BERACHOS 049a – שלשה שאכלו – פרק שביעי – ברכות, מט ע”א

Tzuras Hadaf - צורת הדף 

וזו נתנה, בי"ג בריתות.

ר' אבא אומר, צריך שיאמר בה "הודאה" תחלה וסוף.

והפוחת, לא יפחות מא'.

וכל הפוחת מא', הרי זה מגונה.

וכל החותם, "מנחיל ארצות" בברכת הארץ, ו"מושיע את ישראל" בבונה ירושלים, הרי זה בור.

וכל שאינו אומר, "ברית", ו"תורה" בברכת הארץ, ו"מלכות בית דוד" בבונה ירושלים, לא יצא ידי חובתו.

מסייע ליה לר' אילעא.

דא"ר אילעא א"ר יעקב בר אחא משום רבינו, "כל שלא אמר, "ברית" ו"תורה" בברכת הארץ, ו"מלכות בית דוד" בבונה ירושלים, לא יצא ידי חובתו".

פליגי בה אבא יוסי בן דוסתאי ורבנן.

חד אמר, הטוב והמטיב צריכה מלכות.

וחד אמר, אינה צריכה מלכות.

מאן דאמר צריכה מלכות, קסבר דרבנן.

ומאן דאמר אינה צריכה מלכות, קסבר דאורייתא:

 

ת"ר, "מהו חותם בבנין ירושלים?

רבי יוסי בר' יהודה אומר, 'מושיע ישראל'".

"מושיע ישראל" אין, "בנין ירושלים" לא?!

אלא אימא, "אף מושיע ישראל".

 

רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא, פתח בחדא, וסיים בתרתי.

אמר רב חסדא, "גבורתא למחתם בתרתי?!"

והתניא, "רבי אומר, אין חותמין בשתים"!

גופא, רבי אומר אין חותמין בשתים.

איתיביה לוי לרבי, "על הארץ ועל המזון"?

ארץ, דמפקא מזון.

"על הארץ ועל הפירות"?

ארץ דמפקא פירות.

"מקדש ישראל והזמנים"?

ישראל דקדשינהו לזמנים.

"מקדש ישראל וראשי חדשים"?

ישראל דקדשינהו לראשי חדשים.

"מקדש השבת וישראל והזמנים"?

חוץ מזו.

ומאי שנא?

הכא, חדא היא. התם, תרתי. כל חדא וחדא, באפי נפשה.

וטעמא מאי אין חותמין בשתים?

לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות.

מאי הוי עלה?

א"ר ששת, פתח ב"רחם על עמך ישראל", חותם ב"מושיע ישראל".

פתח, ב"רחם על ירושלים", חותם ב"בונה ירושלים".

ורב נחמן אמר, אפי' פתח ב"רחם על ישראל" חותם ב"בונה ירושלים".

משום שנאמר, (תהילים קמז, ב) "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס".

אימתי בונה ירושלים ה'?

בזמן שנדחי ישראל יכנס.

אמר ליה רבי זירא לרב חסדא, "ניתי מר ונתני".

אמר ליה, "ברכת מזונא לא גמרינא, ותנויי מתנינ'?!

אמר ליה, "מאי האי?"

אמר ליה, "דאקלעי לבי ריש גלותא, ובריכי ברכת מזונא, וזקפי רב ששת לקועיה עלי כחויא".

"ואמאי?"

"דלא אמרי, לא 'ברית', ולא 'תורה', ולא 'מלכות'".

"ואמאי לא אמרת?"

"כדרב חננאל אמר רב.

דאמר רב חננאל אמר רב, 'לא אמר ברית ותורה ומלכות, יצא.

'ברית', לפי שאינה בנשים.

'תורה', ו'מלכות', לפי שאינן לא בנשים ולא בעבדים'".

"ואת שבקת כל הני תנאי ואמוראי ועבדת כרב?!":

 

אמר רבה בב"ח א"ר יוחנן, "הטוב והמטיב", צריכה מלכות.

מאי קמ"ל, כל ברכה שאין בה מלכות, לא שמה ברכה?!

והא א"ר יוחנן חדא זימנא?

א"ר זירא, לומר שצריכה שתי מלכיות.

חדא דידה, וחדא דבונה ירושלים.

אי הכי נבעי תלת?

חדא דידה, וחדא דבונה ירושלים, וחדא דברכת הארץ?

אלא, ברכת הארץ מאי טעמא לא?

משום דהויא לה ברכה הסמוכה לחברתה.

בונה ירושלים נמי לא תבעי, דהויא לה ברכה הסמוכה לחברתה?

ה"ה דאפילו בונה ירושלים נמי לא בעיא, אלא איידי דאמר "מלכות בית דוד", לאו אורח ארעא דלא אמר מלכות שמים.

רב פפא אמר, הכי קאמר, צריכה שתי מלכיות לבר מדידה.

 

יתיב רבי זירא אחורי דרב גידל, ויתיב רב גידל קמיה דרב הונא, ויתיב וקאמר. "טעה ולא הזכיר של שבת, אומר, 'ברוך שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית ברוך מקדש השבת'".

אמר ליה, "מאן אמרה?"

"רב".

הדר יתיב וקאמר, "טעה ולא הזכיר של יום טוב, אומר, 'ברוך שנתן ימים טובים לעמו ישראל לשמחה ולזכרון ברוך מקדש ישראל והזמנים'".

א"ל, "מאן אמרה?"

"רב".

הדר יתיב וקאמר, "טעה ולא הזכיר של ראש חודש, אומר 'ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון'".

ולא ידענא, אי אמר בה "שמחה" אי לא אמר בה "שמחה"?

אי חתים בה, אי לא חתים בה?

אי דידיה, אי דרביה?

גידל בר מניומי הוה קאי קמיה דרב נחמן, טעה רב נחמן,