Enjoying this page?

פרק יג

פרק יג

(א) יחיד שנעשה לו נס באיזה מקום, כגון שנפל עליו כותל ונצול או חיה רעה או לסטים - חייב הוא עצמו כשרואה אותו מקום לאחר שלשים יום לברך: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם שעשה לי נס במקום הזה. ואפילו אם אין הנס ידוע על פי המקום.

ואחר הנס - מיד כשיזדמנו לו עשרה צריך לברך הגומל כמו שיתבאר.

ואם חוזר ורואה מקום זה לאחר ל' יום מראיה הראשונה - חוזר ומברך. וכן לעולם.

מי שנעשו לו ניסים הרבה במקומות הרבה - כשרואה כל אחד מהמקומות צריך להזכיר שאר כל המקומות וכוללם בברכה אחת ואומר: שעשה לי נס במקום הזה ובמקום פלוני ובמקום פלוני. [ואם רואה מקום השני בתוך ל' האם מברך?]

וכל יוצאי יריכו של אותו אדם שנעשה לו נס באותו מקום, אם הנס ידוע ע"פ המקום כגון שנפל עליו כותל - חייבים הם ובניהם עד סוף כל הדורות לברך כשרואים המקום: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם שעשה נס לאבינו במקום הזה - שכולם שותפים באותו הנס. אבל אינם צריכים להזכיר שאר המקומות. ואפילו הבנים שנולדו קודם לכן שאינם שותפים בנס זה - חייבים לברך על נס אביהם:

(ב) ארבעה צריכים להודות ולברך ברכת הגומל (כנוסח שכתוב בסידור): יורדי הים כשיעלו ממנו. והולכי מדבריות כשיגיעו לישוב. ומי שהיה חולה ונתרפא. ומי שהיה חבוש בבית האסורים על ידי עסקי נפשות ויצא או על עסקי ממון אם היה מעונה בכבלי ברזל.

וצריך לברך ברכה זו בפני עשרה ושנים מהם תלמידי חכמים. ואם אין מצויין שם תלמידי חכמים לא יניח מלברך. והמברך עולה למנין העשרה.

ונהגו לברך בבית הכנסת אחר קריאת התורה - לפי שיש שם עשרה. ואם ברך בפחות מעשרה - יש אומרים שיצא. וטוב לחזור ולברך בעשרה בלא שם ומלכות:

(ג) קטן אין צריך להודות אפילו הגיע לחינוך מצוה. אבל נשים ועבדים חייבים בברכה זו. ולכן כל אשה יולדת כשתקום מחליה תברך בבית הכנסת של נשים וישמעו עשרה אנשים מבפנים:

(ד) מי ששמח בלבו על הצלת חבירו - רשאי לברך ברכה זו במטבע זו או במטבע אחרת, כגון: בריך רחמנא אלהנא מלכא דעלמא דיהבך לן ולא יהבך לעפרא. ואין צריך לברך בפני עשרה.

אבל אם אינו שמח בלבו ליתן שבח והודאה מחמת שמחתו (אלא מחמת שהברכה כתובה וקבעוה כבר והוא יודעה) - הרי זו ברכה לבטלה. ואם צריך לברך בפניו מפני השלום - יברך בלא שם ומלכות.

ואפילו בשם לבד כגון: בריך רחמנא - לא יאמר. שהרי איסור ברכה לבטלה הוא משום הזכרת שם שמים לבטלה, בין שמזכיר בלשון הקודש בין בשאר לשונות.

ולכן צריך להזהיר לאותם שרגיל על לשונם לומר: ברוך ה' בלשון אשכנז אף על דבר שאין בו שמחת הלב:

(ה) אין לברך עד שיצא מהסכנה לגמרי. לפיכך לא יברך החולה עד שיחזור לבוריו לגמרי. ואם איחר מלברך - יש לו תשלומין כל זמן שירצה.

ונכון שלא לאחר ג' ימים. לפיכך אם יצא מן הסכנה ביום ב' אחר קריאת התורה יברך בפני עשרה בלא ספר תורה ולא ימתין עד יום ה':

(ו) יש אומרים שאין החולה מברך אלא על חולי שיש בו סכנה, כגון מכה של חלל וכיוצא בו מחליים שמחללים עליהם את השבת. ולמעשה יש לנהוג שכל שמוטל על מטתו יותר מג' ימים יש לו לברך בעמדו:

(ז) יש אומרים: שאין מברכין הגומל אלא על ארבעה שמנו חכמים בלבד. ויש אומרים: שהוא הדין לכל מי שהיה בסכנה וניצול כגון שנפל עליו כותל או שניצול מדריסות שור (וסוס) ונגיחותיו או שעמד עליו אריה לטרפו ביישוב או אם גנבים באו לו או שודדי לילה וניצול - כולם חייבים לברך הגומל, כל שהיה חשש סכנת נפשות. וכן נהגו:

(ח) הרואה חכמי ישראל צריך לברך: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם שחלק מחכמתו ליראיו. [ואם רואה] חכמי אומות העולם שחכמים בחכמת העולם - צריך לברך: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם שנתן מחכמתו לבשר ודם. ואם אינן חכמים אלא בדתם - אינו מברך עליהם:

(ט) הרואה מלכי אומות העולם - צריך לברך: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם שנתן מכבודו לבשר ודם.

ואפילו סומא שיודע שהמלך עובר - מברך. וה"ה בכל שאר ברכות הראיה (שיתבאר בפרק זה) - שאינה של הנאה [ואז היינו אומרים שהסומא אינו נהנה] אלא שעל ידי כן נזכרים שבחו של מקום ב"ה:

(י) מצוה להשתדל לראות מלך אפילו של אומות העולם. ואם ראה פעם אחת - אל יבטל מלמודו יותר לראותו, אם לא שבא בחיל יותר ובכבוד גדול יותר:

(יא) הרואה בתי ישראל בישובן צריך לברך: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם מציב גבול אלמנה.

בחורבנן צריך לברך: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם דין האמת.

והעולם נהגו שלא לברך אלא על בתי כנסיות שמתפללין בתוכם.

הרואה קברי ישראל - צריך לברך: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר יצר אתכם בדין וזן אתכם בדין וכלכל אתכם בדין והמית אתכם בדין ויודע מספר כלכם והוא עתיד להחיותכם ולקים אתכם בדין וחותם ברוך אתה יי מחיה המתים:

(יב) הרואה בריות משונות - אם הם ממעי אמן צריך לברך: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם משנה הבריות, ואם נשתנו אחר כך - מברך: דיין האמת בשם ומלכות, אם מצטער עליהם כמו שנתבאר.

הרואה אילנות טובות ונאות ובריות נאות - צריך לברך: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם שככה לו בעולמו:

(יג) כל ברכות הראיה - אם חוזר ורואה אותו דבר שבירך עליו בתוך ל' יום - אינו חוזר ומברך. ומונין מיום הראיה (כגון אם ראה ביום א' בשבת כשחוזר ורואה בסוף ד' שבועות ביום ג' חוזר ומברך)

אבל אם ראה אחר כיוצא בו, כגון מלך אחר או חכם אחר אפילו ראה זה אחר זה מיד - צריך לחזור ולברך. חוץ מקברי ישראל שאפילו ראה קבר אחר אינו מברך תוך ל'. וחוץ מברכת משנה הבריות וברכת שככה לו בעולמו שאינו מברך על כיוצא בו כלל אפילו אחר ל' אלא בפעם ראשונה שרואה החידוש גדול:

(יד) היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח - צריך לברך: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם שלא חסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם.

ואינו מברך אלא בפעם ראשונה שרואה בכל שנה:

(טו) על הזיקין, והוא כמין כובב היורה כחץ באורך השמים ממקום למקום ונמשך אורו כשבט, ועל הזועות, והוא רעדת הארץ, ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוח שנשב בזעף, והוא רוח סערה חזקה ביותר - על כל א' מאלו צריך לברך: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם עושה מעשה בראשית.

ואם רוצה - יאמר ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם שכחו וגבורתו מלא עולם.

ואם שמע רעם וראה ברק כאחד מברך על שניהם ברכה אחת, אבל בזה אחר זה מברך על זה וחוזר ומברך על זה.

ונהגו העולם במדינות אלו לברך על הברק: עושה מעשה בראשית ועל הרעם: שכחו וגבורתו מלא עולם - לפי שברוב פעמים הם באים זה אחר זה מיד ואינם חפצים לברך ברכה אחת ב' פעמים זה אחר זה כי טוב יותר לשבח למקום ברוב תשבחות מלשבחו בשבח אחד.

ובחרו לרעם שכחו וגבורתו מלא עולם לפי שהרעם מראה כח וגבורה יותר מן הברק:

(טז) כל זמן שלא נתפזרו העבים נפטר על כל הברקים בברכה שברך בפעם ראשונה וכן על הרעמים. אבל אם נתפזרו בין ברק לברק ובין רעם לרעם - צריך לחזור ולברך עליהם:

(יז) היה יושב במקום לא טהור ושמע קול רעם או ראה ברק - אם יכול לצאת ולברך תוך כדי דיבור לסיום הרעם או הברק - צריך לצאת ולברך. וכגון שלא נגע עדיין במקום הטינופת ולא עשה צרכיו עדיין או שיכול ליטול ידיו תוך כדי דיבור. ואם לאו - לא יצא.

ואחר כדי דיבור אין לברך על העבר. ויש חולקים בזה. וספק ברכות להקל, לכן אחר תוך כדי דיבור יברך בלא שם ומלכות: