ומאי "מדבריהם"?
ומאי מדבריהם - דר' מאיר:
מדברי ר' חנינא סגן הכהנים.
מדברי ר' חנינא - דתרומה טהורה בשש שעות, דמיא לההוא דשלישי דטהור דאורייתא, וטמא דרבנן.
והא נמי, שריא מדאורייתא עד תחילת שבע, ואסירא מדרבנן.
וכיון דאשמעינן ר' חנינא, דמטמינן טומאה דרבנן, בטומאה דאורייתא, דמטמא ליה מדרבנן, אוכל את אוכל.
מטמינן נמי, תרומה טהורה דאסירא מדרבנן, בטומאה דתרומה טמאה דאורייתא, דלא מטמיא לה אלא מדרבנן.
דאין אוכל מטמא אוכל, אלא מדרבנן:
אמר ריש לקיש משום בר קפרא, מתניתין באב הטומאה דאורייתא, וולד הטומאה דאורייתא.
ומאי "מדבריהם"?
מדברי ר"א ורבי יהושע.
אמר ר' שמעון בן לקיש - לא תדחק לאוקמא הכי.
דמאי "מדבריהן" דקאמר, מדברי ר' אליעזר ור' יהושע קאמר.
ולאו אמתניתין קאי ר' מאיר, אלא בעלמא קאי.
והכי קאמר, מדברי סופרים שמענו ששורפין כו'.
ומאן נינהו סופרים?
ר' אליעזר ור' יהושע.
והאי עדות דר' חנינא ור' עקיבא לא שייך גבי פסח.
ואיידי דבעי לאורויי ששורפים קדש טהור עם הטמא, נקט לה:
הי ר' יהושע?
אילימא הא רבי יהושע?
דתנן, "חבית של תרומה שנולד לה ספק טומאה.
שנולד - שאירע, כגון שנכנס אדם טמא לשם, ספק נגע בה ספק לא נגע:
רבי אליעזר אומר, אם היתה מונחת במקום התורפה,
התורפה - הפקר:
יניחנה במקום המוצנע.
יניחנה במקום המוצנע - עדיין מוזהר על שמירתה.
וטעמא מפרש בבכורות בפרק (עד כמה) "את משמרת תרומתי", שתים במשמע, אחת טהורה ואחת תלויה, ואמר רחמנא עביד לה שימור:
ואם היתה מגולה, יכסנה.
רבי יהושע אומר, אם היתה מונחת במקום המוצנע, יניחנה במקום התורפה.
ואם היתה מכוסה, יגלנה".
יניחנה במקום התורפה - כלומר, אם רצה, יכול לגרום לה טומאה.
דקסבר יש אם למסורת, וּתְרוּמָתִי כתיב.
אלמא שמעינן ליה לר' יהושע, דכיון דאינה ראויה אלא להדלקה, יכול לגרום לה טומאה.
והא נמי, אפילו טהורה, בת ביעור היא.
ומטמאין אותה:
מי דמי?
התם גרמא בעלמא, הכא בידים?
אלא הא ר' יהושע.
דתנן, "חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה,
חבית של תרומה בגת העליונה - היינו עדשים של גת שקורין מייט"י, שהענבים בתוכה:
ותחתונה חולין
והתחתונה - היינו בור שהיין יורד לתוכו:
טמאין.
טמאין - חולין טמאין יש בה, וראויין לו בימי טומאתו או למי שאינו אוכל חולין בטהרה.
ואם תפול תרומה זו לתוכו, הוי ליה מדומע טמא, ולא חזי לישראל משום תרומה, ואפילו טהורה.
ולא למכור לכהן, דכיון דטמאה היא, אסורה.
ביבמות בהערל (עג, ב) נפקא לן, שהאוכל תרומה טמאה עובר בעשה "בשעריך תאכלנו" לזה הטמא והטהור יחדו, ולא לאחר:
מודה ר"א ורבי יהושע, שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה,
מודה ר' אליעזר ור' יהושע - אף על פי שנחלקו באין יכול בסיפא, מודין ושוין הן בכך.
שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה.
אם יכול לחזר אחר כלים טהורין ולקבל קודם שתרד כולה לתוך הטמאין, ויקבל הימנה רביעית הלוג:
יציל.
יציל - יחזר אחריהן.
ואל יקבלנה בכלים טמאין, כדי להציל את החולין, שלא יתערב ממנה בהן ויאסרו.
ואף על פי שבתוך כך ירד ממנה לתוכם, ויפסידם.
לא מטמאינן לה לתרומה, משום הצלת חולין:
ואם לאו.
ר"א אומר, תרד ותטמא, ואל יטמאנה ביד.
רבי יהושע אומר, אף יטמאנה ביד".
ואם לאו - שלא ימצא כלי טהור, וסוף סוף לטומאה אזלא כולה.
בזו נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע.
דר' אליעזר אומר, אף על פי כן תרד ותטמא מאליו, ויפסיד החולין, ואל יטמאנה ביד כדי להצילן.
ר' יהושע אומר, יטמאנה ביד.
אלמא לר' יהושע, כיון דסופה לאיבוד, שרי לטמוייה ביד.
ובפסח נמי לא שנא.
ור' מאיר, מדר' יהושע יליף:
אי הכי, האי "מדבריהם", "מדבריו" מיבעי ליה?
ה"ק.
ממחלוקתן של ר"א ור"י למדנו.
ממחלוקתן למדנו - שהרי הלכה כר' יהושע בטהרות.
דר' אליעזר נמנו עלי,ו שלא לקבוע הלכה כמותו, מפני תנורו של עכנאי.
בבבא מציעא (נט, ב):
דיקא נמי.
דקתני, "מודה ר"א ור' יהושע".
דיקא נמי - דר' מאיר מדר' יהושע יליף.
מדקא מהדר ליה ר' יוסי אינה היא מן המדה.
דמודה ר' אליעזר ור' יהושע בזו.
שמע מינה מינייהו הוה יליף לה.
ולקמיה פריך, אמאי אינה היא המדה?
אמר ר' יוסי לר' מאיר, אין הנדון דומה לראיה.
נדון שריפת חמץ בפסח שאתה דן ולמד מאלו, אינו דומה לדברים שאתה מביא ראיה מהן עליו, על מה העידו, שתוכל ללמוד מהן:
ש"מ.
וכן א"ר נחמן אמר רבה בר אבוה, מתני' באב הטומאה דאורייתא, וולד הטומאה דאורייתא.
ומאי "מדבריהם", מדברי ר"א ורבי יהושע.
איתיביה רבא לרב נחמן, "אמר רבי יוסי, אין הנדון דומה לראיה.
שכשהעידו רבותינו על מה העידו?
אם על הבשר שנטמא בוולד הטומאה ששורפין אותו עם הבשר שנטמא באב הטומאה?
זה טמא וזה טמא?
זה טמא וזה טמא - שלישי בקודש טמא הוא, והראשון שהוא נשרף עמו טמא הוא:
אם על השמן שנפסל בטבול יום שמדליקין אותו בנר שנטמא בטמא מת?
זה פסול וזה טמא?
אף אנו מודים בתרומה שנטמאת בוולד הטומאה ששורפין אותה עם התרומה שנטמאת באב הטומאה.
אבל היאך נשרף התלויה עם הטמאה?
שמא יבא אליהו ויטהרנה?
שמא יבא אליהו - לאחר זמן, ויאמר טהורה היתה.
ונמצא למפרע, שטימאנו תרומה בידים.
אף על פי שהיא טעונה שריפה, מפני איסור חמץ, אסור לטמאה בידים: