דלמילתיה מנא הוא, אבל הכא למילתיה לאו מנא הוא.
לאוקמיה לדרבי יוחנן ולמימר וכן לחליצה ולאשמעינן דמנא הוא דא"כ מאי אתא לאשמעי' ר' יוחנן כיון דלמילתיה מנא הוא בהדיא תנן לה מתניתין ומשום דאפכי לא מיפסל דתנן חלצה בשל שמאל בימין חליצתה כשרה והיינו דאמר לעיל דמתרץ רבי יוחנן אליביה דר' יהודה:
ומי א"ר יוחנן הכי?
ומי אמר ר' יוחנן הכי - דהלכה כר' יהודה:
והאמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן: סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותיקנה, טמא מדרס.
טמא מדרס - אם היה של זב והיה טמא מדרס לא טהר מטומאתו כשנפסקה ועודנו אב הטומאה:
מאי לאו, לא שנא פנימית ולא שנא חיצונה?
מאי לאו - אפילו חיצונה ומשום דחזי לאפוכי ולתקנה וה"ה אע"ג דלא תיקנה דע"כ אי כשנפסקה פרחה לה טומאתה תו לא הדרה אלא להכי נקט תקנה משום סיפא לאשמעינן רבותא דאע"ג דתיקנה לראשונה כי הדר נפסקה שניה טהור מן המדרס:
לא, פנימית דוקא.
אבל חיצונה מאי? טהור?
אי הכי, אדתני נפסקה שניה ותיקנה, טהור מן המדרס,
אדתני נפסקה שניה - אע"פ שתקנה טהור מן המדרס דכיוון שנפסקו שתיהן בטיל ליה:
אבל טמא מגע מדרס,
אבל טמא מגע מדרס - והוי ראשון לטומאה דעדיין כלי הוא דחזי למילתיה דהא מיתקנה ראשונה ואף למדרס הוא ראוי אי הוה נעיל ליה זב מכאן ולהבא מיהו מטומאת מדרס קמייתא דהויא עליה טהו' כדאמרינן לקמן פנים חדשות באו לכאן וכל תורת מנעל שהיתה עליה בשעת קבלת טומאה ראשונה הלכה לה וכיון דכלי הוא הוי ראשון שהרי נגע בעצמו כשהיה אב הטומא' וכל זמן שהוא כלי וראוי לקבל טומאה לא טהר מטומאת המגע:
ניפלוג בדידה: בד"א, שנפסקה פנימית, אבל חיצונה טהור?
ליפלוג כו' - למה לי למינקט נפסקה שניה דנפסקו שתיהן הא ע"כ הא שניה החיצונה היא ומשום היא לחודה הוה ליה למיתני טהור מן המדרס:
אמר רב יצחק בן יוסף: תהא משנתנו
תהא משנתנו - הך דמדרס:
בסנדל שיש לו ארבע אזנים וארבע תרסיותים,
ד' אזנים ד' תרסיותים - והך דנפסק' שניה דקתני תרווייהו בחיצונות קאמר וסתמא כרבי יהודה דכיון דנפסקו חיצונות טהור:
שלא לשבור דבריו של ר' יוחנן.
שלא לשבר דבריו של רבי יוחנן - דאמר הלכה כרבי יהודה:
כי אתא רבין אמר רב חנן בר אבא אמר רב: הלכה כרבי יהודה,
ורבי יוחנן אמר: אין הלכה כר' יהודה.
ומי א"ר יוחנן הכי?
והא מדמתרץ ר' יוחנן אליבא דר' יהודה, ש"מ כר' יהודה סבירא ליה?
אמוראי נינהו, ואליבא דרבי יוחנן.
אמוראי נינהו - רבה בר בר חנה אמרה לההיא דלעיל והא רבין אמרה:
תנן התם: כל כלי בעלי בתים
כל כלי בעלי בתים - לגבי כלי עץ תנא לה במסכת כלים:
שיעורן כרמונים.
שיעורן כרימונים - לטהר מטומאתן אבל פחות מכאן חייס עליה ולא מבטיל ליה:
בעי חזקיה: ניקב כמוציא זית וסתמו, וחזר וניקב כמוציא זית וסתמו,
וחזר וניקב כמוציא זית - אצל נקב הראשון:
עד שהשלימו למוציא רימון, מהו?
עד שהשלים - הסתימה למוציא רימון:
אמר ליה ר' יוחנן: רבי, שנית לנו: סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותיקנה, טמא מדרס, נפסקה שניה ותיקנה, טהור מן המדרס, אבל טמא מגע מדרס.
ואמרינן לך: מאי שנא ראשונה, דהא קיימא שניה? שניה נמי, מתקנה ראשונה?
הא מתקנה ראשונה - ולא בטל מתורת מנעל:
ואמרת לן עליה: פנים חדשות באו לכאן.
פנים חדשות - משירדה לו טומאת מדרס נתחדשו פנים הללו ואין זו הראשון שכבר נתקלקל בו כדי ביטולו:
הכא נמי, פנים חדשות באו לכאן.
קרי עליה: לית דין בר אינש.
לית דין בר אינש - אלא מלאך:
איכא דאמרי: כגון דין בר אינש.
כגון דין בר אינש - גברא בכולא:
אמר ר' זירא אמר רבא בר זימונא: אם ראשונים בני מלאכים, אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים, אנו כחמורים,
ולא כחמורו של ר' חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר, אלא כשאר חמורים:
חמורו דר' פנחס - מפורש בהכל שוחטין (חולין דף ז.) ודרבי חנינא במסכת תענית (ד' כד.):
ונודות יין ושמן:
פשיטא?
לא צריכא, דאית ליה תרתי אוני.
תרתי אוני - אזנים שכופלים לתוכו ובאחת מהן יכול להוציא היין:
מהו דתימא חדא מינייהו בטולי מבטל לה, קמ"ל:
קדירה של בשר:
פשיטא?
לא צריכא, דאית לה שלאכא.
שלאכא - ברצו"ן (ברוצו"ן: זרבובית) :
מהו דתימא בטולי מבטל לה, קמ"ל:
מהו דתימא מבטל ליה - לקשר שעל פיה ומוציא מה שבתוכו דרך שלאכא:
רבי אליעזר בן יעקב אומר קושרה כו':
פשיטא?
לא צריכא, דאית לה תרתי איסרי.
תרי איסורי - שני חבלים קושר ברחב הפתח זה למעלה מזה לישנא אחרינא תרי איסורי שקושרין היום בשני צידי הפתח ולא היתה תלויה בה מאתמול:
מהו דתימא