רעג שיהיה הקידוש במקום סעודה ובו י"ב סעיפים:
א אין קידוש אלא במקום סעודה שאם קידש בבית זה ואכל בבית אחר, בין שהיה דעתו מתחלה לאכול בבית האחר בין שקידש על דעת לאכול בבית זה ואח"כ נמלך לאכול בבית אחר - לא יצא ידי חובתו בקידוש הראשון. וצריך לחזור ולקדש קודם שיאכל בבית האחר, בין בקידוש של לילה ובין בקידוש של יום. שנאמר: וקראת לשבת עונג. ודרשו חכמים במקום עונג סעודת שבת שם תהא קריאת הקידוש.
ואין צריך לומר שאם קידש ולא סעד אחריו כלל שלא יצא ידי חובת קידוש:
ב ואפילו בבית אחד מחדר לחדר שקידש בחדר אחד על דעת לאכול בחדר זה ואח"כ נמלך לאכול בחדר אחר, וכן מבית לעליה או מעליה לבית - צריך לחזור ולקדש.
במה דברים אמורים בנמלך, אבל אם כשקידש היה דעתו לאכול בחדר אחר - אין צריך לחזור ולקדש אם שני החדרים הם בבית אחד וכן מבית לעליה או מעליה לבית.
(ומכל מקום לכתחלה טוב שלא לעשות כן שיש חולקים על זה)
אבל מבית לבית או מבית לחצר אינו מועיל מה שהיה בדעתו מתחלה על כך - וצריך לחזור ולקדש כמו שנתבאר.
ומכל מקום אם בשעת אכילתו שם יכול הוא לראות משם את מקומו שקידש בו אפילו דרך חלון, ואפילו מקצת מקומו - יש אומרים שזה נקרא קידוש במקום סעודה ששני מקומות אלו כמקום אחד לענין קידוש כמו שהן כמקום אחד לענין צירוף לזימון, כמ"ש בסי' קצ"ה.
ויש לסמוך על דבריהם בשעת הדחק:
ג מפנה לפנה בבית אחד שקידש בזוית זו על דעת לאכול כאן ואח"כ נמלך לאכול בזוית אחרת באותו בית ואותו חדר ואפילו הוא טרקלין גדול - אין צריך לחזור ולקדש שכל החדר נחשב מקום אחד.
ומכל מקום לכתחלה טוב שלא לעשות כן שיש חולקים על זה:
ד וסוכה שהיא בתוך הבית אף על פי שמחיצות הסוכה מפסיקות בין חלל הסוכה לחלל הבית אינה כחדר בפני עצמו כיון שאין מחיצות עשויות לתשמיש אלא לשם מצות סוכה ולפיכך אם קידש בבית ואחר כך נמלך לאכול בסוכה או להפך אין צריך לחזור ולקדש שהרי זה כמו מפנה לפנה אבל אם מחיצות הבית מפסיקות בין חלל הבית לחלל הסוכה אף על פי שפתח הבית פתוח לסוכה הרי זה כמחדר לחדר (ואם אין הסוכה סמוכה לבית אלא אויר החצר מפסיק ביניהם הרי זה כמבית לבית או מבית לחצר):
ה צריך לאכול במקום הקידוש לאלתר אחר הקידוש אבל אם לא אכל עד לאחר זמן לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולקדש קודם שיאכל ואין חילוק בין זמן קצר לזמן ארוך.
במה דברים אמורים כשמתחלה כשקידש לא היה בדעתו לאכול מיד אבל אם היה בדעתו לאכול מיד אלא שאירעו אונס שלא אכל עד לאחר זמן יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולקדש כשאוכל במקום הקידוש והוא שלא יצא ממקום זה משקידש עד שיאכל אבל אם יצא בינתיים צריך לחזור ולקדש.
ואם מתחלה כשקידש היה בדעתו שלא לאכול עד לאחר זמן ואפילו היה בדעתו ג"כ שלא יאכל בבית זה אלא בבית אחר ואח"כ נמלך ואכל מיד במקום הקידוש אינו צריך לחזור ולקדש:
ו יכול אדם לקדש לאחרים אע"פ שאינו אוכל עמהם ואין בזה משום קידוש שלא במקום סעודה כיון שלהשומעים היוצאים ידי חובתן הוא מקום סעודה ומכל מקום כיון שהוא אינו יוצא ידי חובתו בקידוש זה וכן אם כבר קידש לעצמו במקום סעודתו כיון שהוא אינו צריך לקידוש זה אין לו לקדש לאחרים לכתחלה אלא אם כן הם אינם יודעים לקדש בעצמם.
וכשעדיין לא קידש לעצמו צריך ליזהר שלא יטעום כלום מכוס של קידוש זה שאסור לו לטעום עד שיקדש במקום סעודתו ואעפ"כ יכול לברך להם בורא פרי הגפן שבקידוש זה אף על פי שברכת הנהנין אין מי שאינו נהנה יכול להוציא אחרים אע"פ שאינן יודעים לברך מכל מקום ברכת בורא פרי הגפן של קידוש בין של לילה בין של יום וכן ברכת המוציא כשמקדש על הפת אינן דומות לשאר ברכת הנהנין הואיל והן חובה וכמו שנתבאר בסי' קס"ז:
ז הורו הגאונים שזה שאמרו חכמים: אין קידוש אלא במקום סעודה' אין צריך שיגמור שם כל סעודתו. אלא אפילו אם אכל כזית או אפילו כזית מחמשת המינים שמברכים עליהם בורא מיני מזונות או ששתה רביעית יין מלבד כוס הקידוש - יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה ויכול לאכול אח"כ הסעודה במקום אחר בין מיד בין לאחר זמן.
ואינו צריך לברך על הכוס קודם אותה סעודה בין בלילה בין ביום - שכיון שכבר יצא ידי קידוש במקום סעודה הרי סעודה זו האחרת דומה לסעודה שלישית של שבת שאין צריך לברך על הכוס לפניה:
ח אבל אם אכל פירות אפילו הרבה וכן אם שתה שאר משקים אע"פ שהם חמר מדינה - אינו יוצא ידי קידוש במקום סעודה. לפי שהיין סועד הלב וחמשת המינים נקראים מזון לכך הם ראוים להקרא עליהם שם סעודה, משא"כ בשאר משקים ופירות:
ט יש אומרים: שאפילו שתה רביעית יין מכוס הקידוש יוצא בזה ידי קידוש במקום סעודה. ולא הצריכו סעודה במקום קידוש אלא כשלא שתה רביעית שלמה אלא רוב רביעית.
ויש לסמוך על דבריהם לעת הצורך, כגון בקידוש שבבית הכנסת או מילה ואין שם קטן להשקותו מכוס של ברכה - ישתה גדול רביעית שלמה ויתכוין לצאת ידי חובתו, כמו שנתבאר בסימן רס"ט.
(ומכל מקום אם אפשר טוב שישתה עוד רביעית שלמה מלבד רוב רביעית שיוצא בו ידי חובת קידוש כדי לצאת לדברי הכל):
י אם קידש בתוך ביתו ושמע שכנו הקידוש ממנו כשהוא בתוך בית שלו, ושלחנו ערוך לפניו לאכול מיד באותו מקום - יוצא בו ידי חובתו. שהרי הוא שומע במקום סעודתו ואע"פ שהמקדש הוא במקום אחר - אין בכך כלום. והוא שיתכוין המקדש להוציאו ידי חובתו ויתכוין הוא לצאת בשמיעה זו.
ואפילו לכתחלה יכול אדם לקדש בביתו כדי שישמעו שכניו ויצאו ידי חובתן. ואפילו אם הוא אינו אוכל עדיין ואינו יוצא בקידוש זה אלא שמקדש בשביל שכניו שאינן יודעים לקדש:
יא מי שביתו סמוך לבית הכנסת ושמע הקידוש בתוך ביתו מהשליח ציבור שמקדש בבית הכנסת, אף על פי שמתכוין לצאת בו - לא יצא. לפי שבזמן הזה שאין לנו אורחים השובתים אצל בית הכנסת אין השליח ציבור מתכוין כלל להוציא שום אדם בקידוש זה, ואינו מקדש אלא מחמת המנהג:
יב לכתחלה צריך לאכול סעודת הלילה במקום שהנרות דולקות. ואף אם אוכלה מבעוד יום - אין לו לאכול בחצר, אף אם נהנה שם יותר מפני האויר או מפני הזבובים.
אבל אם הוא מצטער הרבה בבית מפני השרב או מפני הזבובים - יכול לקדש ולאכול בחצר אף על פי שאינו רואה הנרות. שהנרות לעונג נצטוו ולא לצער רק שיזהר שיהיו הנרות ארוכים שידלקו עד הלילה כמו שנתבאר בסימן רס"ג עי"ש: