תרלט דיני ישיבת סוכה ובו כ"ו סעיפים:
א "בסכות תשבו שבעת ימים": ולמדו מפי השמועה, "תשבו כעין תדורו". כלומר, כדרך שהוא דר כל השנה בביתו, הזקיקתו תורה להניח דירתו ולדור כאן בסוכה עם מטותיו ומצעותיו וכלי תשמישו.
מכאן אמרו חכמים: כל שבעת הימים - אדם עושה ביתו עראי וסוכתו קבע.
כיצד?
היה לו מצעות נאות, וכלים נאים - מעלן לסוכה.
וכן כל כלי שתיה הצריכים לו - יהיו עמו בסוכה, כדרך שהן עמו בביתו בכל השנה.
אבל כלים שמשהין בהן קמח, והעריבות, וכלים של מים - אינן צריכין להיות בסוכה. שאף בכל השנה אין דברים אלו רגילים להיות עמו בבית דירתו אלא בית יש להם בלבדם:
ב כלי אכילה - לאחר אכילה, כגון: קדירות וקערות - שאחר האכילה הן מאוסין - צריך להוציאן מן הסוכה.
וכן דלי או כד ששואבין בו מים - לא יכניסם לתוך הסוכה.
וכן לא יעשה שום תשמיש בזוי בסוכה, כגון שטיפת קדירות וקערות - כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו.
אבל מותר לשטוף כלי השתיה, כגון כוסות וצנצניות, בסוכה:
ג המנורה - בשעה שהיא דולקת - צריכה להיות בתוך הסוכה.
ואם הסוכה קטנה, בענין שיש לחוש שמא יתקרב הנר לדופני הסוכה או להסכך ותאחז בהן האור ותשרף סוכתו - צריך להניחה חוץ לסוכה, אפילו היא של זהב.
ונוהגין שלא להכניס נר של חרס, אפילו לסוכה גדולה:
ד כיצד מצות ישיבה בסוכה?
שיהיה אוכל ושותה וישן ויטייל ודר בסוכה כל שבעת הימים - בין ביום בין בלילה - כדרך שהוא דר בביתו בשאר ימות השנה. ואם הוא צריך לספר עם חבירו - יספר עמו בסוכה.
כללו של דבר: לעולם ידמה עליו סוכתו כאלו היא ביתו. וכל דבר שלא היה עושה חוץ לביתו - לא יעשה חוץ לסוכתו.
לפיכך כל שבעת הימים צריך לקרות וללמוד בתוך הסוכה.
(אלא אם כן קורא ולומד בבית המדרש)
ואם הוא מבין ומדקדק כשלומד - יכול ללמוד חוץ לסוכה כדי שתהא דעתו מיושבת עליו - שרוחב האויר יפה לו להרחיב דעתו.
ומכל מקום, הכל לפי הענין - שאם יש לו מנוחה בסוכה - צריך ללמוד בסוכה.
ואם צריך ללמוד מתוך ספרים הרבה: אם אפשר לו להכין להם מקום בסוכתו, בענין שלא יצטרך לפנותם מסוכתו בעת האכילה והשינה ולחזור ולהכניסן בעת הלימוד - צריך ללמוד בתוך הסוכה.
אבל אם אי אפשר לו להכין להם מקום בקל בלא טורח רב, ויש לו טורח רב לפנותם ולחזור ולהכניסם - יכול ללמוד חוץ לסוכה.
לפי שכל טרחא יתירה שאין האדם מצטער, ומונע את עצמו מטרחא זו כדי לישב בביתו בקביעות - אין מחויב לטרוח כדי לישב בסוכתו בקביעות:
ה המתפלל - אם יש לו מנוחה בסוכה שיוכל להתפלל שם בכוונה - צריך לכנוס לסוכה ולהתפלל - שהרי בשאר ימות השנה כשאינו מתפלל בבית הכנסת הוא נכנס לביתו ומתפלל.
במה דברים אמורים, במקום שאין שם בית הכנסת או שאי אפשר לו לילך לבית הכנסת. אבל אם אפשר לו לילך לבית הכנסת - ילך, ואינו צריך להתפלל בסוכה:
ו המבדיל על הכוס - צריך לכנוס לסוכה להבדיל שם - שהרי בשאר ימות השנה נכנס לביתו להבדיל שם:
ז אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה. אבל אסור לישן, אפילו שינת עראי, חוץ לסוכה - לפי שבשינה אין לחלק בין עראי לקבע - שלפעמים שאינו מנמנם אלא מעט ודיו בכך - לפיכך זו היא שינת קבע שלו שחייב ליכנס לסוכה בשבילה:
ח במקומות הקרים, שיש צער לישן בסוכה מחמת הקור, ואין לו כרים וכסתות כראוי - אין צריך לישן בסוכה.
ואפילו יש לו כרים, אלא שאי אפשר לו להכין להם מקום בסוכה לכל שבעת ימי החג, בענין שיצטרך לטרוח להוציאן מהסוכה בשעת האכילה ולחזור ולהכניסן בעת השינה, והיא טרחא יתירה, ומצטער בטרחא זו בענין שאם היה לו טרחא כזו לישן בביתו, לא היה ישן בביתו - אינו צריך לישן בסוכה. שכל המצטער בישיבת הסוכה - פטור מישיבתה. כמו שיתבאר בסי' תר"מ:
ט ועכשיו נהגו העולם להקל בשינה - שאין ישינים בסוכה רק המדקדקים במצות.
ויש שלמדו עליהם זכות למי שנשוי אשה - שחייב לשמח את אשתו ברגל, ונשים פטורות מן הסוכה - א"כ אם אינו רוצה לפרוש מאשתו מקרי דבר מצוה, וכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת. כמו שיתבאר בסימן תר"מ. ועל כן הוא פטור משינה בסוכה בלילה.
ואפילו אם אשתו אינה טהורה - מכל מקום שייך שמחה כשבעלה מתייחד עמה בחדר אחד כמ"ש.
ומכל מקום, טוב להחמיר שיהיה לו סוכה מיוחדת, שיוכל לישן שם עם אשתו ויקיים שתי המצות:
י הנושא בתולה שנים או שלשה ימים קודם החג, בענין שנמשכו שבעת ימי המשתה שלו בתוך החג: (דאלו בחג עצמו, אין נושאין נשים. כמו שנתבאר בסימן תקמ"ו) - בימים הראשונים שהיו נוהגים שכל שבעת ימי המשתה היו מתייחדין החתן והכלה בחדר מיוחד, ואין שום אדם נכנס אצלם רק בעת שרוצים לשמח אותן ולאכול ולשתות עמהם. וזה החדר נקרא חופה.
- הרי החתן והשושבינין וכל בני החופה, דהיינו אותם אנשים שאוכלים עם החתן - פטורים מן הסוכה כל שבעת ימי המשתה. ומותרים לאכול ולשתות ולשמוח חוץ לסוכה, דהיינו בחדר הנקרא חופה. לפי שאי אפשר לשמוח כראוי בתוך הסוכה. שאין עיקר השמחה אלא בחופה, שהוא עיקר ישיבת החתן וכלה, דהיינו מקום שהם מתייחדין שם.
ואי אפשר לעשות עיקר ישיבת החתן וכלה בתוך הסוכה - לפי שכל סוכה אין לה רק שלשה דפנות ופרוצה ברוח רביעית, ובוש שם החתן לשחק עם כלתו.
ולכן עכשיו שנוהגין לעשות ארבע מחיצות לסוכה - אף החתן חייב בסוכה:
יא כבר אמרנו שמותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה.
וכמה היא אכילת עראי? כביצה - שכן דרך האדם לטעום פעם אחת מלא פיו חוץ לביתו. ומלא פיו הוא כביצה - שאין בית הבליעה מחזיק יותר מכביצה.
במה דברים אמורים בפת העשויה מחמשת המינים או בתבשיל העשוי מחמשת המינים. אבל שאר מיני מאכלים, ואין צריך לומר מיני פירות - אפילו אוכל מהם הרבה, ואפילו קובע עליהן סעודתו - מותר לאכלן חוץ לסוכה. לפי שקביעת מינים אלו אינה חשובה אלא כאכילת עראי של פת:
יב מותר לשתות כל המשקין חוץ לסוכה, אפילו יין. ואפילו שותה יותר מרביעית.
וכל המחמיר על עצמו שלא לשתות חוץ לסוכה אפילו מים - הרי זה משובח.
במה דברים אמורים - כששותה דרך עראי. אבל אם קובע את עצמו לשתות יין או שאר משקין שדרך לקבוע עליהן, כגון מי דבש ושכר, במדינות אלו שרגילין לקבוע עליהן לשתות בלא סעודה - צריך לכנוס לתוך הסוכה.
אבל אין צריך לברך: "לישב בסוכה". לפי שהשתיה היא טפילה לאכילה, וברכת: "לישב בסוכה" שבירך על אכילת שחרית היא פוטרת את השתיה של כל היום.
וכן היא פוטרת את השינה וטיול בסוכה כל היום - שאין צריך לברך עליהם. שאפילו יצא חוץ לסוכתו אחר האכילה, והפסיק הרבה בין האכילה להשתיה ושינה וטיול - מכל מקום כיון שכולם נמשכים וטפלים לאכילה, שהיא עיקר מצות הישיבה בסוכה - ברכת האכילה פוטרתן.
ואפילו שותה וישן ומטייל קודם האכילה - אין צריך לברך - לפי שהן טפלים להאכילה שלאחריהם:
יג ואם היה קבוע לשתיה בסוכה ונמלך לאכול - אע"פ שלא היה צריך לברך: "לישב בסוכה" על השתיה - לפי שברכת האכילה שלפניה פוטרתה - אעפ"כ צריך לברך לישב בסוכה על אכילה זו האחרונה - שאין אכילה זו טפילה לאכילה הראשונה, אלא היא חשובה בפני עצמה.
במה דברים אמורים כשיצא מן הסוכה בין גמר אכילה ראשונה להתחלת אכילה אחרונה, ושהה שם חוץ לסוכה ולא חזר לאלתר אלא לאחר שעה ושתים. או אפילו אם חזר לאלתר אלא שבשעה שיצא מן הסוכה היה דעתו לשהות הרבה חוץ לסוכה ושלא לחזור לסוכה לאלתר - שאז אין הברכה שבירך על אכילה הראשונה פוטרת אכילה אחרונה - כיון שהפסיק ביניהן ביציאה גמורה על דעת שלא לחזור לאלתר.
אבל אם לא הפסיק ביניהם ביציאה גמורה שלא לחזור לאלתר - אינו צריך לברך על אכילה אחרונה.
ואפילו הוא כל ז' ימים בתוך הסוכה - אם לא יצא ממנה יציאה גמורה שלא לחזור לאלתר - אין צריך לברך לישב בסוכה רק בפעם הראשון שנכנס לסוכה:
יד וכל זה כשנכנס לאותה סוכה שבירך בה באכילה ראשונה. אבל אם נכנס לסוכה אחרת, אפילו היא באותו חצר סמוכה לסוכה שבירך בה באכילה ראשונה - כשרוצה לאכול בסוכה זו דבר שאסור לאכלו חוץ לסוכה - צריך לחזור ולברך לישב בסוכה.
אפילו אם היא בענין שאין צריך לברך ברכת הנהנין על אכילה זו, כגון שהוא עומד באמצע סעודתו שאכל בסוכה שבירך בה, ופוסק סעודתו והלך לאכול בסוכה אחרת - צריך לחזור ולברך:
טו ואפילו אם אינו רוצה לאכול בסוכה זו, אלא שנכנס לתוכה לישן ולטייל - צריך לברך לישב בסוכה - שאין שינה וטיול שבסוכה זו נפטרין בברכה שבירך בסוכה אחרת.
אבל אם נכנס לתוכה לאכול בתוכה מיני מאכלים שמותר לאכלן חוץ לסוכה - אין צריך לברך.
ואם רוצה לקבוע את עצמו שם לשתות יין ושאר משקים שדרך לקבוע עליהם - מן הדין צריך לברך - שהרי אסור לשתותן חוץ לסוכה.
ומכל מקום, לפי שיש מפקפקין על ברכה זו - לכן נכון הדבר שלא לקבוע את עצמו בשתיה רק בסוכה שאכל בה היום ובירך עליה: "לישב בסוכה":
טז אם שכח לברך: "לישב בסוכה" עד שגמר סעודתו - יברך לאחר סעודתו. ואע"פ שכל המצות צריך לברך עליהן עובר לעשייתן - מכל מקום הרי גם הישיבה שיושב בסוכה אחר הסעודה הוא ג"כ בכלל המצוה, וא"כ הרי הוא מברך קודם עשיית המצוה:
יז אין קצבה לסעודות של סוכה, אלא אם ירצה - יאכל בסוכה ואם ירצה - לא יאכל רק מיני מאכלים שמותר לאכלן חוץ לסוכה. שאין המצוה אלא שאם יאכל - לא יאכל חוץ לסוכה.
במה דברים אמורים בחולו של מועד. אבל ביום טוב, ובשבת שהוא בתוך החג, שחייב לאכול פת יותר מכביצה, כמו שנתבאר בסי' רצ"[א] - צריך לאכול בתוך הסוכה.
ואם ירדו גשמים - הרי זה נכנס לתוך הבית. ועל דרך שיתבאר.
במה דברים אמורים מלילה הראשונה של חג ואילך. אבל בלילה הראשונה של חג, דהיינו ליל ט"ו בתשרי - צריך לאכול בתוך הסוכה אפילו בשעת הגשם.
ואע"פ שהוא מצטער מחמת הגשם וכל המצטער פטור מן הסוכה -מכל מקום בלילה הראשונה חייב לאכול בסוכה.
לפי שאנו למדין בגזרה שוה מחג המצות. נאמר כאן: "בחג הסוכות, בחמשה עשר יום לחדש", ונאמר להלן: "בחג המצות בחמשה עשר יום לחדש". מה ט"ו יום האמור להלן - לילה הראשונה חובה לאכול כזית מצה, כמ"ש בסי' תע"ה, אף ט"ו האמור כאן - חובה לאכול בסוכה.
ובאכילת כזית בתוך הסוכה יוצא ידי חובה כמו שיוצא באכילת כזית מצה. אבל מכל מקום חייב לאכול עוד פת בבית, שהרי בכל סעודת יו"ט חובה לאכול יותר מכביצה פת, אלא שבתוך הסוכה בשעת הגשם אין חובה לאכול יותר מכזית, כמו באכילת מצה.
ואפילו שלא בשעת הגשם: אם ירצה לאכול כזית בסוכה, וכביצה מצומצמת תוך הבית - הרשות בידו.
אלא שהמחמיר לאכול כל הסעודה בתוך הסוכה שלא בשעת הגשם הרי זה משובח. כמו שנתבאר למעלה:
יח כשאוכל בשעת הגשם בסוכה, צריך ג"כ לקדש על היין בתוך הסוכה - שהרי אין קידוש אלא במקום סעודה. ויברך: לישב בסוכה" קודם: "שהחיינו" כמו אם לא היה גשם:
יט ויש חולקין על כל זה ואומרים: שבכל סעודות שבת ויו"ט אין צריך לאכול פת רק כזית. ואם כן ביו"ט ושבת שבתוך החג - אם ירצה שלא לאכול רק כזית ולאכלו חוץ לסוכה - הרשות בידו.
ודבר זה אנו למדין בגזירה שוה מחג המצות - שחובה לאכול בסוכה בלילה הראשונה. אבל אין למדין בגזירה שוה זו שיהיה חובה לאכול אף בשעת הגשם, שכיון שהוא מצטער מחמת הגשמים הוא פטור מן הסוכה אף בלילה הראשונה.
ואע"פ שהעיקר כסברא הראשונה בכל זה - מכל מקום בליל שני של גליות, כיון שאינו אלא מנהג, שהרי אנו בקיאים בקביעות החודש - יש לסמוך על סברא האחרונה ואינו צריך לאכול בסוכה בשעת הגשם.
ומי שרוצה להחמיר על עצמו גם בליל שני כסברא הראשונה - אינו צריך לקדש בסוכה אלא יקדש ויאכל כל סעודתו בתוך הבית. ואחר האכילה יכנוס לסוכה ויאכל שם כזית, ולא יברך: "לישב בסוכה":
כ וכיון שאכילת לילה הראשונה נלמד בגזירה שוה מאכילת מצה, צריך להיות דומה לה בכל דבר. דהיינו שלא יאכל בערב יו"ט מן המנחה ולמעלה - כדי שיאכל בסוכה לתיאבון. ולא יאכל בסוכה עד לאחר צאת הכוכבים. ויזהר לאכול קודם חצות לילה. הכל כמו באכילת מצה. כמ"ש בהלכות פסח:
כא מאימתי מותר לפנות מן הסוכה מפני הגשמים בשאר סעודות החג, חוץ מלילה הראשונה?
משעה שירדו כל כך טיפות טיפות לתוך הסוכה, שאם היו נופלים לתוך תבשיל של פול, שדרכו למהר להתקלקל במים מועטים, היה התבשיל מתקלקל - הרי זה יוצא מן הסוכה, אע"פ שאין לפניו תבשיל בסוכה.
ומי שאינו בקי בשיעור זה - ישער אם היו יורדים כל כך גשמים לתוך הבית - אם היה יוצא מן הבית - יוצא ג"כ מן הסוכה:
כב וכל זה באכילה. אבל בשינה אין צריך לשער בכדי שיתקלקל התבשיל - שבגשמים מועטים יש צער לישן שם. ויוכל לצאת מהסוכה - שכל המצטער פטור מן הסוכה.
וכשם שמותר לפנות מן הסוכה מפני הגשמים כך מותר לפנות מפני השרב או מפני היתושים, אפילו אין האדם מצטער בכך, אלא שהתבשיל מתקלקל בכך.
וכן אם העת קור, שהמאכלים השמינים נקרשים בסוכה - אוכל כל סעודתו בבית:
כג כל הפטור מישיבת הסוכה ואינו יוצא מהסוכה - אינו מקבל שכר על אותו ישיבה, ואינו אלא מן ההדיוטות:
כד היוצא מהסוכה מפני הגשמים - אל יבעט ויצא אלא יצא בהכנעה - כעבד שבא למזוג כוס לרבו ושופכו לו רבו על פניו, כלומר: איני חפץ בשימושך:
כה היה אוכל בסוכה וירדו גשמים והלך לביתו לגמור סעודתו, וכשישב לו לאכול פסקו הגשמים - אין מחייבין אותו לחזור לסוכה לגמור סעודתו, אלא גומר סעודתו בביתו:
כו היה ישן בתוך הסוכה וירדו גשמים ונכנס לתוך הבית לגמור שינתו, ועד שלא שכב פסקו הגשמים - צריך לחזור לסוכה.
אבל אם כבר שכב בתוך הבית ואח"כ פסקו הגשמים - אינו צריך לחזור לסוכה, אלא ישן בביתו כל אותו הלילה.
ואפילו הקיץ משינתו קודם שעלה עמוד השחר - אין מטריחין אותו לחזור לסוכה לגמור שם שינתו, אלא מותר לו לגמור שינתו בביתו.
ואפילו כבר עלה עמוד השחר והוא עדיין ישן בתוך הבית - אין צריכים להקיצו משינתו, אלא מניחין אותו לישן עד שינער מאליו.
ואם הקיץ משינתו לאחר שעלה עמוד השחר ורוצה לחזור ולישן - צריך לילך לתוך הסוכה ולישן שם, כיון שכבר עלה עמוד השחר: