ר"ע אומר: על זה ועל זה נחלקו כו':
ר"ע היינו תנא קמא?
רבי עקיבא היינו ת"ק - דקתני הכשר מבוי ב"ש אומרים כו' ולא מפליג בין קצר לרחב:
איכא בינייהו דרב אחלי,
דרב אחלי - מבוי פחות מד' טפחים חד מינייהו אית ליה דבארבעה ומארבעה ולמעלה פליגי אבל פחות מד'. אין צריך כלום:
ואיתימא רב יחיאל, ולא מסיימי.
ולא מסיימי - הי מינייהו אית ליה דרב אחלי והי מינייהו לית ליה לדרב אחלי והיינו דאמר לעיל דרב אחלי גופיה תנאי היא:
תניא: אמר ר"ע: לא אמר ר' ישמעאל דבר זה,
לא רבי ישמעאל אמר דבר זה - מוחזק אני בו שהוא חכם ומעולם לא אמר דבר זה:
אלא אותו תלמיד אמר דבר זה, והלכה כאותו תלמיד.
הא גופה קשיא: אמרת: לא א"ר ישמעאל דבר זה, אלמא לית הלכתא כוותיה.
והדר אמרת: הלכה כאותו תלמיד?!
אמר רב יהודה אמר שמואל: לא אמרה ר' עקיבא, אלא לחדד בה התלמידים.
לא אמרה רבי עקיבא - להאי הלכה כאותו תלמיד אלא לחדד את התלמידים שישימו לבם לתורה ויאמרו פלפול מלבם לפיכך שיבחו בפניהם:
ור"נ בר יצחק אמר: נראין איתמר.
נראין איתמר - נראין דברי אותו תלמיד:
א"ר יהושע בן לוי: כל מקום שאתה מוצא משום רבי ישמעאל, אמר תלמיד אחד לפני ר"ע, אינו אלא ר"מ, ששימש את ר' ישמעאל ואת ר"ע.
דתניא: אמר ר"מ: כשהייתי אצל ר' ישמעאל, הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו,
קנקנתום - אדרימנ"ט:
ולא אמר לי דבר.
כשבאתי אצל רבי עקיבא, אסרה עלי.
אסרה עלי - ולקמן מפרש:
איני? והאמר רב יהודה אמר שמואל משום ר' מאיר: כשהייתי לומד אצל ר' עקיבא, הייתי מטיל קנקנתום לתוך הדיו, ולא אמר לי דבר.
וכשבאתי אצל ר' ישמעאל, אמר לי: בני, מה מלאכתך?
אמרתי לו: לבלר אני.
אמר לי: בני, הוי זהיר במלאכתך, שמלאכתך מלאכת שמים היא.
שמא אתה מחסר אות אחת, או מייתר אות אחת, נמצאת מחריב את כל העולם כולו.
מחסר אות אחת - וה' אלהים אמת אם תחסר אל"ף הרי אתה מחריב וידבר ה' אם תוסיף אות אחת ותכתוב וידברו נמצאת מחריב:
אמרתי לו: דבר אחד יש לי, וקנקנתום שמו, שאני מטיל לתוך הדיו.
דבר אחד יש לי - לקמן מפרש מאי קמהדר ליה:
אמר לי: וכי מטילין קנקנתום לתוך הדיו? והלא אמרה תורה: (במדבר ה, כג) וכתב, (במדבר ה, כג) ומחה, כתב שיכול למחות.
כתב שיכול למחוק - וקנקנתום רישומו ניכר מאד:
מאי קא"ל,
מאי קאמר ליה - רבי ישמעאל:
ומאי קא מהדר ליה?
ומאי קא מהדר ליה - רבי מאיר אזהר ליה על חסר ויתר ומהדר ליה קנקנתום יש לי:
הכי קא"ל: לא מיבעיא בחסירות וביתירות [דלא טעינא], דבקי אנא.
אלא אפילו מיחש לזבוב נמי, דילמא אתי ויתיב אתגיה דדל"ת, ומחיק ליה, ומשוי ליה רי"ש.
דבר אחד יש לי, וקנקנתום שמו, שאני מטיל לתוך הדיו.
קשיא שימוש אשימוש,
קשיא שימוש אשימוש - דקאמר לעיל קמיה רבי ישמעאל שימש תחילה והכא תני איפכא: רבי עקיבא היה חריף טובא ולא מצי ר' מאיר למיקם אליביה:
קשיא אסרה אאסרה.
בשלמא שימוש אשימוש לא קשיא.
מעיקרא אתא לקמיה דר"ע, ומדלא מצי למיקם אליביה, אתא לקמיה דרבי ישמעאל, וגמר גמרא.
וגמר גמרא - משניות שקיבל מרבותיו:
והדר אתא לקמיה דר"ע, וסבר סברא.
והדר אתא לקמיה דרבי עקיבא - שהיה חריף לפלפל ולדקדק במה שלמד להשיב תשובות ומשניות זו על זו ולתרץ:
אלא אסרה אאסרה קשיא? קשיא:
תניא: רבי יהודה אומר: ר"מ היה אומר: לכל מטילין קנקנתום לתוך הדיו, חוץ מפרשת סוטה.
חוץ מפרשת סוטה - אפילו בספר תורה דקסבר אם בא למחוק לה מן התורה מוחק:
ורבי יעקב אומר משמו: חוץ מפרשת סוטה שבמקדש.
שבמקדש - מגילה של כל סוטה וסוטה:
מאי בינייהו?
אמר רב ירמיה: למחוק לה מן התורה איכא בינייהו.
והני תנאי כי הני תנאי.
דתניא: אין מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת.
אין מגילתה כשירה כו' - סוטה שנכתבה מגילתה ואמרה טמאה אני ופטורה אין מגילתה כשירה לסוטה אחרת אלמא כתיבה לשמה בעינן וה"ה נמי דאין מוחקין לה מן התורה:
ר' אחי בר יאשיה אמר: מגילתה כשירה להשקות בה סוטה אחרת.
אמר רב פפא: דילמא לא היא.
עד כאן לא קאמר ת"ק התם, אלא כיון דאינתיק לשום רחל, תו לא הדרא מינתקא לשום לאה.
אבל גבי תורה, דסתמא מיכתבא, הכי נמי דמחקינן.
אמר רב נחמן בר יצחק: דילמא לא היא.
עד כאן לא קאמר רבי אחי בר יאשיה התם, אלא דאיכתיב מיהת לשום סוטה בעולם.
אבל גבי תורה, דלהתלמד כתיבא, הכי נמי דלא מחקינן.
ולית ליה לרבי אחי בר יאשיה הא דתנן:
כתב [גט] לגרש את אשתו