שסח אם שסט באיזה אופן מקנין העירוב ובו סעיף אחד:
א הנותן מעות לנחתום ואמר לו אם יבואו בני החצר לקנות ממך ככר לעירוב זכה לי בעירוב שיהא לי חלק עמהם בשביל מעה זו אינו עירוב לזה שמעות אינן קונות עד שימשוך ואפילו אם זיכה הנחתום הככר לכל בני החצר כולם בכלל ע"י אחר במתנת חנם והרי גם זה הוא מכלל בני החצר ונתכוין הנחתום שגם זה יזכה ויהיה לו חלק בככר זה מכל מקום לא נתכוין הנחתום שיזכה בו זה ע"י הזוכה שיהא נעשה שלוחו כמו שנעשה שליח לכל שאר בני החצר שמזכה להם הנחתום במתנת חנם אלא דעת הנחתום הוא שזה יש לו כבר זכות בככר זה בשביל המעה שנתן לו ולשאר בני החצר שנותן להם מתנת חנם להם בלבדם הוא שעושה את הזוכה שליח שיזכה בשבילם אבל לזה אינו עושהו שליח כלל ונמצא שאין לו חלק בעירוב (אבל אם יש בדעתו שיהיה הזוכה שליח לזה כמו לשאר בני החצר קנה עירוב).
ואם אמר לו ערב לי קנה עירוב בכל ענין אם זיכה לכל בני החצר כולם בכלל שהרי עשאו שליח לערב לו בענין שיועיל וכיון שאי אפשר להיות לו עירוב אלא אם כן יזכה לו ע"י אחר כמו לאחרים שלא נתנו מעות הרי זה כאלו אמר לו שיזכה לו ע"י אחר כמו לאחרים ולא יזכה במעה בלבדה וחזקה שליח עושה שליחותו.
ואפילו אם אמר זכה לי אם נתן לו כלי שיקנה לו בתורת קנין סודר קנה עירוב.
ואם נתן מעה לבעל הבית ואמר לו זכה לי בעירוב קנה עירוב לפי שאין דרך בעל הבית למכור פת משלו ולדעת שיקנה לו במעותיו פת מן השוק אמר לו כן וכאלו אמר ערב לי שעשאו שליח לערב וחזקה שליח עושה שליחותו ומן הסתם קנה לו וזכה בשבילו או זיכה לו ע"י אחר משלו: