שט טלטול ע"י דבר אחר אם מותר בשבת ובו י"א סעיפים:
א נוטל אדם את בנו ברשות היחיד והאבן בידו ואינו חשוב כמטלטל את האבן בידיו והוא שאי אפשר בענין אחר כגון שיש לבנו געגועין עליו שאם לא יטלנו יחלה ולא גזרו על טילטול שלא בידים ממש במקום סכנת חולי וגם אי אפשר להשליך האבן מיד התינוק מפני שיצעק ויבכה אבל אם אין לו געגועין עליו אסור ליטלו ואינו דומה לשאר טילטול דבר האסור שמיטלטל מאיליו ע"י שמטלטל בידו את הדבר המותר שעמו שהתירו חכמים כשאי אפשר לנער האיסור מן ההיתר כמו שיתבאר לפי שלא התירו כן אלא כשצריך לדבר המותר אבל כאן אין זה צורך כל כך ליטול את התינוק כשאין לו געגועין עליו:
ב ואפילו כשיש לו געגועין עליו לא התירו אלא באבן אבל אם דינר בידו אסור אפילו לאחוז בידו והוא מהלך ברגליו ברשות היחיד גזרה שמא יפול הדינר מידו וישכח אביו ויגביהנו ונמצא מטלטל מוקצה טלטול גמור ולטלטול גמור חששו וגזרו אפילו במקום סכנת חולי כיון שאין שם סכנת נפש אם לא יטלנו:
ג כלכלה שהיתה נקובה וסתמה באבן מבעוד יום (אם הדקה שם בחוזק) - מותר לטלטלה שלא נעשית בסיס לדבר האסור - לפי שאף האבן נעשה כלי (כשהוא מהודק בה) שהרי נעשה כדופנה.
וכן דלעת חלולה שתולין בה אבן להכבידה למלאות בה מים, אם האבן קשור בה יפה מבעוד יום שאינו נופל ממנה כשממלאים בה - מותר למלאות בה לפי שאף האבן הותר בטלטול, מפני שנעשה כמו הדלעת עצמה שהוא בטל אצלה. ואם לאו אסור למלאות בה אלא אם כן ייחד אבן זה לכך לעולם כמו שנתבאר לעיל בסי' ש"ח:
ד דבר האסור בטלטול שמונח על דבר המותר - אם הניחו עליו מבעוד יום מדעתו על דעת שישאר מונח שם גם בשבת. הרי נעשה ההיתר בסיס להאיסור, ונאסר בטלטול כמוהו ממש.
אבל אם לא היה בדעתו שישאר מונח שם בשבת, ושכח להסירו ממנו קודם כניסת השבת, שלא נעשה בסיס אליו. וכן אם נעשה בסיס לאיסור ולהיתר, כגון שהניח עליו מבעוד יום גם דבר המותר בטלטול, שחשוב יותר מדבר האסור כמו שנתבאר בסי' ש"י - כיון שלא נעשה בסיס לאיסור בלבדו הרי הוא עומד עדיין בהתירו, ומותר לטלטלו אף שגם האיסור שעליו מיטלטל עמו מאיליו.
אלא שאם אפשר לנער האיסור ממנו מיד - צריך לנערו מתחלה ואחר כך יטלטל ההיתר בלבד למקום שצריך אליו.
ואם אי אפשר לנער או שיהיה איזה הפסד בדבר המותר אם ינער את האיסור או שלא יספיק לו הניעור להשלים בו הצורך שהוא צריך לטלטול זה, כגון שמטלטל ההיתר עם האיסור שעליו למקום אחר, מפני שצריך לפנות מקומם זה שהם עליו עכשיו כדי להשתמש בו איזה תשמיש או צורך אחר, בענין שאם ינער כאן האיסור לא יוכל להשלים צרכו במקום הזה - מותר לטלטל ההיתר עם האיסור שעליו:
ה כיצד כלכלה מליאה פירות והאבן בתוכה, אע"פ שהניחו שם מבעוד יום במתכוין שישאר שם בשבת - כיון שיש פירות בכלכלה הרי נעשית בסיס לאיסור ולהיתר ולא נאסרה בטלטול.
ולכן אם הם פירות רטובים ורכים מאד, כגון תאנים וענבים שאם ינערן יתטנפו בקרקע ויפסדו מותר ליטול הכלכלה כמות שהיא עם הפירות והאבן שבתוכה ולהוליכה למקום שצריכים לו הפירות לאכלם שם, ואין מחייבים אותו ליטול הפירות בידיו ולהוליכם כי שמא יפלו מידיו לארץ ויתטנפו.
ואם הם מונחים בסלים קטנים תוך הכלכלה יטול הסלים בידו מתוך הכלכלה ויוליכם אחד אחד בענין שאין חשש שיפלו הפירות לארץ.
ואם צריך ליטול גוף הכלכלה למקום אחר כדי להשתמש בה שם איזה תשמיש - יטול הסלים מתוכה בידו ויניחם על גבי קרקע ואח"כ ינער האבן מתוכה ויטלנה.
ואם הם פירות יבשים שאינם נפסדים כשהם מתטנפים בקרקע ,אף שאינם בסלים - לא יטול הכלכלה כמות שהיא עם הפירות והאבן - בין שצריך לפירות בין שצריך לכלכלה אלא ינערם מתוכה עם האבן ואח"כ ילקטם בידו ויחזירם לכלכלה אם ירצה.
אבל אם צריך למקום הכלכלה בענין שלא יספיק לו הניעור מותר לו ליטלה מכאן כמות שהיא בכל ענין:
ו וכן אם הניח אבן על פי חבית של יין לכיסוי ושכח להסירה משם קודם השבת או שהניח מעות על הכר ושכח ליטלם מעליה קודם השבת והוא צריך ליטול יין מן החבית או לשכב על הכר - כיון שהחבית והכר לא נעשו בסיס לדבר האסור הרי הוא מטה החבית על צדה והאבן נופלת, ומנער את הכר והמעות נופלים.
ואם היתה החבית בין החביות בענין שאינו יכול להטותה במקומה - יכול להגביהה כמות שהיא עם האבן שעליה ולנושאה למקום אחר להטותה שם כדי להפיל האבן מעליה.
ואם צריך למקום החבית והכר בענין שאין הניעור מספיק לו - יכול לטלטלן כמות שהן עם האבן והמעות שעליהן כדי ליפנות מקומן.
ואם אינו צריך לא לגוף הכר ולא למקומה אלא שחושש שלא יגנבו המעות שעליה - אסור אפילו לנערה כדי שיפלו המעות תחתיה. מפני שלא התירו טלטול על ידי דבר אחר אלא כשמטלטל בשביל דבר המותר ולא בשביל דבר האסור, כמו שיתבאר בסי' שי"א:
ז וכל זה בשוכח, אבל אם הניחם שם מדעתו על דעת שישארו שם גם בשבת, בין שצריך למקום החבית והכר בין שצריך לגופן ליטול היין מן החבית ולשכב על הכר - אסור אפילו להטותן ולנערן לפי שכיון שנעשו בסיס לאיסור נעשו איסור כמוהו ואסור לטלטלן כלל אפילו בהטייה וניעור בלבד כמו האיסור עצמו.
ואפילו אם היה בדעתו שלא ישארו שם כל השבת כולה אלא בכניסת השבת בלבד, דהיינו שהיה בדעתו שישארו שם עד לאחר בין השמשות בלבד שאז יסירם משם ע"י ניעור - אין זה מועיל כלום להתיר לו אפילו הניעור שהיה דעתו עליו. לפי שמתוך שנעשו החבית והכר בסיס לאיסור בבין השמשות שהוא תחלת כניסת השבת הוקצו לכל השבת כולה, ואין דעתו מועלת להתירם.
ויש אומרים שלא נעשו בסיס לאיסור אלא אם כן היה בדעתו שישארו שם האבן והמעות כל השבת כולה. אבל אם היה בדעתו ליטלם משם באמצע השבת בין על ידי נכרי בין על ידי ניעור - לא נעשו כלל החבית והכר בסיס להם, אפילו בתחלת כניסת השבת ולא נאסרו כלל בטלטול ולא הוקצו לכל השבת כולה.
ולכן אם נמלך אפילו בתחלת כניסת השבת להטות החבית ולנער הכר אם הוצרך לגופן או לטלטלן כמו שהן עם האבן והמעות שעליהן אם הוצרך למקומן - הרי זה מותר כמו בשוכח.
אבל אם לא היה בדעתו ליטול האבן והמעות מהחבית והכר על ידי ניעור או ע"י נכרי אלא היה בדעתו לטלטל באמצע השבת את החבית והכר עם האבן והמעות שעליהן למקום אחר על ידי נכרי או על ידי ישראל כשיצטרך למקומן - אין זה מועיל כלום כיון שאף באותו מקום יהיה האבן והמעות מונחים עליהם הרי הן בסיס להם.
והעיקר כסברא הראשונה. ומכל מקום במקום הפסד יש לסמוך על סברא האחרונה, כגון אם נפל נר על השלחן כמו שנתבאר בסי' רע"ז:
ח ולדברי הכל אם הוא בענין שנעשו בסיס לאיסור בבין השמשות אף אם אח"כ ניטל האיסור מעליהן - אסור לטלטלן כל השבת כולה, כמו כשהיה האיסור עליהן. שמתוך שהוקצו בין השמשות הוקצו לכל השבת כולה, כמו שיתבאר בסימן ש"י:
ט אין ההיתר נעשה בסיס לאיסור אלא אם כן הניחו עליו בכוונה לאיזה צורך, בין לצורך האיסור עצמו בשביל שיתיישב עליו בטוב כגון מעות שעל הכר, בין לצורך דבר אחר המותר כגון אבן שעל פי החבית.
אבל אם הניחו עליו בדרך אקראי שלא בכוונה לאיזה צורך שצריך לו שיהיה מונח עליו אלא כמו שרגילין להשים בתיבה חפצים אלו על אלו מפני שאין לו ריוח לפנות מקום לכל חפץ בשולי התיבה - לא נעשה זה בסיס לזה, ודינו כשוכח.
ולכן מותר לטלטל המפה שעל השולחן אע"פ שהמנורה עומדת עליה לפי שאינו צריך לו שתהא המנורה על המפה אלא על השולחן ואינו מעמידה על המפה אלא מפני שאי אפשר לו לפנות מקום להמנורה בגוף השלחן עצמו או מפני שאינו חושש לפנות לה מקום, ולפיכך לא נעשית המפה בסיס להמנורה ולא נאסרה בטלטול:
י קינה של תרנגולים שיש בה ביצה שיש בה אפרוח, שביצה זו אסורה בטלטול מפני שאינה ראויה אף לכלב מחמת קליפתה - הרי הקינה נעשה בסיס להביצה' שכיון שהקינה עשוייה לתרנגולין אין זה כשוכח אלא כמניח מדעת וכן כל כיוצא בזה:
יא אם אדם הניח דבר מוקצה על דבר המותר של חבירו שלא מדעתו' אף אם גם דבר המוקצה הוא של חבירו - לא נעשה ההיתר בסיס להאיסור, לפי שאין אדם אוסר חפץ של חבירו שלא מדעתו.
ואם עשה כן לטובת חבירו שמן הסתם נוח לחבירו דבר זה שעשה לטובתו כגון שנטל ראובן כלי חרס של שמעון והעמידו מבעוד יום תחת הנר בבית שמעון כדי שיפול הנר לתוכו ולא ישרף הבית, ונפל הנר לתוכו קודם בין השמשות והיה בתוכו עד אחר בין השמשות - נעשה הכלי בסיס להנר, ואסור לטלטלו כל השבת כולה וכן כל כיוצא בזה: