וכולהו כתיבי, באדרעיה:
וכולהו כתיבי באדרעיה - כל הכתובים הללו כתובים בזרוע, בבית אחד.
שאותן של יד אינן אלא בית אחד. כדאמרינן במנחות (דף לד ב).
וכל הפרשיות כתובות בו:
אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק, כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד, הקב"ה משאיל בו.
משאיל בו - מה טיבו של פלוני, למה לא בא:
שנאמר, (ישעיהו נ, י) "מי בכם ירא ה'
ירא את ה' - שהיה רגיל לבא אליו:
שומע בקול עבדו, אשר הלך חשכים ואין נוגה לו".
אשר הלך חשכים ואין נוגה לו - אשר עתה הלך למקום חשך, אשר ימנע עצמו מלהשכים לפתחי:
אם לדבר מצוה הלך, "נוגה לו".
ואם לדבר הרשות הלך, "אין נוגה לו".
"יבטח בשם ה'".
מאי טעמא?
משום דהוה ליה לבטוח בשם ה', ולא בטח:
אמר ר' יוחנן, בשעה שהקב"ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה, מיד הוא כועס.
שנא' (ישעיהו נ, ב) "מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה".
ואין עונה - שיעור שיוכלו לענות דבר קדושה:
א"ר חלבו אמר רב הונא, כל הקובע מקום לתפלתו, אלהי אברהם
אלהי אברהם - שקבע מקום לתפלתו:
בעזרו.
בעזרו - כדרך שהיה עוזר לאברהם:
וכשמת, אומרים לו "אי עניו, אי חסיד, מתלמידיו של אברהם אבינו".
ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום?
דכתיב, (בראשית יט, כז) "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם".
ואין עמידה אלא תפלה.
שנאמר, (תהילים קו, ל) "ויעמוד פינחס ויפלל":
אמר רבי חלבו אמר רב הונא, היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה.
אל יפסיע פסיעה גסה - לפי שמראה בעצמו שעכוב בית הכנסת דומה עליו כמשוי:
אמר אביי, לא אמרן אלא למיפק, אבל למיעל, מצוה למרהט.
שנא', (הושע ו, ג) "נרדפה לדעת את ה'".
נרדפה - לשון מרוצה משמע, שהרודף רץ:
אמר רבי זירא, מריש כי הוה חזינא להו לרבנן דקא רהטי לפרקא בשבתא,
לפרקא - לשמוע הדרשה:
אמינא קא מחליין רבנן שבתא.
מחליין רבנן שבתא - דאמר מר, (שבת דף קי"ג ב) "אסור לפסוע פסיעה גסה בשבת, שנאמר 'אם תשיב משבת רגלך'":
כיון דשמענא להא דרבי תנחום א"ר יהושע בן לוי, "לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה, ואפילו בשבת.
שנא', (הושע יא, י) 'אחרי ה' ילכו, כאריה ישאג' וגו'".
אנא נמי רהיטנא:
אמר ר' זירא, אגרא דפרקא, רהטא.
אגרא דפרקא - עיקר קבול שכר הבריות, הרצים לשמוע דרשה מפי חכם, היא שכר המרוצה.
שהרי רובם אינם מבינים להעמיד גרסא, ולומר שמועה מפי רבן לאחר זמן, שיקבלו שכר למוד:
אמר אביי, אגרא דכלה, דוחקא.
אגרא דכלה - שבת שלפני הרגל, שהכל נאספין לשמוע הלכות הרגל:
אמר רבא, אגרא דשמעתא, סברא.
אגרא דשמעתא סברא - שהוא יגע וטורח ומחשב להבין טעמו של דבר:
אמר רב פפא, אגרא דבי טמיא, שתיקותא.
אמר מר זוטרא, אגרא דתעניתא, צדקתא.
אגרא דתעניתא צדקתא - שנותנין צדקה לערב, לפרנסת העניים שהתענו היום:
אמר רב ששת, אגרא דהספדא, דלויי.
דלויי - להרים קול בלשון נהי ועגמת נפש, שיבכו השומעים:
אמר רב אשי, אגרא דבי הלולי, מילי:
מילי - לשמח החתן בדברים:
אמר רב הונא, כל המתפלל אחורי בית הכנסת, נקרא רשע.
אחורי בית הכנסת - כל פתחי בית הכנסת היו במזרח.
והכי תניא בתוספתא דמגילה, (פרק ג') "מעין מקדש ומשכן, פניהם למערב ואחוריהם למזרח".
והמתפלל אחורי בית הכנסת, ואינו מחזיר פניו לבית הכנסת, נראה ככופר במי שהצבור מתפללין לפניו.
והא דרב הונא, מוקי לה לאביי, בדלא מהדר אפיה לבי כנישתא:
שנאמר (תהילים יב, ט) "סביב רשעים יתהלכון".
אמר אביי, לא אמרן, אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא.
אבל מהדר אפיה לבי כנישתא, לית לן בה.
ההוא גברא דקא מצלי אחורי בי כנישתא, ולא מהדר אפיה לבי כנישתא.
חלף אליהו, חזייה.
אידמי ליה כטייעא.
חלף ההוא טייעא - סוחר ערבי:
א"ל, "כדו בר, קיימת קמי מרך"?!
כדו בר - כדו = שתי, בר = רשות.
כי האי דאמרינן בסוכה, (דף מ"ה ב) "הא דעיילי בבר":
שלף ספסרא, וקטליה.
א"ל ההוא מרבנן לרב ביבי בר אביי, ואמרי לה רב ביבי לרב נחמן בר יצחק, מאי (תהילים יב, ט) "כרום זלות לבני אדם"?
כרום זלות - סיפיה דקרא דלעיל:
אמר ליה, "אלו דברים שעומדים ברומו של עולם, ובני אדם מזלזלין בהן".
דברים שעומדים ברומו של עולם - כגון תפלה, שעולה למעלה:
ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו, כיון שנצטרך אדם לבריות, פניו משתנות ככרום.
כיון שנצטרך אדם לבריות - הוא זל בעיניהם:
שנאמר, "כרום זלות לבני אדם". (תהילים יב, ט)
מאי "כרום"?
כי אתא רב דימי אמר, עוף אחד יש בכרכי הים, וכרום שמו, וכיון שחמה זורחת, מתהפך לכמה גוונין.
ר' אמי ור' אסי דאמרי תרוייהו, כאילו נדון בשני דינים, אש ומים.
שנאמר, (תהילים סו, יב) "הרכבת אנוש לראשנו, באנו באש ובמים":
לראשנו - להיות נושה בנו.
דמתרגמינן "כנושה" (שמות כ"ב) כרשיא:
ואמר רבי חלבו אמר רב הונא, לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה.
שנאמר, (מלכים א יח, לו-לז) "ויהי בעלות המנחה, ויגש אליהו הנביא, ויאמר וגו' ענני ה' ענני".
"ענני", שתרד אש מן השמים.
ו"ענני", שלא יאמרו מעשה כשפים הם.
ר' יוחנן אמר, אף בתפלת ערבית.
שנאמר, (תהילים קמא, ב)
"תכון תפלתי קטרת לפניך, משאת כפי, מנחת ערב".
רב נחמן בר יצחק אמר, אף תפלת שחרית.
שנאמר (תהילים ה, ד) "ה' בקר תשמע קולי, בקר אערך לך ואצפה":
וא"ר חלבו אמר רב הונא, כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו, עובר בחמשה קולות.
עובר בחמשה קולות - מזלזל בחמשה קולות שבירך בהן הקדוש ברוך הוא את ישראל:
שנאמר, (ירמיהו לג, יא) "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ה' צבאות".
ואם משמחו מה שכרו?
אמר רבי יהושע בן לוי, זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות.
שנאמר (שמות יט, טז) "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר, ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר, וקול שופר וגו'".
"ויהי קול השופר וגו' והאלהים יעננו בקול". (שמות יט, יט)
איני?
והא כתיב, (שמות כ, טו) "וכל העם רואים את הקולת"?
אותן קולות דקודם מתן תורה הוו.
אותן קולות דקודם מתן תורה הוו - הנך קולות בתראי, היינו הנך דאיירי בהו לעיל.
וקאמר, דנראין היו.
ואף על פי שהקול אינו נראה, זה נראה:
רבי אבהו אמר, כאילו הקריב תודה.
שנאמר (ירמיהו לג, יא) "מביאים תודה בית ה'".
מביאים תודה בית ה' - כי אשיב את שבות וגו' סיפיה דקרא דחמשה קולות דלעיל הוא:
רב נחמן בר יצחק אמר, כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים.
שנאמר, (ירמיהו לג, יא) "כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה'":
וא"ר חלבו אמר רב הונא, כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין.
שנאמר (קהלת יב, יג) "סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא" וגו'.
מאי (קהלת יב, יג) "כי זה כל האדם"?
א"ר אלעזר, אמר הקב"ה, "כל העולם כלו לא נברא אלא בשביל זה".
בשביל זה - שיברא זה:
רבי אבא בר כהנא אמר, שקול זה כנגד כל העולם כולו.
ר' שמעון בן עזאי אומר, ואמרי לה ר' שמעון בן זומא אומר, כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה:
לצוות - של"ווץ בלע"ז:
וא"ר חלבו אמר רב הונא, כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום, יקדים לו שלום.
שנאמר (תהילים לד, טו) "בקש שלום ורדפהו".
ואם נתן לו ולא החזיר, נקרא גזלן.
שנאמר (ישעיהו ג, יד) "ואתם בערתם הכרם, גזלת העני בבתיכם":
גזלת העני - והלא אף גזלת העשיר גזלה היא?
אלא גזלת העני שאין לו כלום לגזול ממנו, אלא שלא להשיב על שלומו: