אבהו אמר ר' יוחנן, כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן.
איכא דאמרי - הא דר' אבהו אהנאה איתמר, ואהנך דאסירי בהנאה:
למעוטי מאי?
אמר רב שימי בר אשי, למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו, שהוא פטור.
חלב - אין דרך הנאתו אלא בהבערה ולמשוח עורות, ולא לרפואה.
וכל שכן אוכל חלב חי:
וכל שכן, אוכל חלב חי, שהוא פטור.
אתמר נמי.
אמר רב אחא בר עויה אמר רב אסי א"ר יוחנן, הניח חלב של שור הנסקל על גבי מכתו, פטור.
לפי שכל איסורין שבתורה, אין לוקין עליהם אלא דרך הנאתן.
אמר ר' זירא, אף אנן נמי תנינ'.
"אין סופגין את הארבעים משום ערלה, אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים בלבד".
אין סופגין את הארבעים כו' - גבי משקין קאי, במסכת תרומות.
וקאמר, דאין כל מי פירות קרויין משקין, אלא אלו בלבד.
אין סופגין את הארבעים על שום מי פירות של ערלה.
משום דבכולהו שלא כדרך הנאתן הוא, אלא אלו:
ואילו מתותים תאנים ורמונים לא.
מאי טעמא?
לאו משו' דלא קאכיל להו דרך הנאתן?
אמר ליה אביי, בשלמא אי אשמעינן פרי גופא דלא קאכיל ליה דרך הנאתו,
בשלמא אי אשמעינן בפרי גופא - דאי אכיל שלא כדרכו, כגון שבישל אגוזים או אפרסקין ואכלן, ואשמעינן דלא מחייב:
שפיר.
שפיר - שמעינן מינה דאין לוקין אלא כדרך אכילתן.
אבל השתא, טעמא דפטור, משום דלאו פרי אכל:
אלא הכא משום דזיעה בעלמא הוא?
אמר אביי, הכל מודים בכלאי הכרם, שלוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן.
כלאי הכרם - כתיב (דברים כב, ) "פן תקדש המלאה", דמשמע לא תהנה ממנו אלא תשרפנו.
ו"פן" לאו הוא:
מאי טעמא?
משום דלא כתיב בהו אכילה.
מיתיבי, "איסי בן יהודה אומר, מנין לבשר בחלב שהוא אסור?
שהוא אסור - באכילה:
נאמר כאן (דברים יד, ) "כי עם קדוש אתה".
ונאמר להלן (שמות כב, ) "ואנשי קדש תהיון לי".
מה להלן אסור, אף כאן אסור.
ואין לי אלא באכילה בהנאה מנין?
אמרת ק"ו.
ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה, אסורה בהנאה.
ערלה שלא נעבדה בה עבירה - בנטיעותה:
בשר בחלב שנעבדה בו עבירה, אינו דין שיהא אסור בהנאה?!
בשר בחלב שנעבדה בו עבירה - כשבישלו, ועבר עליו על לאו "לא תבשל":