רפח דין תענית ודין תענית חלום בשבת ובו י"ד סעיפים:
א צריך למהר לאכול סוף שעה ששית - שאסור להתענות בשבת עד חצות אפילו אם אינו מתכוין לשום תענית אלא שנמנע מחמת עסקו בדבר אחר. אפילו הוא דבר מצוה כגון שקורא ומתפלל - אסור אלא אם כן אינו חפץ לאכול עדיין, והאיחור הוא עונג לו כמו שיתבאר.
(והוא הדין אם מתענג בקריאה ותפלה יותר מבאכילה)
ואם מתכוין לשם תענית אפילו שעה אחת אסור:
ב אדם שהאכילה מזקת לו, שאז עונג הוא לו שלא לאכול - אין צריך לאכול כלל. וכמעט שאסור לו לאכול - שלא יצטער בשבת.
וכן מי שמתענה בכל יום ואכילה בשבת צער הוא לו מפני שינוי וסת - יכול להתענות גם בשבת. שמצות סעודות שבת אינה אלא בשביל עונג.
אבל בענין אחר אסור להתענות בשבת אפילו מחמת תשובה וחסידות. אע"פ שיש לו תענוג בתענית זה - אין לו להחליף עונג חכמים שתקנו בג' סעודות בעונג אחר שאינו מוכרח שיהיה בשבת, ולא התירוהו חכמים:
ג אבל מותר להתענות תענית חלום בשבת, כשחלם בו ביום - שיפה תענית לחלום לבטל הגזר דין, כאש לנעורת, אם מתענה בו ביום. והתירו לו חכמים בשביל שיקרע גזר דינו.
ועוד, לפי שאין כאן ביטול עונג שבת לגמרי כיון שנפשו עגומה עליו בשביל חלומו, אם לא יתענה. ואם יתענה - בטוח הוא שיקרע גזר דינו, א"כ הרי התענית הזה תענוג הוא לו.
ומכל מקום אף שקורעים גזר דינו - חוזרים ונפרעים ממנו על שביטל עיקר עונג שבת. ומה תקנתו? יתענה עוד תענית בחול, שיתכפר לו.
ולכתחלה צריך להתענות מיד למחר ביום ראשון, שאין ראוי לו להתעכב לבקש סליחה וכפרה. אלא אם כן תשש כחו ואינו יכול להתענות ב' ימים זה אחר זה - יכול להתענות אח"כ כשיחזק כחו.
וכל שכן אם היה ביום ראשון חנוכה או פורים או ערב יום הכיפורים או ראש חודש או חולו של מועד וכל שכן יו"ט אפילו יו"ט ב' של גליות - שלא יתענה עד אח"כ.
אבל אם למחר הוא יום שאיסור התענית בו אינו אלא מנהג, כגון בחדש ניסן, אפילו בערב פסח, או אסרו חג - יתענה. כמו שיתבאר בסי' תכ"ט.
והוא הדין בימי הגבלה ובין יום הכיפורים לסוכות. ואפילו בראש חודש ניסן וראש חודש אב יכול להתענות, הואיל ויש מתענים בהם בכל שנה תענית צדיקים. כמ"ש בסי' תק"פ.
ובכל ימים אלו המתענה בהם תענית חלום - אינו צריך להתענות אח"כ תענית על תעניתו כמו המתענה בשבת.
אבל המתענה תענית חלום בראש חודש חנוכה ופורים ויו"ט אפילו יו"ט ב' של גליות וחולו של מועד - צריך להתענות אח"כ תענית על תעניתו כמו בשבת, כמ"ש בסי' תקס"ח:
ד המתענה תענית חלום בשבת, ולמחר הוא תענית חובה, כגון י"ז בתמוז או ט' באב או עשרה בטבת או תענית אסתר שנהגו בו חובה, או אפילו תענית יחיד שנהג בו חובה, כגון מי שיש לו מנהג קבוע להתענות ביום א' של סליחות - אינו עולה לו. כיון שאף אם לא היה מתענה בשבת היה מתענה תענית זה אין תענית זה מכפר לו על ביטול עונג שבת שלא מצינו כפרה בחנם.
ויש חולקין על זה.
והעיקר כסברא הראשונה.
וכן יש להורות אם הוא איש בריא שאין התענית מזיק לו.
אבל מי שקשה עליו התענית - אם סומך על המקילין לא הפסיד:
ה אין להתענות בשבת על חלומות שהם הפסד ממון, אלא על דבר שמחללין עליו את השבת:
ו אם חבירו ראה עליו חלום רע - לא יתענה בשבת:
ז יש אומרים: שאין להתענות תענית חלום בשבת אלא על חלום שראהו ג' פעמים. ויש אומרים שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום בשבת בכל ענין - לפי שאין אנו בקיאים בפתרון חלומות לידע איזו טוב ואיזו רע.
ויש אומרים: שעל אלו חלומות מתענין בשבת אף בזמן הזה: הרואה ספר תורה או תפילין שנשרפו, או יום הכיפורים בשעת נעילה, או קורות ביתו או שיניו שנפלו.
אבל אם ראה לחייו שנשרו - הרי זה סימן טוב, שמתו היועצים עליו רעה.
ויש אומרים: הרואה יום הכיפורים אף שלא בשעת נעילה.
ויש אומרים: אף הרואה שקורא בספר תורה (בצבור).
ויש אומרים: אף הרואה שנושא אשה.
ויש אומרים: שכל חלומות שביארו פתרונם בגמרא שהם רעים - מותר להתענות עליהם בשבת.
אבל יש אומרים שנשתנו פתרוני החלומות מזמן חכמי הגמרא לזמנינו כמו שנשתנו הרפואות שבזמניהם.
וכן יש אומרים שהרואה יום הכיפורים אפילו בשעת נעילה אינו חלום רע כי הוא סימן יפה שמחלו עונותיו.
וכן הרואה קורות ביתו שנפלו אמרו במדרש שחלמה אשה אחת כך ופתרו לה שתלד זכר וכן היה לה.
ויש אומרים עוד: שאפילו החלומות שמתענים עליהם לדברי הכל - לא יתענה עליהם בשבת אלא אם כן התענית עונג לו, שנפשו עגומה עליו אם לא יתענה.
ולפי שעונג השבת הוא מן התורה. ואף להאומרים שהוא מדברי קבלה כמו שנתבאר בסי' רמ"ב - מכל מקום להתענות לגמרי לדברי הכל אסור מן התורה. כמ"ש בסי' תק"ע.
ותענית חלום אינה חובה ולא מצוה אלא רשות אפילו בחול. לפיכך (א) יש להורות כן הלכה למעשה שלא יתענה בשבת על שום חלום אלא אם כן אינו מבטל בו עונג שבת שיש לו עונג מהתענית יותר ממה שיהיה לו כשיאכל וישתה, שיצטער מפחד החלום.
אבל אדם שאינו מתפחד כל כך מהחלום או אפילו אם מתפחד אלא שהתענית קשה לו ומצטער בו הרבה יותר ממה שמצטער בפחד החלום - אסור להתענות בשבת על שום חלום.
ואם הרהר ביום וחלם בלילה - לא יתענה עליו בשבת בכל ענין שאין בזה הוראה מן השמים כלל:
ח המתענה תענית חלום בשבת - צריך לומר: ענינו אחר סיום תפלתו בלא חתימה.
וטוב לכללו באלהי נצור כו'.
וטוב לומר ג"כ: רבון העולמים גלוי וידוע לפניך וכו' כמו בחול.
ומותר לומר ג"כ אלהי עד שלא נוצרתי כו' או שאר בקשות על מחילת עונות.
ויכול ג"כ להתוודות ולומר חטאתי עויתי פשעתי.
ולא אסרו לומר תחנונים בשבת אלא לבקש בהם על צרכיו כגון על פרנסה או על רפואה לחולה שיש לו בביתו וכיוצא בהם מצרכי הגוף אבל חרטת עונות טוב לומר בכל יום:
ט ואפילו שאלת צרכיו התירו, אם הוא חולה המסוכן סכנת היום - שזועקים ומתחננים עליו בשבת אפילו בצבור.
וכן מותר לברך על החולה המסוכן בו ביום. וכן המקשה לילד שהיא מסוכנת בו ביום.
אבל חולה שאין מסוכן בו ביום - אסור לבקש עליו ולא לברכו בשבת, כיון שאפשר לעשות כן אחר השבת.
אבל אם אירע לאדם (בשבת) מאורע שצריך לבקש עליו (ב) רחמים מיד - יכול אפילו ליפול על פניו ולבקש רחמים ביחיד, אע"פ שאין שם סכנת היום. שהרי התירו אפילו להתענות על חלום אע"פ שאין שם סכנת היום רק מפני שצריך להתענות בו ביום שחלם בו.
אבל בצבור אסור לבקש רחמים על המאורע כל שאין שם סכנת היום.
וכן אם יש בעיר עשרה שמתענים תענית חלום בשבת אחת - לא יעשו עצמן צבור לחזור אחר אחד מהם שיתפלל תפלת המנחה בקול רם ולומר ענינו בצבור:
י אם מותר להתענות או לזעוק ולהתחנן בשבת על איזו צרה שקרה לרבים או ליחיד - יתבאר בסימן תקע"ו:
יא המתענה תענית חלום בשבת - יש לו לעסוק כל היום בתורה ותפלה בשביל שיתכפר לו ויקרע לו גזר דינו:
יב מי שישן שינת צהרים וחלם לו חלום רע - יש אומרים: שמועיל לו אם יתענה י"ב שעות משניעור משינתו עד אמצע הלילה ואז יבדיל אם עושה כן בשבת. וצריך להתענות למחר יום שלם אף אם כבר אכל סעודה ג' קודם שחלם והיה רשאי שלא לטעום עוד כלום בשבת - מכל מקום כיון שהתענה לשם תענית - עבירה היא בידו. וצריך כפרה בתענית יום שלם.
ובין בחול ובין בשבת כשהוא עושה כן - לא יאמר ענינו במנחה כיון שאכל כבר:
יג אם הקדימה לאכול בשבת קודם זמן הסעודה בחול הוא עונג לו, כגון שנתעכלה כבר סעודת הלילה - צריך להקדים, כי זהו כבוד השבת שמקדימין זמן סעודתו לזמן סעודת החול.
ואם האיחור מזמן סעודת החול הוא עונג לו - צריך לאחר, וזהו כבודו שמתאוה לאכול ואוכל לתיאבון:
יד וכן מי שרגיל בכל יום בבשר ויין, והרי כל ימיו כשבת - צריך לשנות זמן הסעודה של שבת מזמן סעודת החול, שיקדים או יאחר שעה מועטת בכדי שלא יצטער[1]: