Synopsis recording at end of chapter
פרק נג
והנה כשהיה בית ראשון קיים, שבו היה הארון והלוחות בבית קודש הקדשים, היתה השכינה, שהיא מלכות דאצילות, שהיא בחי' גילוי אור א"ס ב"ה - שורה שם.
ומלובשת בעשרת הדברות ביתר שאת ויתר עז בגילוי רב ועצום, יותר מגילויה בהיכלות קודש הקדשים שלמעלה בעולמות עליונים.
כי עשרת הדברות הן כללות התורה כולה, דנפקא מגו חכמה עילאה דלעילא, לעילא מעלמא דאתגליא.
וכדי לחקקן בלוחות אבנים גשמיים, לא ירדה ממדרגה למדרגה כדרך השתלשלות העולמות עד עוה"ז הגשמי.
- כי עוה"ז הגשמי מתנהג בהתלבשות הטבע הגשמי, ו"הלוחות, מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא", למעלה מהטבע של עוה"ז הגשמי. הנשפע מהארת השכינה שבהיכל קודש הקדשים דעשיה, שממנה נמשך אור וחיות לעולם העשיה, שגם עולם הזה בכללו -
אלא בחי' חכמה עילאה דאצילות - שהיא כללות התורה שבי' הדברות - נתלבשה במלכות דאצילות ודבריאה לבדן.
והן לבדן, המיוחדות באור א"ס שבתוכן, הן הנקראות בשם "שכינה" השורה בקודש הקדשים דבית ראשון, על ידי התלבשותה בי' הדברות החקוקות בלוחות שבארון בנס, ומעשה אלהים חיים.
[הוא עלמא דאתכסיא המקנן בעולם הבריאה כנודע לי"ח]
ובבית שני שלא היה בו הארון והלוחות, אמרז"ל שלא היתה שכינה שורה בו.
פי' מדרגת שכינה שהיתה שורה בבית ראשון, שלא כדרך השתלשלות העולמות.
אלא בבית שני היתה שורה כדרך השתלשלות והתלבשות מלכות דאצילות במלכות דבריאה, ודבריאה במלכות דיצירה, ודיצירה בהיכל קודש הקדשים דעשי', וקודש קדשים דעשי' היה מתלבש בקודש הקדשים שבבית המקדש שלמטה.
ושרתה בו השכינה, מלכות דיצירה המלובשת בקודש הקדשים דעשיה.
ולכן לא היה רשאי שום אדם ליכנס שם לבד כהן גדול ביום הכפורים.
ומשחרב בית המקדש, אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה בלבד.
ואפילו אחד שיושב ועוסק בתורה, שכינה עמו, כדאיתא בברכות פרק קמא.
פירוש "שכינה עמו", כדרך השתלשלות והתלבשות, מלכות דאצילות במלכות דבריאה ויצירה ועשיה.
כי תרי"ג מצות התורה, רובן ככולן הן מצות מעשיות.
וגם התלויות בדבור ומחשבה, כמו ת"ת ובהמ"ז וק"ש ותפלה, הא קיימא לן דהרהור לאו כדבור דמי, ואינו יוצא ידי חובתו בהרהור וכוונה לבד, עד שיוציא בשפתיו, וקי"ל דעקימת שפתיו הוי מעשה.
ותרי"ג מצות התורה עם שבע מצות דרבנן בגימטריא כת"ר שהוא רצון העליון ב"ה המלובש בחכמתו יתברך המיוחדות באור א"ס ב"ה בתכלית היחוד.
וה' בחכמה יסד ארץ היא תורה שבעל פה דנפקא מחכמה עילאה.
כמ"ש בזהר דאבא יסד ברתא.
וז"ש הינוקא: דנהורא עילאה דאדליק על רישיה, היא שכינתא, אצטריך למשחא.
פי', להתלבש בחכמה הנק': "שמן משחת קדש", כמ"ש בזהר.
"ואינון עובדין טבין", הן תרי"ג מצות הנמשכות מחכמתו ית', כדי לאחוז אור השכינה בפתילה, היא נפש החיונית שבגוף, הנקראת פתילה עד"מ.
כי כמו שבנר הגשמי, האור מאיר ע"י כליון ושריפת הפתילה הנהפכת לאש.
כך אור השכינה שורה על נפש האלהית, על ידי כליון נפש הבהמית.
והתהפכותה מחשוכא לנהורא וממרירו למתקא, בצדיקים.
או לפחות, ע"י כליון לבושיה, שהן מחשבה דבור ומעשה, והתהפכותן מחשך הקליפות, לאור ה' א"ס ב"ה, המלובש ומיוחד במחשבה דבור ומעשה תרי"ג מצות התורה, בבינונים.
כי ע"י התהפכות נפש הבהמית, הבאה מקליפ' נוגה, מחשוכא לנהורא וכו', נעשה בחי' העלאת מ"ן.
להמשיך אור השכינה, היא בחי' גילוי אור א"ס ב"ה, על נפשו האלהית שבמוחין שבראשו.
ובזה יובן היטב מ"ש: "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא".
וכמ"ש במ"א:
נשלם חלק ראשון בעז"ה ית' וית'