406 - תו מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת ובו ג' סעיפים

'

תו מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת ובו ג' סעיפים:

א מי שיצא חוץ לתחום שאין לו אלא ד' אמות והוצרך לנקביו יכול לצאת מהן עד שימצא מקום צנוע לפנות שגדול כבוד הבריות ועצה טובה לו שיתקרב לצד תחומו שיצא ממנו שאם לא ימצא מקום צנוע עד תחומו יכול ליכנוס ולאחר שנכנס הרי הוא כאלו לא יצא כיון שנכנס ברשות אבל אם מצא מקום צנוע קודם לא יכנוס אלא יפנה שם ויתרחק ממקום שנפנה עד שיכלה הריח ושם יש לו ד' אמות ואם נתרחק מהריח ונכנס בתחומו כאילו לא יצא כיון שנכנס ברשות חכמים שחסו על כבודו ולא הצריכוהו לעמוד במקום מטונף או ריח רע במה דברים אמורים כשיצא שלא לדעת אבל אם יצא לדעת אף על פי שנכנס ברשות לתוך תחום שיצא ממנו אין לו שם אלא ד' אמות אלא א"כ נכנס לעיר ששבת בה כמו שנתבאר בסי' ת"ה:

ב זה שאמרנו בהוצרך לנקביו יש אומרים אפילו לקטנים ויש אומרים שלא הקילו משום כבוד הבריות לצאת חוץ לד' אמות אלא בגדולים אבל בקטנים אין כבוד הבריות כל כך, שהרי משתינים מים בפני רבים. וגם אין לחוש שיעמוד במקום מטונף מפני שבמי רגלים אין כל כך טינוף שנבלעים במקומם. (ויש להחמיר כדבריהם) דבתראי נינהו:

ג לא בהוצרך לנקביו בלבד הקילו כן אלא אפילו אם גשמים יורדים עליו או שהחמה זורחת עליו ומצערתו כמו שנתבאר בסי' ת"ד