ואימא: הר הבית דאסור במנעל, לילפא ממנעל,
ואימא הר הבית דאסור במנעל - ילפינן רקיקה מיניה לאיסורא בקל וחומר אבל בית הכנסת דשרי במנעל לא נילף רקיקה להתירה דרקיקה מאיסא אלא ילפינן מקפנדריא לאיסורא:
אבל [בית הכנסת] דשרי במנעל, אדיליף ממנעל ולהיתר, נילף מקפנדריא ולאסור!
אלא אמר רבא: כי ביתו.
מה ביתו, אקפנדריא קפיד אינש, ארקיקה ומנעל לא קפיד אינש, אף ב"ה, קפנדריא הוא דאסור, רקיקה ומנעל שרי:
כל חותמי ברכות שבמקדש וכו':
כל כך למה?
לפי שאין עונין אמן במקדש.
ומנין שאין עונין אמן במקדש?
שנאמר: (נחמיה ט) קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם.
ואומר: (נחמיה ט) ויברכו שם כבודך,
ויברכו שם כבודך - בשכמל"ו עונים והמברך אומר ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם מפרש בתוספתא שתקנו מן העולם ועד העולם להודיע שאין העוה"ז לפני העוה"ב כלום אלא כפרוזדור לפני הטרקלין כלומר הנהיגו ברכותיו בעוה"ז כדי להיות רגילים לעוה"ב שכולו ארוך:
ומרומם על כל ברכה ותהלה.
יכול כל הברכות כולן
על כל הברכות - בסוף ברכה אחרונה:
תהא להן תהלה אחת?
תהלה אחת - שיענו פעם אחת בשכמל"ו:
ת"ל: ומרומם על כל ברכה ותהלה, על כל ברכה וברכה תן לו תהלה:
התקינו שיהא אדם שואל בשלום חברו וכו':
מאי ואומר?
וכי תימא בעז מדעתיה דנפשיה קאמר,
וכי תימא בועז מדעתיה עבד - ולא גמרינן מיניה:
ת"ש: (שופטים ו) ה' עמך גבור החיל.
תא שמע - דגמרינן ממלאך שאמר לגדעון:
וכי תימא מלאך הוא דקאמר ליה לגדעון,
וכי תימא מלאך הוא דקאמר ליה לגדעון - כלומר לא שאל בשלומו ולא ברכו אלא בשליחות קאמר מאת המקום לבשרו שהשכינה עמו ולא גמרינן מיניה:
ת"ש: (משלי כג) אל תבוז כי זקנה אמך.
תא שמע אל תבוז כי זקנה אמך - אל תבוז את בועז לאמר מדעתו עשה אלא למוד מזקני ישראל כי יש לו על מי שיסמוך שנאמר עת לעשות לה':
ואומר: (תהילים קיט) עת לעשות לה' הפרו תורתך.
אמר רבא: האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש, מסיפיה לרישיה מדריש.
מסיפיה לרישיה כו' - אם באת לדרשו למקרא זה יש לך לדרשו יפה בין בכתיבתו בין בהפוך:
מרישיה לסיפיה מדריש: עת לעשות לה', מאי טעם? משום הפרו תורתך.
מרישיה לסיפיה עת לעשות לה' משום הפרו - עתים הם לה' לעשות משפט פורעניות בעוברי רצונו משום דהפרו תורתך:
מסיפיה לרישיה מדריש: הפרו תורתך, מ"ט? משום עת לעשות לה'.
מסיפיה לרישיה - הפרו תורתו עושי רצונו כגון אליהו בהר הכרמל (מלכים א י"ח:ז׳) שהקריב בבמה בשעת איסור הבמות משום דעת לעשות סייג וגדר בישראל לשמו של הקדוש ברוך הוא:
תניא, הלל הזקן אומר: בשעת המכניסין
בשעת המכניסים - שאין חכמי הדור מרביצים תורה לתלמידים:
פזר,
פזר - אתה לשנות לתלמידים:
בשעת המפזרים
בשעת המפזרים - שהגדולים שבדור מרביצים תורה:
כנס.
כנס - אתה ולא תטול שררה עליהם דאף זו לכבוד שמים היא לאחוז במדת הענוה וכתיב עת לעשות לה' הפרו תורתך:
ואם ראית דור שהתורה חביבה עליו, פזר, שנאמר: (משלי יא) יש מפזר ונוסף עוד.
ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו, כנס,
ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס - ואל תטיל דברי תורה לבזיון:
שנא': עת לעשות לה' הפרו תורתך.
הפרו תורתך - מלפזרה בשעה שהכנוס לשם שמים:
דרש בר קפרא: זלת, קבוץ, קנה מינה.
הכי גרסינן זלת קבוץ קנה מינה - אם ראית פרקמטיא בזול קבוץ וקנה מינה ואסוף שסופה להתיקר:
באתר דלית גבר, תמן הוי גבר.
אמר אביי: ש"מ, באתר דאית גבר, תמן לא תהוי גבר.
פשיטא?
פשיטא - הא דאביי למה לי פשיטא שלא יורה אדם הלכה בפני רבו למה ליה לאביי למשמע מכללא:
לא נצרכה אלא בששניהם שוין.
בששניהן שוין - אם באת במקום תלמיד חכם ואינך גדול ממנו אל תטול עטרה לדרוש במקומו:
דרש בר קפרא: איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה?
(משלי ג) בכל דרכיך
בכל דרכיך - אפילו לעבור עבירה:
דעהו, והוא יישר ארחותיך.
דעהו - תן לב אם צורך מצוה הוא כגון אליהו בהר הכרמל עבור עליה:
אמר רבא: אפילו לדבר עבירה.
דרש בר קפרא: לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה.
מה היא?
אמר רב חסדא: מחטא דתלמיותא:
מחטא דתלמיותא - ברושי"ד שלגבויי"ש שהתפירו' עשויות שורות שורות כתלמי מענה:
תניא, ר' אומר: לעולם אל ירבה אדם רעים בתוך ביתו, שנא': (משלי יח) איש רעים להתרועע.
להתרועע - להתרוצץ:
תניא, ר' אומר: אל ימנה אדם אפטרופוס בתוך ביתו,
אפוטרופוס - מכניס ומוציא נכסיו:
שאלמלי לא מינה פוטיפר את יוסף אפטרופוס בתוך ביתו, לא בא לאותו דבר.
תניא, ר' אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין.
אמר חזקיה בריה דר' פרנך אמר רבי יוחנן: למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות?
לומר לך: כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן, סוף נצרך לכהן על ידי אשתו.
כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן סוף שנצרך לו על ידי אשתו - שנעשית סוטה:
שנאמר: (במדבר ה) ואיש את קדשיו לו יהיו,
ה"ג - ואיש את קדשיו לו יהיו וסמיך ליה איש איש כי תשטה אשתו וכתיב והביא האיש את אשתו:
וסמיך ליה: איש איש כי תשטה אשתו, וכתיב: והביא האיש את אשתו וגו'.
איש את קדשיו לו יהיו - שמעכב קדשיו אצלו ואינו נותנן לכהנים וללוים:
ולא עוד, אלא סוף שנצרך להן,
סוף שנצרך להן - שנעשה עני וצריך לכך ליטול מעשר עני:
שנאמר: ואיש את קדשיו לו יהיו.
לו יהיו - לעצמו יצטרכו:
אמר רב נחמן בר יצחק: ואם נתנן, סוף מתעשר, שנאמר: (במדבר ה) איש אשר יתן לכהן לו יהיה, לו יהיה ממון הרבה.
א"ר הונא בר ברכיה משום רבי אלעזר הקפר: כל המשתף שם שמים בצערו,
המשתף שם שמים בצערו - שמברך על הרעה דיין האמת אי נמי שמבקש רחמים מלפניו:
כופלין לו פרנסתו, שנאמר: (איוב כב) והיה שדי בצריך,
בצריך - בצרתך:
וכסף תועפות לך.
תועפות - לשון כפילה כדמתרגמינן וכפלת ותעיף (שמות כו):
ר' שמואל בר נחמני אמר: פרנסתו מעופפת לו כצפור, שנאמר: וכסף תועפות לך.
א"ר טבי א"ר יאשיה: כל המרפה עצמו מדברי תורה, אין בו כח לעמוד ביום צרה, שנאמר: (משלי כד) התרפית ביום צרה צר כחכה.
התרפית - מדברי תורה ביום צרה צר כחכה:
א"ר אמי בר מתנה אמר שמואל: ואפילו מצוה אחת,
ואפילו מצוה אחת - אם נתרפה ממנה כשבאה לידו ולא חש להתעסק בה צר כחו:
שנאמר: התרפית מכל מקום.
התרפית מכל מקום - אף במצוה אחת משמע:
אמר רב ספרא: ר' אבהו הוה משתעי:
כשירד חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה, היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ.
מעבר שנים וכו' - ותנן אין מעברין את השנים אלא ביהודה דכתיב לשכנו תדרשו כל דרישות שאתה דורש לא יהו אלא בשכנו של מקום בפ"ק דסנהדרין (דף יא:):
שגרו אחריו שני ת"ח, רבי יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל.
שגרו אחריו - למחות בידו:
כיון שראה אותם, אמר להם: למה באתם?
אמרו ליה: ללמוד תורה באנו.
הכריז [עליהם]: אנשים הללו גדולי הדור הם, ואבותיהם שמשו בבית המקדש, כאותה ששנינו: זכריה בן קבוטל אומר: הרבה פעמים קריתי לפניו בספר דניאל.
התחיל הוא מטמא והם מטהרים, הוא אוסר והם מתירים.
הכריז עליהם: אנשים הללו של שוא הם, של תהו הם.
אמרו לו: כבר בנית ואי אתה יכול לסתור, כבר גדרת ואי אתה יכול לפרוץ.
כבר בנית - שהגדלת שמנו לומר גדולי הדור הם:
אמר להם: מפני מה אני מטמא ואתם מטהרים, אני אוסר ואתם מתירים?
אמרו לו: מפני שאתה מעבר שנים וקובע חדשים בחו"ל.
אמר להם: והלא עקיבא בן יוסף היה מעבר שנים וקובע חדשים בחו"ל?
והלא עקיבא בן יוסף עשה כן - דתנן ביבמות א"ר עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעבר שנים בפרק בתרא האשה שהלך בעלה וצרתה (דף קכב.):
אמרו לו: הנח רבי עקיבא, שלא הניח כמותו בארץ ישראל.
א"ל: אף אני לא הנחתי כמותי בא"י.
אמרו לו: גדיים שהנחת נעשו תישים בעלי קרנים, והם שגרונו אצלך.
וכן אמרו לנו: לכו ואמרו לו בשמנו: אם שומע - מוטב, ואם לאו - יהא בנדוי