תקיד שלא לכבות ביום טוב ובו כ"ה סעיפים:
א אסור לכבות דליקה ביו"ט אפילו רואה ביתו שנשרף אלא אם כן יש שם חשש סכנת נפשות שאז מותר לכבות אפילו בשבת כמ"ש בסי' של"ד ע"ש:
ב במה דברים אמורים כשמכבה משום הפסד ממונו בלבדאבל אם יש צורך אכילה בכבייה זו כגון שעדיין לא גמר סעודת יום טוב ואם ישרף ביתו לא יהיה לו מקום לאכול שם ויפסיד סעודתו מותר לכבות שהרי כיבוי (א) זה הוא כמכשירי אוכל נפש שמותר לעשותן ביו"ט אבל אם יוכל לאכול במקום אחר אפילו בבית הנכרי אסור לכבות ואם כשלא יכבה ישרפו כלי אכילה ואין לו כלים אחרים לאכול בהן ביו"ט וגם אי אפשר לשאול כלים מאחרים לצורך אכילת יו"ט ונמצא שיפסיד סעודתו אם לא יכבה מותר לכבות כדי להצילם:
ג בקעת הדולקת ומעשנת את הבית אסור לכבותה אע"פ שאין לו בית אחר לישב שם ויצטרך לישב בעישון עינים:
ד וכן אסור לכבות הבקעת בשביל שלא תתעשן הקדרה ויפסד התבשיל שהרי אפשר להציל הקדרה מעישון בלי כיבוי ע"י שישליך הבקעת לחוץ ואם הוא צריך לבקעת זו שמקצתה דולק יפה ומבשל בו קדרתו ואין לו אש אחרת לבשל בה רק של זו הבקעת ואי אפשר לו להציל הקדרה מעישון רק ע"י שיכבה מקצת הבקעת שהוא מתעשן מותר לכבות שהרי כיבוי זה לצורך אוכל נפש הוא ממש:
ה אסור לכבות את הנר אפילו צריך לכבותו בשביל הנאת הגוף כגון שרוצה לשמש מטתו ואין לו חדר אחר להוציא את הנר לשם אלא יכפה עליו את הכלי ועל דרך שנתבאר בסי' רע"[ז] עיין שם או יעשה לפניו מחיצה ועל דרך שנתבאר בסי' שט"ו עיין שם:
ו נר של שמן שהוא דולק אסור להגביהו קצת כדי שיסתלק השמן לאחוריו ולא יכבה את האש ואין צריך לומר שאסור להסתפק מהשמן שבנר הדולק דכיון שמסיר שמן מעט מהנר הוא גורם שהשמן הנשאר בנר מתרחק מעט מאור הדולק ועל ידי זה כהה אורו קצת והרי זה כמכבה:
ז וכן אסור להוציא פתילה הדולקת בנר אפילו רוצה להניחה מיד בנר אחר - דמיד שמוציאה הוא מכהה אורה. ואין זה מועיל כלום מה שמניחה מיד בנר אחר או שמחזירה מיד לאותו הנר.
במה דברים אמורים כשמוציאה לגמרי מן השמן. אבל מותר להוציא מקצתה העליון חוץ לשמן כדי שתאחוז האור בזה המקצת שהוציא מהשמן ותהא הפתילה דולקת יפה.
ואם אינו יכול לאחוז בפתילה להוציא מקצתה חוץ לשמן מחמת שהשמן סמוך מאוד לאש הדולק - מותר להגביה הנר מעט כדי שיסתלק השמן מעט לאחוריו ויוכל לאחוז בפתילה ולהוציא מקצתה כדי שתאחוז בו האור ואח"כ יחזור ויקרב השמן אל האש כשהיה. דכיון שבהגבהה זו אינו מכהה לגמרי את אור הנר שהרי מקצת הפתילה נשארה מונחת בתוך השמן וע"י הגבהה זו יוכל להרבות את אורו יותר ממה שהיה מקדם לפיכך אין כאן חשש כיבוי כלל:
ח נר של שמן שהוא דולק יפה מותר להניח בתוכו עוד פתילות הרבה ולהדליקם כדי שיכלה השמן במהרה. ואין זה דומה לגרם כיבוי שהוא אסור כמו שיתבאר כיון שהוא עושה כן ע"י ריבוי הבערה. וכן מותר לכפול נר של שעוה ולהדליקו כדי שישרף במהרה. וכן מותר להטות נר דולק של שעוה או של חלב להתיך השעוה או החלב כדי שיכלה הנר במהרה אע"פ שעל ידי זה גורם למהר כיבויו מכל מקום כיון שהוא עושה זה ע"י ריבוי הבערה הרי זה מותר. וכן מותר לקצרו ע"י שיבעירנו באמצעיתו עד שיחלקנו לשתי נרות דולקות אפילו אינו צריך כלל להדליק חלק השני אלא כדי שישרף הנר במהרה.
אבל אסור לקצרו ע"י שיחתכנו מלמטה בסכין (ב) או בדבר אחר אפילו אם הוא נר גדול מאוד וחס עליו שלא ישרף כולו מפני שהוא גורם למהר כיבוי הנר שלא ע"י ריבוי הבערה:
ט אבל מותר ליתן למטה סביבות הנר דבר המונעו מלהשרף בענין שיכבה כשיגיע לשם כגון לתחבו לתוך חול תיחוח בענין שאין נעשית בו גומא כמ"ש בסי' תצ"ח, דכיון שאינו עושה מעשה בגוף דבר הדולק אע"פ שהוא גורם למהר כיבוי אין בכך כלום ואע"פ שאסור לגרום כיבוי אם לא (ג) במקום הפסד כמו שנתבאר בסי' של"ד - מכל מקום כיון שהדבר המונח סביבות הנר אינו מכבה ממש את האש אלא שהוא מונע אותו מלהשרף לפיכך לא גזרו בזה משום גרם כיבוי. וכן אם מונחים הרבה חתיכות חלב או שעוה בתוך הנר מותר ליקח אחת מהחתיכות הרחוקות מהפתילה שהרי אינו נוגע בגוף דבר הדולק כיון שחתיכה שהוא נוטל אינה מחוברת עם חתיכה הדולקת:
י אסור להעמיד נר דולק במקום שהרוח שולטת שם, אפילו אין רוח מנשב כלל - גזירה שמא יעמידנו שם בשעה שהרוח מנשב ונמצא בא לידי כיבוי. ואע"פ שהוא אינו מתכוין כלל לכיבוי - מכל מקום כיון שהרוח מנשבת אי אפשר בלא כיבוי.
וכן אסור לפתוח דלת או חלון כנגד נר הדולק אפילו אין רוח מנשבת כלל כמו שנתבאר בסי' רע"ז לענין שבת ע"ש. אבל מותר לפתוח כנגד המדורה אפילו בשעה שהרוח מנשבת שהרי אינו מכבה אלא מבעיר:
יא אסור לחמם נר של שעוה ולדבקו בכותל או במנורה גזרה שמא ימרח דהיינו שישפשפנו להחליקו על פני שטח הכותל והוא תולדת הממחק:
יב נר שכבה ורוצה לחזור ולהדליקו בו ביום מותר לחתוך הפחם שבראש הפתילה כדי שתהא נוחה לידלק אפילו (ד) בכלי המיוחד לכך. אבל אם אינו רוצה לחזור ולהדליקו בו ביום אסור להסיר הפחם אפילו בידו שהרי הוא מכין מיום טוב לחול:
יג נר של בטלה דהיינו שאינו צריך לו כלל אסור להדליקו ביו"ט שלא הותרה הבערה אפילו שלא לצורך אוכל נפש אלא אם כן יש בה צורך היום קצת. אבל אם הוא מתכוין להרבות בנרות לכבוד יו"ט אין זה נר של בטלה. ואפילו כבר בירך על הנרות יכול להוסיף עליהם עוד נרות להדליקן לכבוד יו"ט. ואין זה נקרא נר של בטלה אלא אם כן מתכוין בנרות כדי להראות עשרו ונדיבתו ואינו מתכוין כלל בזה לכבוד יום טוב:
יד וכן כל נר של מצוה כגון נרות של בית הכנסת אין זה נר של בטלה ומותר להדליקן אפילו ביום טוב אחר מנחה ואין בזה משום מכין מיו"ט לחול שהרי בהדלקתו יש מצוה לאותה שעה אפילו אין שם שום אדם בבית הכנסת, מפני שהוא כבוד המקום כשמדליקין נרות לפניו. שנאמר: על כן באורים כבדו ה':
טו אבל אסור לתקן ביו"ט ראשון מהפתילות והעששיות של נרות בית הכנסת שאינו כדי להדליקן בו ביום ואינו מתקנן אלא כדי שיהיו מזומנים לו להדליקן בליל יו"ט שני. וכן אסור להעמיד הנרות של שעוה כדי להדליקן בליל יו"ט שני לפי שאסור להכין שום הכנה מיו"ט לחבירו אפילו דבר שאין בו שום חשש מלאכה כמ"ש בסי' תק"ג.
ומכל מקום מותר לאדם להדליק נרות בביתו ביו"ט ראשון סמוך לחשכה ואין זה כמכין מיו"ט לחבירו שהרי אף באותה שעה שמדליק הוא צריך לאור הנר כיון שכבר החשיך היום:
טז אסור להניח נר דולק על גבי אילן אפילו מערב יו"ט אם רוצה להניחו דולק שם עד הלילה - גזרה שמא יטלנו מעל גבי האילן לכשיכבה ביו"ט ונמצא משתמש במחובר לקרקע ביו"ט עיין סי' של"ו:
יז אין פוחתין נר של חרס דהיינו כשעודו רך כמו ביצים של יוצר וממעכים אותו ביד לעשות לו בית קבול' וביו"ט אין לעשות כן מפני שהוא מתקן כלי. וכן אסור ליטול מהנר את הקש שמשימין באוירו בעודו רך כדי שלא יפלו הדפנות יחד, וכשמתייבש הנר נוטלין הקש ממנו. וביו"ט אסור ליטלו מפני שהוא מתקן כלי שזהו גמר מלאכתו:
יח שני כלים שהן מחוברים יחד בתחלת עשייתן, כמו שדרך לעשות שתי כוסות או שתי נרות דבוקין זה בזה - אין פוחתין אותם לשנים ביו"ט מפני שהוא מתקן כלי. אבל אם לא נדבקו בתחלת עשייתן רק אח"כ נדבקו ממילא דרך עראי מותר לפוחתן אפילו בשבת - שאין כאן תיקון כלי כיון שכבר היו מפורדין לאחר גמר מלאכתן. עיין סוף סי' ש"מ:
יט פתילה שהיא ארוכה ורוצה לקצרה - אסור לקצרה ביו"ט בין בסכין בין באור. ואפילו רוצה לפרק מקצתה בידו אסור מפני שהוא כמתקן כלי שעושה מפתילה ארוכה פתילה קצרה. וכן אם רוצה לחלקה לשתי פתילות אסור לחתכה בסכין או בידו אלא נותן שתי ראשיה בפי שתי נרות ומדליקה באמצע, דאז אין ניכר שמתכוין לתקן כלי אלא להדלקה בעלמא במה דברים אמורים כשצריך שתי הנרות להאיר או לכבוד יו"ט. אבל אם אינו צריך אלא לאחת מהן ואינו מדליק השנית אלא כדי לקצר הפתילה של הראשונה - הרי זה אסור:
כ אסור לעשות פתילה דהיינו שאסור לגדלה לכתחלה ביום טוב מפני שהוא מתקן כלי. אבל אם כבר היתה גדולה מערב יום טוב אלא שאינה קשה כל צרכה - מותר למעכה בידו כדי להקשותה מפני שהוא תיקון כלאחר יד. ומותר לשרותה בשמן קודם שיניחנה בנר רק שיזהר מלשרותה בשמן שבנר דולק, שהרי ממעט מעט שמן מהנר והרי זה כמכבה כמ"ש למעלה. אבל אסור להבהב (פירוש לחרוך) אותה באור כדי שתאחוז בה האור יפה מפני שהוא כמתקן כלי:
כא יש למחות ביד מקצת ההמון הנוהגים ביום שמחת תורה להבעיר מיני נפט שקורין פולווי"ר דאף שהם מתכוונים לשמחת היום - מכל מקום שמחה זו אינה שוה לכל נפש ואסור להבעיר בשבילה ביו"ט כמ"ש בסי' תקי"א.
אבל מותר לקבוע פולווי"ר בשפופרת שתחוב בתוכה נר של שעוה או של חלב דכשיגיע האור לשם יתבער פולווי"ר מאליו. ואע"פ שהוא גורם על ידי זה כיבוי הנר מכל מקום כיון שהוא מתכוין למצוה התירו לו גרם כיבוי כדרך שהתירו גרם כיבוי במקום הפסד ממונו כמ"ש בסי' של"ד:
כב כשם שאין גודלים פתילה לכתחלה ביו"ט מפני שהוא כמתקן כלי כך אסור להתיר קליעתה ביו"ט מפני שהוא כסותר כלי. וכן נר קלוע של שעוה אסור להתיר קליעתה ביו"ט:
כג אסור להסיר הפחם שבראש הנר כשהוא דולק בין ביד בין בכלי מפני שהוא מכבה הפחם בידים. ואע"פ שכיבוי זה הוא צורך הבערה שעל ידי כך הנר דולק יפה מכל מקום כיון שאין בהבערה זו צורך אוכל נפש ממש אלא כדי להאיר - אסור לכבות בשבילו שמלאכת הכיבוי לא הותרה אלא לצורך אוכל נפש ממש כמ"ש בסימן תק"ז. אבל מותר לנפץ את הפחם באצבעו כיון שאינו מכבהו בידים. ואין צריך לומר שמותר להטות באצבעו את ראש הפתילה כדי שתדלק יפה:
כד כשם שחייב אדם להדליק בביתו נר אחד לכל הפחות בשבת כך הוא חייב ביו"ט לפיכך צריך לברך בשעת הדלקה אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר של יו"ט.
ואותו נר שבירך עליו הואיל ונתכוין בו לשם מצות הדלקת נרות ביו"ט לפיכך אסור להסתפק ממה שנשתייר ממנו לאחר שנכבה. כגון אם הוא של שומן אסור לאכלו ביו"ט אלא יחזור וידליקנו בו ביום או ימתין מלהסתפק ממנו עד מוצאי יו"ט.
במה דברים אמורים כשהדליקו קודם כניסת ליל יום טוב, דכיון שבשעת כניסת יו"ט היה אסור להסתפק ממנו מחמת שהוקצה כולו לשם הדלקת מצוה, והמסתפק ממנו בשעה שהוא דולק לשם מצוה הוא מבזה את המצוה וכיון שנאסר מחמת מוקצה בתחלת כניסת יו"ט נאסר לכל יו"ט כולו. אבל אם הדליקו אחר כניסת תחילת ליל יו"ט - מותר להסתפק ממנו לאחר שנכבה. דאין מוקצה לחצי שבת כמו שנתבאר בסי' ש"י ע"ש.
ומכל מקום בשעה שהוא דולק אסור להסתפק מן השומן הנוטף מהנר - לפי שבשעה זו הוא מוקצה כולו למצותו.
אבל מותר לטלטלו לאחר שנטף מהנר מאליו אפילו בשעה שהנר דולק שהרי הוא ראוי לחזור ולהדליקו באותה שעה ואינו מוקצה אלא מלהסתפק ממנו:
כה וכל זה בנר שבירך עליו שנתכוין בו לשם עיקר מצות הדלקת הנר ביו"ט. אבל שאר הנרות שמוסיף לכבוד יו"ט מותר להסתפק מן הנוטף אפילו בשעה שהנר דולק. ואין צריך לומר שמותר להסתפק ממה שנשתייר מן הנר לאחר שנכבה אפילו נדלק קודם כניסת ליל יו"ט.
ואע"פ שבתחילת כניסת יו"ט לא היה יכול לחתוך אפילו מעט שומן מן הנר הדולק מפני שהוא גורם למהר כיבוי וכמ"ש למעלה, וכיון שנאסר להסתפק ממנו בתחלת כניסת יו"ט נאסר לכל היום כולו - מכל מקום כיון שאף בתחלת כניסת יו"ט היה לו צד היתר להסתפק ממנו דהיינו ע"י שישים סביבות הנר דבר המונע אותו מלשרוף בענין שיכבה כשיגיע לשם ויוכל להסתפק ממנו נמצא שלא נאסר מעולם: