BERACHOS 051b – שלשה שאכלו – פרק שביעי – ברכות, נא ע”ב

 

Tzuras Hadaf - צורת הדף

דף נא,ב

אנן נעבד לחומרא.

"ומגביהו מן הקרקע טפח".

א"ר אחא בר' חנינא, מאי קראה?

(תהילים קטז, יג) "כוס ישועות אשא, ובשם ה' אקרא".

"ונותן עיניו בו".

כי היכי דלא ניסח דעתיה מיניה.

"ומשגרו לאנשי ביתו במתנה".

כי היכי דתתברך דביתהו.

עולא אקלע לבי רב נחמן.

כריך ריפתא, בריך ברכת מזונא.

יהב ליה כסא דברכתא לרב נחמן.

א"ל רב נחמן, "לישדר מר כסא דברכתא, לילתא".

א"ל, "הכי א"ר יוחנן, 'אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש'.

שנאמר, (דברים ז, יג) 'וברך פרי בטנך', 'פרי בטנה' לא נאמר, אלא 'פרי בטנך'".

תניא נמי הכי, "ר' נתן אומר, 'מנין שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש?

שנאמר 'וברך פרי בטנך', 'פרי בטנה' לא נאמר, אלא 'פרי בטנך''".

אדהכי, שמעה ילתא, קמה בזיהרא, ועלתה לבי חמרא, ותברא ד' מאה דני דחמרא.

א"ל רב נחמן, "נשדר לה מר כסא אחרינא".

שלח לה, "כל האי נבגא דברכתא היא".

שלחה ליה, "ממהדורי מילי, ומסמרטוטי כלמי".

א"ר אסי, אין מסיחין על כוס של ברכה.

ואמר רב אסי, אין מברכין על כוס של פורענות.

מאי כוס של פורענות?

א"ר נחמן בר יצחק, כוס שני.

תנ"ה, "השותה כפלים, לא יברך.

משום שנאמר, (עמוס ד) 'הכון לקראת אלהיך ישראל' והאי, לא מתקן".

א"ר אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא, "האוכל ומהלך, מברך מעומד.

וכשהוא אוכל מעומד, מברך מיושב.

וכשהוא מיסב ואוכל, יושב ומברך".

והלכתא, בכולהו יושב ומברך:

 

הדרן עלך שלשה שאכלו

 

מסכת ברכות פרק ח

משנה

אלו דברים שבין בית שמאי ובין בית הלל בסעודה.

ב"ש אומרים, מברך על היום ואח"כ מברך על היין.

וב"ה אומרים, מברך על היין ואחר כך מברך על היום.

ב"ש אומרים, נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס.

וב"ה אומרים, מוזגין את הכוס ואח"כ נוטלין לידים.

ב"ש אומרים, מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן.

וב"ה אומרים, על הכסת.

ב"ש אומרים, מכבדין את הבית ואח"כ נוטלין לידים.

וב"ה אומרים, נוטלין לידים ואח"כ מכבדין את הבית.

ב"ש אומרים, נר ומזון בשמים והבדלה.

וב"ה אומרים, נר ובשמים מזון והבדלה.

ב"ש אומרים, "שברא מאור האש".

וב"ה אומרים, "בורא מאורי האש".

אין מברכין, לא על הנר ולא על הבשמים של עכו"ם.

ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים.

ולא על הנר ולא על הבשמים של ע"ז.

ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו.

מי שאכל ושכח ולא בירך.

ב"ש אומרים, יחזור למקומו ויברך.

וב"ה אומרים, יברך במקום שנזכר.

ועד מתי מברך? עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו.

בא להן יין אחר המזון.

אם אין שם אלא אותו כוס.

בית שמאי אומרים, מברך על היין ואח"כ מברך על המזון.

ובית הלל אומרים, מברך על המזון ואח"כ מברך על היין.

ועונין אמן אחר ישראל המברך.

ואין עונין אמן אחר כותי המברך, עד שישמע כל הברכה כולה:

גמרא

תנו רבנן, "דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה.

ב"ש אומרים, מברך על היום ואח"כ מברך על היין.

שהיום גורם ליין שיבא, וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא.

וב"ה אומרים, מברך על היין ואח"כ מברך על היום.

שהיין גורם לקדושה שתאמר.

דבר אחר.

ברכת היין תדירה, וברכת היום אינה תדירה.

תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

והלכה כדברי ב"ה".

מאי ד"א?

וכי תימא, התם תרתי, והכא חדא.

ה"נ תרתי נינהו.

ברכת היין תדירה, וברכת היום אינה תדירה, תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

"והלכה כדברי ב"ה", פשיטא, דהא נפקא בת קול?

איבעית אימא, קודם בת קול.

ואיבעית אימא, לאחר בת קול,