תקד דין התבלין ביום טוב ובו ט' סעיפים:
א דכין את התבלין במכתשת כדרכן ואין צריך לעשות שום שינוי כיון שאי אפשר לו לעשות מלאכת אוכל נפש זו בערב יו"ט בלא הפסד וחסרון טעם שהרי אם ידוך אותם מערב יו"ט יפיגו טעמן והוא הדין כל הנידוכין המפיגין טעמן כגון שום ושחליים ופלפלין אבל אסור לדוך ביו"ט דבר שאינו מפיג טעם אם היה נידוך מערב יו"ט כגון מלח וכרכום אלא אם כן הטה המכתשת על צדה בשעת דיכה או שידוך בקערה כדי שישנה מדרך הדיכה בחול ויהיה ניכר שהיום הוא יום טוב ולא יבאו לזלזל בו בשאר מלאכות.
ויש חולקין על זה ואומרים דאפילו תבלין המפיגין טעמן אסור לדוכן כדרכן ביו"ט בלא שום שינוי שמחמת קלקול טעם מועט שהיה מתקלקל אם היה נידך מערב יו"ט אין אנו מתירים לו לעשות מלאכה גמורה ביו"ט אלא אם כן לא ידע בערב יו"ט אם יצטרך כלל לתבלין ביו"ט דהיינו שלא ידע איזה מין תבשיל יבשל למחר שאין כל תבשילין צריכים תבלין ויש להחמיר כדבריהם:
ב ואפילו אם לא ידע בערב יו"ט אם יצטרך לתבלין ביו"ט נוהגין להחמיר לשנות קצת בדיכתן כדי שמתוך כך יהיו זכורין שאסור לדוך יותר ממה שצריך ליו"ט וכן ראוי להורות להמון עם שאינן יודעין לחלק בין ידע מאתמול שיצטרך לתבלין למחר לשלא ידע אם יצטרך:
ג ומותר להוליך תבלין או מדוך אצל מדוכה או מדוכה אצל תבלין ומדוך ואין חוששין שמא ימלך ולא ידוך ונמצא טרח ביו"ט שלא לצורך ואפילו דרך רשות הרבים מותר להוליכם אף על פי שהיה אפשר להוליכם מערב יו"ט לפי שלא גזרו על הוצאה שהיה אפשר לעשותה מערב יום טוב מטעם שנתבאר בסימן תצ"ה:
ד וכל זה במדוכה אבל אסור לשחוק את הפלפלין ואת החרדל ברחיים קטנים שלהם אפילו שוחקן אחד אחד כיון שדרך לשחוק הרבה ביחד ביום אחד לצורך ימים רבים הרי זה דומה לעובדין דחול והוא זלזול ליום טוב.
ומטעם זה אסור לגרר ביו"ט התמכא שקורין קריי"ן במורג חרוץ לפי שדרך לגררו הרבה ביחד לצורך ב' וג' ימים:
ה אבל מותר לגרור הגבינה במורג חרוץ לפי שאין דרך לגרור הרבה אלא מה שהוא צריך לשעתו.
ומכל מקום צריך לשנות קצת מדרך החול כיון שהיה אפשר לגרור אותה מערב יום טוב ולא היה טעמה מפיג. ואפילו אם היה טעמה מפיג יש להחמיר ולעשות שינוי מעט אם היה יודע מאתמול שיצטרך לגרור למחר מטעם שביארנו למעלה לסברא האחרונה:
ו אבל מותר לגרור כדרכו במורג חרוץ לחם האפוי, כיון שהחטים כבר נטחנו פעם אחת שוב אין איסור טחינה שייך בהם, שאין טחינה אחר טחינה כמ"ש בסי' שכ"א.
אבל מכל מקום צריך ליזהר שלא לברור פירורין הגדולים קצת מתוך פירורים הנטחנים ודקים כקמח, לפי שהן חשובים כשני מינים שונים שאסור לברור מין אחד מתוך חבירו אפילו ביו"ט כמ"ש בסי' תק"ו ע"ש, על דרך שנתבאר בסימן שי"ט ע"ש:
ז אין כותשין הריפות (פירוש, שכותשין חטים ושעורים להסיר קליפתן) במכתשת גדולה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול משום זלזול יו"ט. אבל כותשין במכתשת קטנה, שזהו שינוי שלהם.
במה דברים אמורים במקומות שרגילין כל השנה באכילת הריפות והן עיקר תבשיליהם ולכך רגילין לעשותן במכתשת גדולה ומכתשת קטנה היא שינוי להם. אבל בארץ ישראל וכיוצא בה מהמקומות שאין רגילין בריפות ודי להם כל השנה במכתשת קטנה ואין להם שינוי בקטנה, לכך אסור להם לכתוש ביו"ט אף במכתשת קטנה:
ח ועכשיו כיון שאין אנו יודעים איזו מכתשת נקראת גדולה ואיזו קטנה - יש לאסור הכל בכל המקומות:
ט אע"פ שאסור למדוד ביו"ט מכל מקום מותר אדם למדוד תבלין וליתן בקדרה במדה וצמצום כדי שלא יקדיח תבשילו.
ועכשיו שאף בחול אין נוהגין למדוד תבלין ונותנין בקדרה באומד הדעת ואינן חוששין לקדיחת התבשיל לפיכך אף ביו"ט אסורים למדוד: