382 - שפב אם דירת גוי מעכבת בעירובו ובו כ"ג סעיפים

'

שפב אם דירת גוי מעכבת בעירובו ובו כ"ג סעיפים:

א דירת נכרי כדירת בהמה לפיכך הדר עם הנכרי בחצר אינו אוסר עליו עד שיהיו ב' ישראלים דרים בשני בתים ואוסרים זה על זה וצריכים לערב יחד אזי גם הנכרי אוסר עליהם ואין עירובם מועיל עד שהנכרי ישכיר להם רשותו שבחצר. 

ולא משום שדירתו דירה אלא מפני שחששו חכמים שמא ילמדו הישראלים ממעשה הנכרי כשידורו בחצר אחת ובקשו עילה למנוע דירת הישראל עם הנכרי ולכן אמרו שאין עירוב מועיל במקום נכרי ואין ביטול רשות מועיל בנכרי עד שישכיר והנכרי לא ירצה להשכיר מפני שיחוש לכשפים ויקשה בעיני הישראל דירתו עמו מפני איסור טלטול ויצא משם. 

ולפי שאינו מצוי שידור ישראל אחד עם נכרי בחצר מפני שיחוש לעצמו שמא יהרגנו כי הנכרים חשודים על שפיכת דמים לכן לא הוצרכו לאסור עליו הטלטול משום דירת הנכרי כדי שיצא משם אבל ב' ישראלים אינם יראים ממנו ודרים עמו וילמדו ממעשיו.

ומכל מקום אם ישראלים רבים דרים בבית אחד אינו אוסר עליהם אע"פ שאינם יראים ממנו כי לא רצו חכמים לחלוק בין בית שדר בו אחד לבית שדרים בו הרבה והתירו בבית אחד בכל ענין. 

ולא עוד אלא אפילו בתים הרבה שבחצר והם כבית אחד שאינם אוסרים זה על זה כגון האחין שדרים כל אחד בבית בפני עצמו ומקבלים פרס מאביהם הדרים עם הנכרי בחצר וכל כיוצא בהם ממה שנתבאר בסי' ש"ע שאין צריכים לערב ביניהם אין צריכים ג"כ לשכור רשות מנכרי הדר עמהם בחצר:

ב ישראל שהשכיר או השאיל בית לנכרי בחצר אינו אוסר עליו אע"פ שיש עוד ישראל דר עמו בחצר - לפי שלא השכיר או השאיל לו ביתו על דעת שיאסור עליו (ואע"פ שבמשכיר או משאיל לישראל אין אומרים כן כמו שנתבאר בסימן ש"ע גבי נכרי הקילו).

אבל אם הבית של נכרי ושכרו ישראל ממנו והנכרי דר עמו בחדר בפני עצמו בענין שאוסר עליו כמו שיתבאר אין שכירת הבית מועלת לענין שכירות להתיר טלטול אלא צריך לחזור ולשכור ממנו כדי להתיר טלטול (שאל"כ לא יקשה בעיניו דירתו עמו ולא יצא משם):

ג ישראל שיש לו ב' בתים בחצר שנכרי דר בה והוא דר באחד מהם והשני השאיל או השכיר לישראל אחר ויש לו בו תפיסת יד דהיינו כלים שאינם ניטלים בשבת אף על פי שהם אינם צריכים לערב ביניהם כמו שנתבאר בסי' ש"ע צריכים לשכור מהנכרי - לפי שתפיסת יד אין לה להועיל יותר משאלו עירבו ביניהם שאינו מועיל לערבם ולשתפם שיהיו כיחיד במקום נכרי שאין הנכרי אוסר עליו:

ד אם ביטלו הישראלים רשותם לאחד מהם כדי שיחשב כיחיד במקום נכרי אינו מועיל לו שיש לחוש שבכל שבת יעשו כך ותתבטל תורת עירוב מאותה חצר ואם יערבו יש לחוש שיטעו לומר עירוב מועיל במקום נכרי:

ה אם אין לנכרי דריסת הרגל על הישראלים אינו אוסר כגון ב' חצירות הפתוחות זו לזו ואין להן דריסת הרגל זו על זו דהיינו שאין זו לפנים מזו אלא זו בצד זו ושתיהן פתוחות למבוי ובאחת מהן דר נכרי ובשניה דרים ב' ישראלים או יותר מכניסים ומוציאים מזו לזו דרך פתחים וחלונות שביניהן ואינם צריכים לשכור מהנכרי אלא א"כ רוצים להשתתף במבוי שאז הוא אוסר עליהם במבוי כיון שיש לו בו דריסת הרגל:

ו השוכר מן הנכרי סתם מועיל ואינו צריך לפרש לו שהוא להתיר הטלטול ואינו צריך לכתוב שום כתיבה על השכירות:

ז שוכרים מן הנכרי אפילו בפחות משוה פרוטה לפי שלגבי בן נח אפילו פחות משוה פרוטה נחשב לו ממון אבל ישראל שאינו רוצה לבטל רשותו אלא להשכיר אין פחות משוה פרוטה נחשב לו ממון כלל אע"פ שהוא מתרצה בו. ואע"פ שאם היה מבטל בחנם היה מועיל - מכל מקום כיון שאינו רוצה אלא להשכיר ושכירות אין כאן וביטול אין כאן שהביטול הוא שמסלק עצמו מרשות וזה לא סילק עצמו אלא להשכיר:

ח מותר לשכור מן הנכרי אפילו בשבת ואין בזה משום מקח וממכר שהרי אינו קונה רשות מן הנכרי אלא שוכרה. ואף ששכירות ג"כ אסורים בשבת משום שדומה למקח וממכר שנותן לו דמים בעד החפץ ששוכר כמו שהלוקח נותן בעד המכר - מ"מ כאן כיון שאינו שוכר רשותו כדי להשתמש בה אלא להתיר הטלטול בלבד א"כ הדמים שנותן לו אינו אלא מתנה בעלמא ואינו דומה למקח וממכר שנותן לו בעד המכר הנקנה לו להשתמש בו.

אבל לקנות רשות בשבת אסור אף שאינו קונה אלא להתיר טלטול ואפילו במתנת חנם כמו שנתבאר בסי' ש"פ וכמו שיתבאר בסי' תקכ"ח:

ט כל זמן שאין הנכרי חוזר בו מועלת השכירות ואפילו לזמן מרובה ואינו יכול לחזור בו משכירותו עד שיחזיר הדמים אם חוזר בו קודם שבת ראשונה.

ואם החזיקו בחצר קודם שחזר בו שוב אינו יכול לחזור בו לשבת זו אע"פ שמחזיר הדמים והוא שהחזיקו אחר כניסת שבת כמו שנתבאר בסי' שפ"א.

אבל לשבת האחרת יכול לחזור בו אף ע"פ שאינו מחזיר הדמים כיון שכבר הועילה שכירותו לשבת אחת.

במה דברים אמורים כששכרו ממנו סתם ולא פרשו לו זמן אבל אם שכרו ממנו לזמן אינו יכול לחזור בו בתוך הזמן עד שיחזיר הדמים לפי ערך אורך הזמן הנשאר (וכן אם שכרו ממנו לעולם בפירוש):

י אם שכרו מהנכרי לזמן ידוע כשיכלה הזמן צריך לחזור ולשכור ממנו שנית וצריך לחזור ולערב שאין עירוב הראשון חוזר וניעור שכבר נתבטל בכלות הזמן (ואינו דומה לעירב לשנה ונסתם הפתח בחול ונפתח בשבת שהעירוב חוזר וניעור כמו שנתבאר בסימן שע"ד לפי שבשעת עשייתו נעשה אף לשבת זו ולא היה עומד להתבטל בתחלת שבת זו שהרי הפתח שהיה פתוח אז לא היה עומד להיות נסתם בתחלת שבת זו משא"כ כאן שבשעת עשיית העירוב היה עומד להתבטל כשיכלה זמן השכירות עד שיחזרו וישכרו שנית והרי זה דומה לבא נכרי בשבת שיתבאר בסימן שפ"ג):

יא אם שכרו מן הנכרי לזמן ידוע ובתוך הזמן השכיר הנכרי דירתו לנכרי אחר די בשכירות הראשון שלא נתבטלה במה שהשכירה לאחר לפי שבזה לא סילק נפשו ממנה כיון שלאחר זמן תחזור לו והרי זה כאלו לא זזה ידו ממנה כלל והרי היא אף עכשיו ברשותו אבל אם מת או שמכרה לאחר בתוך הזמן צריך לחזור ולשכור מהיורש או מהלוקח שכבר פסק רשות הראשון ונתבטלה שכירותו כמו שהישראל שעירב ומת נתבטל עירובו כמו שנתבאר בסימן שע"א:

יב חמשה הדרים בחצר אחד אינם צריכים כל אחד לשכור מהנכרי הדר עמהם אלא אחד שוכר בשביל כולם ואינו צריך לפרש לו גבי שכירות שישכיר לכולם אלא שוכר לעצמו וכולם מותרים שכיון שהוא עירב עמהם הרי כולם כאיש אחד ודי שישכיר לאחד מהם כמו שלענין עירוב אם הם רוצים לערב עם חצר אחרת די שאחד מהם יתן הפת אפילו משלו וכולם מותרים כיון שכבר עירב עמהם כמו שנתבאר בסימן שע"ב:

יג אם שכרו ממנו בעל כרחו אינו מועיל אפילו היה רגיל להשכיר מקודם ואינו דומה לעירוב שישראל הרגיל לערב נוטלין ממנו עירובו בע"כ לפי שהישראל אנו יכולים לכופו לקיים דבר מצוה שהורגל בה משא"כ בנכרי:

יד אבל מאשתו או בני ביתו או אפילו משכירו ולקיטו (שבביתו) שוכרים אע"פ שהוא מוחה שכיון שדירת הנכרי אינה אוסרת אלא כדי שלא ילמוד ממעשיו הקילו בה להיות אפילו שכירו נחשב כמוהו לפי שלפעמים גם השכיר לא ירצה להשכיר ויצא הישראל משם ומזה הטעם אפילו שכירו של שכירו יכול להשכיר כמו השכיר עצמו ואפילו אם השכיר [ו]בעל הבית מוחים:

טו אם אין הנכרי רוצה להשכיר יתקרב לו אחד מבני החצר ויעשה אוהבו עד שישאיל לו הנכרי מקום ברשותו שיהא לו רשות להניח בו שום דבר ואז אנו רואים כאלו ישראל זה הוא דר אצל הנכרי אע"פ שעדיין לא הניח אצלו שום דבר רק שקנה ממנו באחד מהדרכים שקרקע נקנה בהם ונעשה ישראל זה כאלו הוא שכירו או לקיטו (שבביתו) ומשכיר שלא מדעתו. 

ויש אומרים שאינו צריך להשכיר אלא נותן עירובו עם בני החצר בשביל ביתו ודיו בכך גם בשביל בית הנכרי שכיון שעירב עמהם נעשו כולם כאיש אחד וכיון שהוא נעשה שכירו שהוא נחשב כבעל הבית בבית הנכרי הרי יש לכולם חלק ברשות הנכרי כמוהו כמו שאחד מבני החצר השוכר רשות מהנכרי יש לכולם חלק בשכירות זו ולכתחלה יש לחוש לסברא הראשונה:

טז אם השאיל לו מקום מיוחד בענין שלא יוכל (לסלקו ממקום זה) ולהשתמש בו בעצמו שנמצא הנכרי מסולק מהישראל במקום זה שיחד לו והישראל מסולק מהנכרי משאר הבית שאין לו רשות להניח שם חפציו אע"פ שלא מנעו ממנו בפירוש אלא שלא נתן לו רשות אינו יכול להשכיר שלא מדעתו (ואפילו הוא שכירו או לקיטו ויחד לו חדר בביתו לדור בו אם הוא בענין שאינו יכול לסלקו ממנו ולהשתמש בו בעצמו אינו יכול להשכיר שלא מדעתו שהרי הנכרי מסולק ממנו והוא מהנכרי).

לפיכך אם ישראל ונכרי דרים בבית אחד כל אחד בחדר בפני עצמו צריך לשכור מהנכרי ולערב עם הישראל ואין הישראל יכול להשכיר רשות הנכרי הואיל ואין הנכרי יכול לסלקו והוא אין לו רשות להניח חפציו בחדר הנכרי.

והוא הדין בנכרים הדרים בענין זה בבית אחד צריך לשכור משניהם:

יז שכרו משכירו ולקיטו לזמן ידוע אע"פ שסילקו תוך הזמן מהיות שכירו ולקיטו מותרים עד תום הזמן אבל אם שכרו ממנו סתם כיון שסלקו נתבטל השכירות ואע"פ שבשעה שהוא שכירו יש לו כח להשכיר כבעל הבית בעצמו והמשכיר ושותק כל זמן שאינו חוזר בו מועלת שכירותו אפילו לזמן מרובה מ"מ מאחר שאין כחו בשכירותו אלא מצד בעל הבית ששכר אותו לשרתו ונחשב כאלו הוא בעל הבית א"כ כשסלקו בעל הבית הרי זה כאילו חוזר בו בעל הבית משכירותו והמשכיר סתם יכול לחזור בו אחר שבת ראשונה אע"פ שאינו מחזיר הדמים (משא"כ במשכיר לזמן כמו שנתבאר למעלה).

והוא הדין אם שכר מגזבר המלך ונסתלק הגזבר. והוא שסלקו לגמרי ששוב אינו אוכל פרס המלך אבל אם לא סלקו אלא מהגזבראות ועדיין הוא אוכל פרס שלו הרי הוא כשכירו ולקיטו ושוכרין ממנו לכתחלה. וכל שכן שלא נתבטלה שכירות הראשונה. 

והוא הדין כל עבד מעבדי המלך הקטנים (שבביתו) שוכרים מהן כמו ששוכרים משכירו ולקיטו של בעל הבית (והוא הדין ששוכרים מעבדי עבדיו כמו ששוכרים משכירו של שכירו):

יח נכרי שיש לו ה' ישראלים שכירים ולקיטים דרים בחצרו כל אחד בחדר או בית בפני עצמו - אינן אוסרים זה על זה כיון שאין דירתם שלהם אלא של הנכרי והוא יכול לסלקם ואינו משאיל להם רשותם שיאסרו זה על זה כמו שנתבאר בסימן ש"ע ואין דירתם חשובה דירה אלא להקל שיכולים להשכיר שלא מדעתו אבל לא להחמיר שיאסרו זה על זה.

וכן אם שכרו מן הנכרי רשותו אין שום אחד מהם צריך ליתן עירוב. (וכל שכן אם הם השכירו רשות הנכרי שהרי גם דירתם בכלל):

יט נכרי שהשכיר ביתו לנכרי אחר אם נשאר לו למשכיר רשות בביתו שיוכל להניח בו שום כלים יכולים לשכור ממנו. ולא משכיר בלבד אלא כל אדם שיש לו רשות בבית נכרי להניח בו שום דבר יכול לשכור ממנו - מפני שנעשה כשכירו ולקיטו כמו שנתבאר אלא שדברו חכמים בהווה שסתם משכיר משאיר לו רשות בביתו להניח בו חפציו.

אבל אם לא נשאר לו רשות בביתו אם יכול המשכיר לסלק את השוכר מביתו תוך זמנו יכולים לשכור ממנו ואם לאו אינו מועיל אלא אם כן ישכרו מהשוכר:

כ שתי חצרות זו לפנים מזו: וישראל אחד ונכרי בפנימית, וישראל אחד בחיצונה - הפנימי מותר בחצרו, שאין הנכרי אוסר על ישראל יחידי אבל בחיצונה אוסר הוא עד שישכיר (להם רשות דריסת רגלו בה) (שהרי רגלי ב' ישראלים ונכרי מצויים בה)

וכן אם ישראל אחד בפנימית וישראל אחד ונכרי בחיצונה ואפילו אם נכרי בפנימית וב' ישראלים בחיצונה ועירבו - אוסר הנכרי עליהם אע"פ שאם היה ישראל לא היה אוסר עליהם בדריסת רגלו הואיל והיא רגל המותרת במקומה כמו שנתבאר בסימן שע"ה:

כא חצר שישראל אחד ונכרים דרים בה, ויש בית אחד של ישראל אצל ביתו של זה ואינו פתוח לחצר זו אלא לבית זה הוא פתוח בחלונות ולא בפתח גמור - אינו יכול לערב עמו ע"י החלונות שביניהם כדי להוציא כליו לחצר זו דרך בית זה הפתוח לחצר זו - לפי שאסור לעשות סיוע ליחיד שידור עם נכרי שלא ילמוד ממעשיו. לפיכך אמרו שלא יערב זה עמו ולא ישתמש עמו בחצרו כדי שיהיה יחידי בחצרו ויתיירא מהנכרי שלא יהרגנו ויצא משם. 

אבל אם הם פתוחים זה לזה בפתח גמור מותר לערב עמו לפי שאף אם לא יערב עמו ולא ישתמש בחצרו לא יתיירא מהנכרי לפי שנראה לו כאלו דר עם ישראל זה בביתו כיון שבתיהם פתוחים זה לזה בפתח גמור:

כב חצר שישראלים ונכרי שרויים בה וחלונות פתוחים מבית ישראל זה לבית ישראל זה ועירבו ע"י החלונות שביניהם אע"פ שהם מותרים להוציא מבית לבית דרך החלונות הרי הם אסורים להוציא דרך פתחיהם (הפתוחים לחצר) מפני הנכרי (שאוסר עליהם החצר) עד שישכיר (להם רשותו שבחצר):

כג ספינה שיש בה ישראלים רבים ויש להם בתים מיוחדים לכל אחד בספינה צריכים לערב יחד ולשכור רשות מנכרי בעל הספינה (אם יש גם לו בית מיוחד בספינה ולא נתן רשות לישראלים אלו להניח שום דבר בביתו וגם אין לו רשות להניח שום דבר בבתיהם שאז הם מסולקים זה מזה כמו שנתבאר למעלה) או יבליעו שכירות היתר טלטול בשכר הספינה אבל אם לא הבליעו לו בפירוש אין שכירות הספינה מועלת להתיר טלטול כמו שנתבאר למעלה: