שלה דין חבית שנשברה ובו ה' סעיפים:
א חבית של יין או שמן שנשברה גזרו חכמים שלא יציל ממנה אלא לצורך אותה שבת בלבד כגון אם נשברה בליל שבת קודם אכילה מציל ממנה לג' סעודות ובשחרית לשתי סעודות ובמנחה לסעודה אחת שאם יהיה מותר לו להציל הרבה יש לחוש שמא מחמת טרדת ההצלה שהוא בהול ונחפז להציל ישכח שהיום שבת ויביא כלים דרך רשות הרבים להציל בהם מהחבית ואף עכשיו שיש אומרים שאין לנו רשות הרבים אין להקל כי יש לחוש שמא מחמת שכחת שבת יבא לתקן החבית.
ואף אם כבר נשברה החבית לגמרי ונשפך היין לארץ לא יקלוט מן הארץ יותר מלצורך השבת גזרה שמא יספוג דהיינו שישים ספוג ביין הנשפך לחזור ולהטיפו בכלי ודבר זה אסור מדברי סופרים אף אם יש לספוג בית אחיזה שאין לחוש בו לסחיטה בפסיק רישיה במקום אחיזת ידו מכל מקום מעשה חול הוא וזלזול לשבת וגם יש לחוש אם יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול שמא יבא לסחוט הספוג במתכוין, ולכן אסרו לעשות כן אף במה שמציל לצורך השבת.
וכן אסרו מטעם זה לטפח בשמן דהיינו להכניס ידו בשמן ולקנחה בשפת הכלי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול.
ולא אסרו להציל יותר מג' סעודות אלא בכלים הרבה אבל בכלי אחד בפעם אחת יכול להציל אפילו ק' סעודות שהכל הצלה אחת היא כמ"ש בסי' של"ד לענין דליקה ויכול לומר לאחרים בואו והצילו לכם כל אחד ג' סעודות אע"פ שיודע בהם שיחזירו לו כמ"ש שם.
וכל זה כשנשברה החבית שהוא בהול ונחפז להציל אבל אם נסדקה והיין עושה טיף טיף שאינו בהול כל כך אין לחוש שישכח שבת ומותר להציל כולו אפילו בכלים הרבה.
וכל זה להציל מחצר לחצר שיש כאן טורח רב בהולכת כלים הרבה ויש לחוש שעל ידי כן ישכח השבת ויבא לתקן החבית אבל לחצר זו עצמה שאין כאן טורח כל כך יכול להציל כמו שירצה אפילו בכלים הרבה.
(כמ"ש בסי' של"ד שיש מקילין כן גבי דליקה ואף ששם יש להחמיר בזה מכל מקום כאן יש להקל בזה הואיל ועיקר גזרת חכמים בזה היתה משום שמא יביא כלי דרך רשות הרבים ועכשיו יש אומרים שאין לנו רשות הרבים כלל):
ב אם נשברה בראש גגו מביא כלי ומניח תחתיה, ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט לקבל מן הקילוח באויר לאחר שירד מן הגג, ולא יביא כלי אחר ויצרף אותו לראש הגג שיזוב היין מן הגג לכלי - גזרה שמא יביא כלי דרך רשות הרבים. ואם מציל בכלי אחד בלבד - מציל אפילו קולט או מצרף, שכיון שלא התירו לו אלא כלי אחד אין לחוש שישכח השבת ויביא כלי דרך רשות הרבים:
ג נזדמנו לו אורחים - מביא כלי אחר וקולט כלי אחר ומצרף. ולא יקלוט ויצרף ואח"כ יזמין האורחים אלא מזמינם תחלה. ולא יערים לזמן אורחים שאינם צריכים לאכול ולשתות כדי שיותירו לו. ואם עבר ועשה שקלט וצירף ואח"כ הזמין אורחים (ואפילו אורחים שאינם צריכים לאכול ולשתות) - מותר:
ד אם יזוב תירוש מסדק שבגיגית של ענבים שעדיין לא נדרכו, שנמצא אותו הדלף אינו ראוי בשבת, שהרי המשקין שזבו בשבת אסורים כמ"ש בסי' ש"כ, ואינו רשאי לשום כלי תחתיו מפני שמבטלו מהיכנו, כיצד יעשה - יניח שם מטתו או שלחנו ויקבע שם ישיבתו, ואז יהיה אותו הדלף לפניו כגרף של רעי, מפני שמלכלך את הקרקע ועושה טיט, ויוכל להניח שם כלי לקבל להדלף כדי שלא יעשה טיט.
ואין כאן ביטול כלי מהיכנו מפני שכשיתמלא הכלי יוכל לטלטלו לשפכו ולהחזירו תחת הדלף לקבלו כדי שלא יעשה טיט. ואין בזה משום איסור טלטול כמ"ש בסי' ש"ח בכל גרף של רעי שהתירו בו הטלטול מפני כבודו של אדם.
ואף שאין עושין גרף של רעי לכתחלה - מכל מקום משום הפסד התירו כמ"ש שם. וכשיתמלא הכלי לא ישפכנו לכלי אחר שלא יבטלנו מהיכנו אלא מריקו בתוך הגיגית שזבו המשקים ממנה שהיא מבוטלת כבר מהיכנה ע"י משקין שבה האסורים משום שזבו בשבת.
ואם הוא רוצה יכול ליתן כלי עם מים תחת יין הדולף כדי שיתבטל היין במים ראשון ראשון ואז מותר לטלטל הכלי ולשפכו ולהחזירו בלי שיקבע שם ישיבתו. ואף שאח"כ מתרבה היין על המים - אין לחוש לפי שיש מקילין בזה אפילו לענין יין נסך כמ"ש בי"ד סי' קל"ד. ויש לסמוך על דבריהם על כל פנים לענין טלטול.
ואף שיין זה הוא דבר שיש לו מתירין - אעפ"כ הוא מתבטל במים שלא אמרו דבר שיש לו מתירין אינו בטל אלא כשנתערב מין במינו אבל לא בשאינו מינו, כמ"ש בי"ד סי' ק"ב:
ה נתפזרו לו פירות בחצר אחת הנה ואחת הנה - מלקט מעט מעט ואוכל. ולא יתן לתוך הסל ולא לתוך הקופה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. אבל אם נפלו במקום אחד נותן אפילו לתוך הסל והקופה אלא אם כן נפלו לתוך צרורות ועפרורית שבחצר - שאז מלקט אחד אחד ואוכל ולא יתן לתוך הסל ולא לתוך הקופה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול: