שצו דין ארבע אמות שיש לכל אדם בשבת ובו ד' סעיפים:
א שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי יש אומרים שזו אזהרה ליוצא חוץ לתחום ושיעור תחום של תורה הוא י"ב מיל כשיעור מחנה ישראל שהיתה י"ב מיל על י"ב מיל וחכמים אסרו לצאת יותר מאלפים אמות שהן מיל א'.
ויש אומרים שאין לתחומין עיקר מן התורה כלל אלא אפילו יותר מי"ב מיל אינו אסור מן התורה כלל וזה שנאמר אל יצא איש ממקומו זו היא אזהרה על הוצאה שהזהיר משה שלא לצאת עם הכלי מרשות היחיד לרשות הרבים ללקוט המן ושבו איש תחתיו קבלו חכמים שזו אזהרה שלא לטלטל ברשות הרבים אלא כשיעור תחתיו של אדם שהוא ד' אמות כמו שנתבאר בסי' שמ"ט.
אלא שחכמים סמכו איסור התחומין של דבריהם למקרא זה אל יצא איש ממקומו שלא יצא יותר מאלפים מהמקום ששבת בו כי עד אלפים נקרא מקומו כמו שמצינו בערי מקלט שנאמר ושמתי לך מקום וגו' והן קולטות אותו גם כשהוא חוצה להן שנאמר ומצא אותו מחוץ לגבול עיר מקלטו ונאמר להלן ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו' מה חוץ האמור להלן אלפים אף חוץ האמור כאן אלפים.
ושבו איש תחתיו כשיעור תחתיו מכאן סמכו חכמים שכל אדם יש לו ד' אמות בכל מקום שהוא אפילו יצא חוץ לתחום יכול להלך שם ד' אמות וכן יכול לטלטל בהן וכן כשמודדים אלפים ממקום שביתתו מודדים חוץ מד' אמות אלו שהן כשיעור תחתיו (ויכול לטלטל בהן לפיכך) אם שבת דהיינו שקדש עליו היום במקום המוקף מחיצות בענין שמותר לטלטל בכולו הרי כולו נחשב לו כד' אמות ונותנים לו אלפים סביב להיקף זה ע"ד שיתבאר בסי' שצ"ט אפילו יש בו כמה מילין.
והוא שיהא מוקף לדירתו מתחילתו אע"פ שאין בו עתה דיורין ואין משתמשין בו כלל כמו שיתבאר בסי' ת"ח או אפילו אינו מוקף לדירה אלא שאין בו יותר מבית סאתים אבל אם יש בו יותר מבית סאתים כשם שאין מחיצותיה מועילות שיהא מותר לטלטל בכולו כך אינן מועילות שיהא כולו נחשב כד' אמות לענין תחומין:
ב ד' אמות אלו שלענין תחומין בין ד' אמות שבמקום שביתתו בין ד' אמות שיש לו כשיצא חוץ לתחום יש אומרים שהן כד' אמות שברשות הרבים שלענין טלטול שהוא בורר לו ד' אמות לאיזו רוח שירצה וכשהלך לרוח אחת ד' אמות שוב אינו יכול לחזור ולילך לרוח השנית (שכנגדה) אפילו כל שהוא אם הוא חוץ לתחום כמו שאינו יכול לטלטל חפץ אחד יותר מד' אמות - שאין נותנים אלכסון לענין טלטול אלא מפני שאין שם ריבוע כמו שנתבאר בסי' שמ"ט. וכן במקום ששבת בו אם הלך לרוח אחת ד' אמות ואלפים שוב אינו יכול לילך לרוח השנית (שכנגדה) אלא אלפים. ואם לא נטל לו כל ד' אמות לרוח אחת יכול להשלימן ברוח הב' (שכנגדה).
ויש אומרים שד' אמות אלו שלענין תחומין אינו כד' אמות שלענין טלטול אלא הן ד' אמות לכל רוח שהן ח' על ח' מרובעות בין במקום ששבת בו בין כשיצא חוץ לתחום.
(ולפי סברא זו כל שכן שאין מודדים לו ד' אמות עם אלכסונם לכל רוח שכיון שנותנים לו ח' על ח' מרובעות הרי יש בהן אלכסון ממש של ד' אמות לכל רוח דהיינו מאמצעיתו לארבע הזויות משא"כ בד' אמות שלענין טלטול שמודדים לו ד' אמות ביושר אל עבר פניו לאיזו רוח שירצה וכיון שלא שייך בהן אלכסון ממש צריך ליתן לו הן ואלכסונם כמ"ש בסי' שמ"ט)
ויש לסמוך על דבריהם להקל בדברי סופרים:
ג ד' אמות אלו שלכל רוח ורוח שהן שיעור תחתיו של אדם מודדים אותו לכל אדם באמה שלו ואם הוא ננס באברים שגופו גדול ואמתו קטנה נותנים לו ד' אמות בינונית של כל אדם שכל אחת מהן ו' טפחים כמו שנתבאר בסי' שמ"ט.
וכבר נתבאר שם שד' אמות אלו מודדים אותן מצומצמות. ויש אומרים שמודדים אותן מרווחות. ויש לסמוך על דבריהם בד' אמות אלו שלענין תחומין שעיקרן אינן אלא מדברי סופרים:
ד שבת בתל גבוה י' טפחים אם אין בו אלא בית סאתים הרי כולו נחשב לו כד' אמות מפני שהוא כמוקף מחיצות מלמעלה כמו שנתבאר בסי' שמ"ה אלא שאינן מוקפות לדירה.
וכן אם שבת בקמה קצורה ושבלים גבוהים י' טפחים מקיפים אותה והוא שקשר השבלים יחד בענין שאין רוח המצויה מנידה אותן שכל מחיצה שהרוח מנידה אינה מחיצה כמו שנתבאר בסי' שס"ב.
אבל השובת בעיר כל העיר נחשבת כד' אמות אע"פ שאינה מוקפת מחיצות כהלכתן כגון שיש בה פרצות הרבה במילואן וביותר מעשר דהואיל ובתי העיר מובלעים בתוך שבעים אמה ושירים של זה הרי כולם כדירה אחת כמו שיתבאר בסי' שצ"ח: