315 - שטו דברים האסורים משום אהל בשבת ובו כ' סעיפים

'

שטו דברים האסורים משום אהל בשבת ובו כ' סעיפים:

א אסור לעשות אהל דהיינו גג המאהיל עליו להגן מאיזה דבר כגון מן החמה או מן הגשמים או מאיזה דבר אחר אפילו הוא עראי שאינו עשוי להתקיים ואפילו אין מחיצות תחתיו כגון שפורס מחצלת על גבי ד' קונדיסין אעפ"כ כיון שעשוי כדי להאהיל ולהגן הרי זה אהל גמור ואסרוהו חכמים אע"פ שהוא עראי גזרה משום אהל קבע שהוא תולדת בונה:

ב ולא אסרו אלא לעשותו בתחלה בשבת אבל אם היה אהל עראי עשוי מבעוד יום מותר להוסיף עליו בשבת כגון אם היתה המחצלת פרוסה מבעוד יום כדי טפח שזהו שיעור להיות נקרא אהל מותר לפורסה כולה למחר ולהוסיף עוד מחצלאות שהכל אינו אלא תוספת לאהל טפח העשוי מאתמול ואפילו לפרוס על מחיצות מותר בענין זה וטפח שאמרו הוא חוץ מן הכריכה דהיינו שהמחצלת כולה אף שהיא כרוכה ונתונה שם מבעוד יום ויש בעובי עיגול כריכתה כדי טפח ויותר אף על פי כן צריך שיהיה יוצא ממנה כדי טפח פרוס לאהל מפני שסביב העיגול אינו נראה כאהל כלל:

ג וכל זה באהל שהוא גג אבל מותר לעשות מחיצות עראי לכתחלה בשבת ואפילו עושה אותה כדי להגן מן החמה או מן הצינה אינה כאהל בשביל כך וכן אם עושה אותה בשביל הנרות שלא יכבה אותן הרוח ואין צריך לומר שמותר לעשות מחיצות לצניעות בעלמא שלא יהא יושב במקום מגולה או כגון מחיצה שעושין בשעת הדרשה להפסיק בין אנשים לנשים וכל כיוצא בזה.

ולעולם אין מחיצת עראי אסורה אלא אם כן עושה כדי להתיר סוכה כמו שיתבאר בסי' תר"ל או להתיר טלטול על דרך שיתבאר בסי' שס"ב או להתיר שאר איסור כגון שעושה מחיצה גבוה י' טפחים בפני הספרים בפריסת סדין או מחצלת כדי שיהא מותר לשמש מטתו באותו חדר או כדי לעשות שם צרכיו אסור לעשותה בתחלה בשבת לפי שבכל מקום שהמחיצה מתרת היא חולקת שם רשות בפני עצמה כגון כשמתרת איסור טלטול היא עושה אותו מקום רשות היחיד וחולקת אותו מרשות הרבים או כרמלית שאצלו וכן בחדר שבו הספרים היא חולקת אותו לשתי רשויות הספרים הם ברשות בפני עצמה והוא משמש ועושה צרכיו ברשות בפני עצמה וכיון שהוא עושה אותה כדי שתחלוק רשות בפני עצמה הרי זה כעושה אהל.

אבל אם אינו צריך לו שתחלק רשות בפני עצמה מותר לעשותה בתחלה בשבת אף אם היא מתרת איסור כגון שתולה מחיצה בפני אור הנר כדי שיהיה מותר לשמש מטתו שאינו צריך כאן לחילוק רשויות אלא כיון שהמחיצה היא גבוה מהנר בענין שאינו רואה את הנר במקום שמשמש וגם היא עבה קצת בענין שאין האור נראה יפה דרך המחיצה מותר לשמש אף אם אינה גבוה י' טפחים שאינה חולקת רשות כלל וגם אם אינה קשורה בטוב בענין שלא יוכל הרוח להניד אותה כמו שצריך לקשור כן במחיצות העשויות לחילוק רשויות כגון בפני הספרים כמו שנתבאר בסי' ר"מ וכיון שאינו צריך לו שתחלק רשות בפני עצמה מותר לעשותה אף בענין שחולקת רשות דהיינו שהיא גבוהה י' טפחים וקשורה היטב:

ד וכן בספרים אם תולה המחיצה נגד כל הספרים שאין מגולין כלל שאינו צריך כאן לחילוק רשויות אם יש מכסה אחד על הספרים לבד ממחיצה זו שאף אם אין מחיצה זו גבוה י' טפחים וגם אינה קשורה בטוב שאינה חולקת רשות כלל - מכל מקום אינה גרועה מכיסוי בעלמא ומותר לעשות צרכיו שם או אפילו לשמש אם יש מכסה אחד על הספרים לבד ממחיצה זו שהרי יש כאן שני כיסויים והרי זה ככלי בתוך כלי לפיכך מותר לתלותה בשבת אפילו בענין שחולקת רשות כיון שאינו צריך לו שתחלוק רשויות ואין צריך לומר שמותר לכסות הספרים בבגדים שני כיסויים שהרי אין כאן מחיצה כלל:

ה ואפילו הספרים מגולים למעלה מהמחיצה שאין מחיצה זו חשובה כיסוי או שאין עוד כיסוי על הספרים ורוצה לשמש וצריך שתהא המחיצה גבוה י' טפחים וקשורה כהלכתה כדי שתחלוק רשות בפני עצמה, וכן בכל מקום שרוצה לעשות מחיצה לחלק רשות - אין איסור אלא לעשותה בתחלה בשבת, אבל אם היתה עשויה מבעוד יום כשיעור טפח - מותר להוסיף עליה בשבת שתוספת אהל עראי מותרת, בין שטפח זה הוא מלמעלה למטה כגון מחצלת הכרוכה על המוט מבעוד יום וכדי טפח ממנה משולשל למטה מבעוד יום - מותר לשלשל כולה למטה בשבת ולקשרה כהלכתה, ובין שטפח זה הוא מן הצד כגון אם היתה מחיצה בולטת מן הצד לפני הספרים רוחב טפח מותר לתלות סדין בפניהם בשבת, שהסדין הוא תוספת אהל עראי ואף שהמחיצה הבולטת שם היא קבועה אין בכך כלום כמו שנתבאר בסי' שי"ג, שאין איסור אלא כשהתוספת היא קבועה:

ו וכל זה במחיצת עראי אבל מחיצה קבועה אסורה בכל ענין אפילו אינה נעשית אלא לצניעות בעלמא ואפילו להוסיף עליה תוספת קבוע אסור בכל ענין. 

ומכל מקום מותר לתלות בשבת סדינים המצויירים לנוי אע"פ שקבועין שם כיון שאינן עשויין שם למחיצה:

ז והוילון שתולין לפני הפתח במקום דלת אע"פ שהוא תלוי שם בקביעות - מותר לתלותו בשבת. שכיון שהוא נע ונד ברוח מצוייה וגם אינו מעכב להולכים ועוברים ושבים דרך שם אינו נקרא מחיצה קבועה אלא מחיצת עראי, ואין בה איסור כשאינה עשוייה להתיר. 

וכן הפרוכת שלפני ארון הקדש מותר לתלותו שם בשבת מטעם זה אפילו אם אין דלת לארון והפרוכת הוא מחיצה רביעית לארון מפני שמחיצת עראי הוא ואינו עשוי אלא לצניעות.

ובלבד שיזהר כשתולה הוילון וכיוצא בו שלא יכפל לרחבו טפח בשעה שתולה אותו שנמצא עושה אהל בגג טפח - לפיכך אם הוא ווילון גדול תולין אותו שנים שיכולים לתלותו כולו כאחד שלא יתקפל אבל אחד אסור.

וכילה שיש לה גג תפור ותלוי סביבה כעין שפה אסור לתלותה כלל בשבת אפילו בעשרה שאי אפשר שלא תגבה השפה מעט ותיעשה אהל עראי:

ח עצים שתוקעים ראשם האחד בדופן הספינה וכופפין ראשם השני בעיגול עד דופן השני ופורסים עליהם מחצלאות להגן מן החמה או מן הגשמים אם יש ברוחב העצים טפח אפילו באחד מהם מותר לפרוס עליהם מחצלאות בשבת שאינו אלא מוסיף על אהל עראי העשוי מבעוד יום. 

ואפילו אין בשום אחד מהם רוחב טפח אם הם סמוכים זה לזה בפחות מג' טפחים הרי הם חשובים אהל - שכל פחות מג' טפחים הוא כלבוד ומותר לפרוס עליהם מחצלאות בשבת. 

וכן עריסת התינוק שיש עליה חשוקים ופורסין עליהם סדין להגן מפני הזבובים אם החשוקים הם בדרך שנתבאר - מותר לפרוס עליהם סדין בשבת ואם לאו אסור:

ט כל גג עראי שאינו מתכוין בו לעשיית אהל שיאהיל על מה שתחתיו, אלא כדי להשתמש בו איזה תשמיש בגופו כגון שמשים דף השולחן על רגליו, אע"פ שעושה בזה גג עראי - אין בכך כלום כיון שאינו מתכוין לעשיית אהל. ומ"מ אם מעמיד גם מחיצות עראי תחת גג זה הרי זה דומה לאהל, ואסור לעשותו כדרכו מלמטה למעלה אלא מלמעלה למטה דרך שינוי, כגון מטה שהרגלים שלה הם דפים מחוברים כדופני התיבה ופורסים עליהם עור או שמניחים עליהם קרשים מלמעלה לישן עליהם - לא יעמיד את הרגלים בתחלה ויניח העור או הקרשים עליהם כדרכו בחול שהרי זה דומה לעשיית אוהל. אלא יאחז העור או הקרשים תחלה באויר ואח"כ ישים הרגלים תחתיהם, שאין זה דומה לעשיית אוהל שאין דרך לבנות מלמעלה למטה:

י ואם מטה זו אין עליה עור או קרשים אלא היא מסורגת בחבלים מלמעלה - אם יש בין חבל לחבל ג' טפחים שאין כאן לבוד אסור לפרוס עליה סדין בתחלה בשבת, או להניח עליה כר או כסת מפני שזה דומה לעשיית אהל.

וכן אסור לסלק בגד התחתון שעליה, מפני שהוא כסותר אהל. ואם היה עליה כר או כסת או בגד אחר פרוס מערב שבת כשיעור טפח מותר לפרוס בשבת על כל המטה - שאינו אלא מוסיף על אהל עראי:

יא וכל זה במטה זו שיש לה מחיצות דהיינו הרגלים שלה שהן כדפני התיבה, ואפילו אין לה ד' מחיצות אלא שתים זו כנגד זו. אבל מטות שלנו שאין על רגליהן תורת מחיצות מותר להעמידה תחלה ואח"כ להניח בה הקרשים או אם היא מסורגת בחבלים מותר לפרוס עליה סדין בתחלה בשבת אף אם יש בין חבל לחבל ג' טפחים, ואין בזה משום עשיית אהל מפני שאהל עראי כזה שאינו מתכוין בו לעשיית אהל לא אסרוהו חכמים אלא אם כן יש לו תחתיו מחיצות המגיעות לארץ, שאז הוא דומה לאהל. 

ואם הן מגיעות בפחות מג' טפחים סמוך לארץ - יתבאר בסי' תק"ב:

יב כשמסדרין חביות זו על זו אחת על גבי שתים - אוחז בידו העליונה ויסדר התחתונות תחתיה. אבל לא יסדר התחתונות תחלה ויניח העליונה עליהן מפני שהחלל שנעשה ביניהן דומה לאהל שיש לו ב' מחיצות וגג, לפיכך צריך לעשותו בדרך שינוי מלמעלה למטה.

אבל מותר להניח ספר אחד מכאן ואחד מכאן ואחד על גביהן אף שנעשה ביניהן חלל טפח - שהואיל ואין צריך כלל לאויר שביניהם אינו דומה לאהל שמשתמשים בחללו, משא"כ בחבית צריך הוא לאויר שביניהן שלא יתעפשו החביות, שבשביל כך הוא מסדרם כן.

וכן במטה אף אם אין לה אלא ב' מחיצות זו כנגד זו, יש לו צורך באויר שתחתיה, שמשתמש שם בנתינת סנדלים וכיוצא בהם. ואין צריך לומר אם יש לה ד' מחיצות כדפני התיבה - שיכול להצניע שם חפציו כמו בתיבה:

יג כל גג עראי שאינו מתכוין בו לעשיית אהל לא אסרו לפורסו על המחיצות שמעמיד תחתיו בשבת אלא כשלא היה הגג קבוע במחיצות מבעוד יום, אבל אם היה כבר קבוע בהן מבעוד יום אלא שהיו נכפלים ומונחים - מותר לפושטן ולהעמידן בשבת, כגון כסא העשוי פרקים וכשרוצים לישב עליו פותחין אותו והעור נפתח ונמתח, וכשמסירין אותו סוגרין אותו והעור נכפל - מותר לפותחו לכתחלה בשבת אף אם יש לו מחיצות תחתיו - מפני שאינו דומה לעשיית אהל כיון שאינו עושה כלום שהרי עשויים ועומדים הם כבר הגג עם המחיצות מבעוד יום אלא שמותחן בשבת לישב עליהם. ומטעם זה מותר להעמיד החופה ולסלקה וכן הדף הקבוע בכותל שמניחין עליו ספרים אף אם יש להן מחיצות:

יד משמרת שתולין אותה לתת בה שמרים לסננן ומותחים פיה לכל צד - חשוב עשיית אהל ואסור לנטותה ולמותחה אם היתה תלויה עם השמרים מבעוד יום. ואף על פי שגג בלא מחיצות אינו אסור משום אהל כאן אסרו כדי שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול משום זלזול שבת. אבל מותר לתלותה ולמותחה כדי ליתן בה פירות או שאר דברים או אפילו כדי לסנן בה יין ומים צלולים, שמותר לסננם בשבת, ואין כאן זלזול שבת כלל:

טו אהל משופע אם יש בראשו גג רחב טפח ביושר או אפילו אין בראשו טפח אלא יש בפחות מג' טפחים סמוך לראשו רחב טפח, שכל פחות מג' טפחים הוא כלבוד והרי זה כאילו יש בראשו גג רחב טפח - הרי זה אוהל קבוע אם הוא עשוי להתקיים. והנוטה אותו בשבת חייב משום בונה והמפרקו חייב משום סותר כמו סותר בנין גמור. אבל אם אין בראשו גג טפח ולא בפחות מג' טפחים סמוך לראשו רוחב טפח - הרי זה אוהל עראי והעושה אותו בתחלה בשבת פטור אבל אסור מדברי סופרים בין לנטותו בין לפרקו אפילו אינו עשוי לקיום כלל:

טז כיצד טלית כפולה שכופלין אותה על המוט, דהיינו שחציה תלויה על המוט מכאן וחציה מכאן וב' קצוותיה מגיעין לארץ, ונכנס וישן שם בצל בין ב' קצוותיה - אסור לתלותה בתחלה בשבת אע"פ שאין לה גג טפח ולא בפחות מג' סמוך לראשה רחב טפח. ואם היתה כרוכה על המוט מבעוד יום ויש בקצוותיה חוטין תלויין שמושכין אותה בהם על המוט לפורסה לכאן ולכאן - מותר למשכה בהם בשבת, מפני שחוטין אלו כיון שהם תלויים בה מבעוד יום כדי למשכה בהם לפורסה הרי הם מועילים כמו אם היתה פרוסה רחב טפח מבעוד יום, שאז אינו עושה בשבת אלא תוספת אהל עראי.

ומותר ג"כ לפורקה מעל המוט, שכל אהל שמותר לנטותו ואין בו משום בנין אין בו ג"כ משום סתירה. ומותר לפרקו חוץ מכשמוסיף על אהל טפח העשוי מבעוד יום שאינו מותר אלא לסתור את התוספת אבל לא את האהל העשוי מאתמול. ואעפ"כ מותר כאן לפרק הטלית מעל המוט מפני שכאן לא היה אהל טפח ממש מבעוד יום אלא שהחוטין מועילין כמו רוחב טפח:

יז במה דברים אמורים כשאין לה גג טפח ולא בפחות משלשה סמוך לראשה רוחב טפח, אבל אם יש לה גג טפח או בפחות משלשה סמוך לראשה רוחב טפח שזהו אהל קבוע - אין החוטין מועילין כלום שאפילו להוסיף על אהל קבע אסור. 

ואף אם טלית זו אין עשויה להתקיים כאן שדעתו לפורקה - אעפ"כ כיון שהיא נטויה כדרך נטיית אהל קבוע לא הקילו בה חכמים כלום, שמא ימלך עליה שתהא קבועה כך כמו שהיא נטויה, ונמצא שהוסיף אהל קבוע ולא הקילו להוסיף על אהל עראי אלא כשהוא בענין שאין דרך כלל לקבעו כך כמו שהוא נטוי. כגון פרישת מחצלת על גבי קונדיסין או על הספינה כמ"ש למעלה, שאין דרך כלל לקבוע המחצלת שם כך כמו שהיא פרוסה בשבת, וכן כל כיוצא בזה:

יח כילת חתנים שאין בגגה טפח ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח, הואיל והיא מתוקנת לכך - מותר לנטותה ומותר לפרקה בשבת. והוא שלא תהא משולשלת למטה מן המטה טפח, מפני שהכילה עשויה להגן מן החמה או מדבר אחר, ויש שם אהל עליה אלא שאין לה גג, וכיון שהיא משולשלת למטה מן המטה טפח הרי המטה נעשית גג לקיר טפח שסביב המטה. ואע"פ שהמטה אינה עשויה להגן ואין שם אהל עליה - מכל מקום כיון שיש שם אהל על קיר טפח זה שהוא מכלל הכילה העשויה להגן הרי יש כאן אהל עם גג.

אבל מטה שאין עליה כילה, אע"פ שהסדין הפרוס עליה יורד ממנה טפח למטה מן המטה - מכל צדדיה אין בכך כלום שאף שהמטה נעשית גג לקיר טפח זה - הרי אין כאן שם אהל כלל לא על טפח זה ולא על המטה.

ומטעם זה מותר לפרוס מפה על השלחן בתחלה בשבת אף אם היא יורדת למטה מן השלחן טפח מכל צדדיו:

יט בגד ששוטחין על פי החבית לכסותה - לא ישטחנו על פני כולה משום אהל אלא יניח מקצת פיה מגולה. והוא שהחבית אינה מלאה לגמרי אלא היא חסירה טפח שאז כששוטח הבגד על פני כולה הרי זה כעושה אהל על חלל טפח. אבל אם אינה חסרה טפח אין בה משום אהל - שכל אהל שאין לו חלל טפח אינו קרוי אהל כלל.

אבל כשיש שם חלל טפח, אע"פ שמחיצות של חלל זה דהיינו דופני החבית היו כבר עשויות מבעוד יום וא"כ אין לאסור בהן משום אהל, שהרי מותר להניח קדרה על פי הכירה בשבת כמו שנתבאר בסי' רנ"ג ואין בה משום אהל על חלל הכירה, הואיל ודופני הכירה עשויות ועומדות כבר מבעוד יום, ולא אסרו גג עראי שאינו מתכוין בו לעשיית אהל אלא כשמעמיד מחיצות תחתיו בשבת כמו שנתבאר למעלה, והכיסוי שעל פי החבית ג"כ אינו מתכוין בו לאהל אלא לכיסוי בעלמא - אעפ"כ אינו דומה לקדירה על גבי כירה, מפני שפי החבית שבימיהם היה רחב הרבה יותר מפי הכירה, וכשמכסה כל פיה הרי זה דומה לעשיית אהל אף שהמחיצות עשויות מבעוד יום.

והוא הדין שאסור ליטול הכיסוי המכסה כל פיה אם היא חסרה טפח - משום שדומה לסותר אהל. ואינו דומה למגופה שמותר ליטלה ולהחזירה כמו שנתבאר בסי' שי"ד לפי שהמגופה מתוקנת לכך ותיקונה מוכיח עליה שהיא עומדת לכך, לכן אינה נראית כאהל, משא"כ כשמכסה בבגד אף שהבגד מיוחד לכך - מכל מקום אין בו תיקון המוכיח עליו שהוא עומד לכך. וכן הדין בכיסוי שאר כלים הרחבים ביותר כרוחב פי החביות שבימיהם:

כ ויש אומרים שלא אסרו כן בחבית וכיוצא בה אלא בגיגית וכיוצא בה שהיא רחבה יותר מדאי. ויש להחמיר כסברא הראשונה, והמקילין כסברא האחרונה אין למחות בידם - מפני שיש אומרים שאין בכיסוי כלים משום אהל כלל אף בכלים הרחבים יותר מדאי: