תסד חרדל שנתערב בתוכו קמח ובו ב' סעיפים:
א כל מיני טיבולים שמטבלים בהם הבשר ויש בהם חומץ ושאר דבר שיש לו קיוהא ורגילין ליתן בתוכם קמח שהקמח מתחמץ גם כן על ידי קיוהא אם נתערב שם מעט מים אסור ליתן בתוכם קמח שהרי הם כמי פירות עם מים שממהרים להחמיץ.
ואם עבר ונתן שם קמח בפסח אין לו תקנה לאכלה מיד כמו שהתירו בעיסה שנילושה במי פירות לאפותה מיד לפי שכיון שהוא אופה אותה תיכף ומיד אי אפשר לה לבא לידי חימוץ אבל מיני טבולים שמטבל בהם בשר על כרחך הוא משתהא מעט באכילתם וכיון שמי פירות עם מים ממהרים להחמיץ יש לחוש שמא כבר החמיצו מיד שהתחיל לאכלם לפיכך אין להם תקנה אלא לשורפם מיד שנתן הקמח לתוכם שהרי אסור להשהותם.
במה דברים אמורים בשאר כל מיני טבולים חוץ מן החרדל שאם עבר ונתן קמח לתוך החרדל יש לו תקנה לאכלה מיד ואין לחוש שמא כבר החמיץ הקמח מיד שהתחיל לאכול לפי שהחרדל הוא חד (יותר מפלפלין שעל ידי שהן חדין הן ממהרין את העיסה להחמיץ אבל החרדל הוא חד) יותר מדאי ועל ידי כן אינו מניח את הקמח שבתוכו שימהר להחמיץ:
ב וכבר נתבאר בסימן תנ"ג המנהג במדינות אלו שלא לאכול כלל חרדל בפסח מטעם שנתבאר שם ואפילו אם קודם הפסח כתשו וטחנו ועירבו עם יין אף על פי כן אין אוכלין אותה בפסח דכיון שהחרדל הוא עיקר והוא ניכר ונראה אין זה נקרא תערובת שמתירין אותו אפילו בתוך הפסח כמו שנתבאר שם ועוד שלא הקילו אלא בהתערובת שנעשה מאיליו אבל המערב בידים כדי לאכול התערובת בפסח אין מתירין לו לאכלה: