קעח איזה דברים קרויים הפסק בסעודה ובו ט' סעיפים:
א היה אוכל בחדר זה (א) ונטל המאכל בידו והלך לחדר אחר לאכול - צריך לחזור ולברך.
שכיון שעמד והלך למקום אחר, עמידתו זו היא גמר אכילתו, וזו אכילה אחרת היא, וטעונה ברכה בתחלה.
אע"פ שלא הסיח דעתו בינתיים. ואפילו חוזר למקומו לאכול - צריך לחזור ולברך.
שכיון ששינה מקומו בינתיים - הפסיק אכילתו.
אבל בחדר אחד מזוית לזוית, אינו נקרא שינוי מקום, אפילו הוא טרקלין גדול.
ואם מתחלה כשבירך בחדר זה היה בדעתו לשנות מקומו מחדר לחדר באמצע אכילתו.
ואפילו אוכל בחדר השני מאכל אחר שברכתו כברכת הראשון - א"צ לחזור ולברך.
והוא שיהיו שני החדרים בבית אחד.
אבל מבית לבית או אפילו מבית לחצר, אין דעתו מועלת כלום, אפילו נוטל המאכל בידו כשהולך וחוזר ואוכלו בלא היסח הדעת בינתיים.
ומכל מקום אם במקום שאוכל, יכול לראות את מקומו הראשון שאכל שם, אפילו דרך חלון, ואפילו מקצת מקומו - אין צריך לחזור ולברך.
אפילו מבית לחצר, ואפילו לא היה כן בדעתו כשבירך, ואפילו על מאכל אחר שברכתו כברכת הראשון, אם היה בדעתו לאכול כשבירך, כמו שיתבאר בסי' ר"ו:
ב וכל זה ביחיד או בבני חבורה ועקרו כולם ממקום למקום.
אבל אם הניחו מקצתם במקומם, אפילו אחד מהם, והשאר הלכו כולם, אפילו לבית אחר, אפילו אינו סמוך לבית זה, כשהם חוזרים א"צ לברך על מה שיאכלו כאן, כאלו לא עקרו ממקומם כלל בינתיים. כיון שהניחו מקצת חבריהם, נשארה קביעותם כאן ואין זו עקירה.
אבל אם רוצים לאכול במקום שהלכו - צריכים לברך. ואין מועיל מה שהניחו מקצת חבריהם בחדר זה למה שיאכלו בחדר אחר:
ג וכל זה בדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם במקומם. כגון, כל אוכל ומשקה שברכתם האחרונה היא: "בורא נפשות רבות".
שא"צ לברך ברכה אחרונה במקום אכילה או שתיה, אלא רשאי לעמוד ממקומו קודם שיברך ולילך למקום אחר לברך שם. לפיכך עמידתו ממקומו לילך זהו גמר סעודתו. וכשחוזר ואוכל או שותה במקום אחר או לאחר שחוזר למקומו, סעודה אחרת היא. וטעונה ברכה שנית. אע"פ שלא בירך עדיין ברכה אחרונה על סעודה הראשונה.
אבל דברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם. כגון פת, או אפילו מעשה קדרה מחמשת המינים, או אפילו פירות מז' המינים, ויין. שברכתן האחרונה, הואיל והיא מעין ג' ברכות של ברכת המזון, היא חשובה להצריך ולברך במקום אכילה או שתיה כמו ברכת המזון.
לפיכך כשהוא עומד ממקומו לילך למקום אחר, אין עמידתו גמר סעודתו, שהרי צריך הוא לחזור למקומו לברך ברכה האחרונה.
לכן כשחוזר ואוכל ושותה, אפילו במקום אחר, על דעת סעודתו הראשונה הוא אוכל, משום לסיים סעודתו. ואצ"ל כשחוזר למקומו. וא"צ לברך בתחלה אפילו לא הניח מקצת חבירים.
והוא שאכל כבר כזית. אבל פחות מכזית, דינם כדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם במקומם.
ויש אומרים שמין דגן לבד טעון ברכה לאחריו במקומו, מפני חשיבותו שנקרא מזון.
ויש אומרים פת בלבד.
ולכתחלה יחמיר בכל שבעת המינים לברך במקומו.
וכן בדיעבד, אם שינה מקומו - א"צ לחזור ולברך. שספק ברכות להקל:
ד ואפילו הלך בתוך הסעודה לבית אחר, ואוכל ושותה שם דברים שאינם טפלים לסעודה לענין ברכה ראשונה, והוצרך לברך עליהם בבית הראשון, כמו יין ופירות.
כיון שהם טפלים לענין ברכה אחרונה, ונפטרים בברכת המזון, על דעת סעודתו הראשונה הוא אוכל ושותה. ואין צריך לברך עליהם שם. אפילו לא אכל שם פת. ואפילו לא היה בדעתו כשבירך המוציא לשנות מקומו באמצע סעודתו.
ואם אוכל שם פת מברך ברכת המזון במקום שגומר אכילת הפת, כמו שיתבאר בסי' קפ"ד.
ומכל מקום לכתחלה אסור לעקור כלל ממקומו עד שיברך ברכת המזון תחלה, אם לא היה כן בדעתו כשבירך המוציא.
שכל דבר הטעון ברכה לאחריו במקומו מפני חשיבותו, טעון לברך אחריו קודם שיעקור ממקומו.
(שכמו שמועלת חשיבותו שלא לברך במקום אחר, כך מועלת חשיבותו לברך קודם שיעקור למקום אחר.
ואף שיאכל גם במקום השני ויברך שם?
מה מועיל זה לאכילה הראשונה שהיתה טעונה ברכה במקומה לכתחלה קודם שיעקור משם משום חשיבות.
אלא שאם כבר עקר, א"צ לחזור ולברך. שבזה לא יתקן מה שעיות בעקירתו.
אלא משום שצריך לברך במקום אכילה, אוכל הוא מעט במקום השני ומברך. אבל לכתחלה לא יעקור בלא ברכה.
ואפילו אם הניח מקצת חבירים, שאין זו עקירה אם היה עתיד לחזור אליהם, מכל מקום כשהולך לגמור סעודתו בבית אחר הרי הוא עוקר מחבורתו.
אבל אם הולך על דעת לחזור למקומו לגמור סעודתו, אין זו עקירה בדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם, אפילו לא הניח מקצת חבירים.
ומכל מקום צריך שילך על דעת לאכול שם כמו שיתבאר. [בסעיף ה]
ואפילו הולך שלא על דעת לחזור) אם מתחלה כשבירך המוציא היה בדעתו לגמור בבית אחר - מותר.
שהרי מתחלה לא קבע במקום זה כל סעודתו. וכמו שנוהגים הולכי דרכים, שאוכלים דרך הילוכם ויושבים ומברכים במקום סיום אכילתם. מפני שלכך נתכוונו מתחלה, שלא לקבוע מקום לאכילתם במקום שבירכו המוציא, והתחילו שם לאכול:
ה וכל זה כשהולך לבית אחר לאכול שם.
אבל אם אינו הולך לאכול שם, אע"פ שהיה בדעתו מתחלה לילך שם - אסור לו לעקור ממקומו עד שיברך ברכת המזון. ואפילו הניח מקצת חברים - גזירה שמא ישכח מלחזור למקומו לברך.
משא"כ כשהולך לאכול שם, שמברך במקום שגומר סעודתו, אם שוכח לחזור למקומו.
ואין לחוש, אלא לעקירה ממקום אכילה בלא ברכה אם אין דעתו לחזור למקומו ולברך, ולא היה דעתו על זה מתחלה:
ו וכל זה כשהולך לדבר הרשות, או אפילו לדבר מצוה שאינה עוברת.
אבל לצורך מצוה עוברת, כגון לקראת חתן או לקראת כלה או לבית הכנסת להתפלל עם הצבור - מותר לילך ולברך ברכת המזון כשיחזור. ואפילו לא הניח מקצת חברים.
שאין להניח מצוה עוברת משום חשש שמא ישכח.
ואפילו לעקור בסעודתו מבית לבית ולברך ברכת המזון בבית האחרון ולא היה דעתו על זה מתחלה - מותר לצורך מצוה עוברת. כגון לברך שם בזימון כמ"ש בסי' תע"ט.
ואע"פ שלעקור קודם ברכת המזון שלא על דעת לחזור למקומו ולברך, אין האיסור משום חשש שמא ישכח אלא איסור גמור הוא מדברי סופרים. ואין עוברין אפילו על איסור קל של דבריהם משום מצוה עוברת?
מכל מקום כיון שדעתו לאכול בבית אחר ולברך שם, אינו איסור ברור. שיש לומר שאין זו עקירה.
שהרי כשחוזר ואוכל בבית שני א"צ לברך בתחלה, מפני שעל דעת סעודתו הראשונה הוא אוכל לסיים סעודתו, והכל לסעודה אחת היא נחשבת, כמו שנתבאר.
אלא לפי שיש חולקין על זה, כמו שיתבאר. ולדבריהם האיסור ברור. וגם לפי סברא הראשונה יש לומר שאף שהכל סעודה אחת היא, מכל מקום בשני מקומות היא וכל מה שאכל במקום זה צריך לברך אחריו מיד לכתחלה קודם שיעקור למקום אחר.
לפיכך אין להקל אפילו לצורך מצוה עוברת אם לא היה דעתו על זה מתחלה:
ז אם עמד והלך לדבר הרשות אפילו שהה שם הרבה. כל שלא שהה כדי שיתעכל המזון שבמעיו, א"צ לחזור ולברך המוציא כשחוזר לאכול במקומו או במקום אחר אם לא הסיח דעתו בינתיים.
אבל אם הסיח דעתו מלאכול עוד, כיון שיש כאן היסח הדעת ושינוי מקום, צריך לחזור ולברך המוציא מטעם שיתבאר בסי' קע"ט.
וגם צריך לחזור וליטול ידיו אפילו לא שהה כלל.
שכיון שהסיח דעתו מן האכילה מן הסתם לא נזהר בשמירת ידיו והסיח דעתו מהן.
ואפילו לא הסיח דעתו מלאכול אם הפליג הרבה בדברים צריך לחזור וליטול ידיו אע"פ שא"צ לברך המוציא. מפני שמן הסתם הסיח דעתו משמירתן. כמו שנתבאר בסי' קס"ד.
ויש מי שאומר, שהוא הדין אם עמד להתפלל באמצע סעודתו - צריך לחזור וליטול ידיו אחר התפלה כשחוזר לסעודתו, משום חשש היסח הדעת בשעת התפלה, אלא א"כ שמר ידיו.
(כמו שבליל פסח אע"פ שנטל ידיו בטיבול ראשון חוזר ונוטל לסעודה משום חשש היסח הדעת בשעת אמירת ההגדה כמ"ש בסימן תע"ה).
ולפי מה שנתבאר בסי' צ"ב, שהעיקר כהאומרים שהיסח הדעת פוסל בתפלה כמו באכילה א"צ לחזור וליטול ידיו אחר התפלה שהרי משום תפלה עצמה אינו מסיח דעתו משא"כ באמירת ההגדה בליל פסח שאין היסח הדעת פוסל בה חוששים שמא הסיח דעתו.אבל ברכת המוציא א"צ לברך לדברי הכל אפילו הלך לבית הכנסת להתפלל ושהה שם הרבה כל שלא הסיח דעתו מלאכול עוד ואין התפלה חשובה הפסק בסעודה אפילו היה מוכרח להפסיק ולהתפלל מפני שאין שהות עוד ביום להתפלל אח"כ ואע"פ שבשעת התפלה אי אפשר לו לאכול מאומה אינה חשובה הפסק משום זה.ואינו דומה לברכת המזון שחשובה הפסק משום זה להצריך ברכה על כוס ברכת המזון הואיל ובשעת ברכת המזון אי אפשר לשתות לפי שברכת המזון הוא סילוק והיסח הדעת על מה שאכל ושתה משא"כ תפלה כמו שיתבאר בסי' קע"ט:ח ויש אומרים שדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם דינם כדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם במקומם לענין שינוי מקום בדיעבד שצריך לחזור ולברך אלא א"כ הניח מקצת חברים.אבל לכתחלה אסור לעקור ממקומו בלא ברכה אחרונה (ואפילו לצורך מצוה עוברת) בדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם אלא א"כ הניח מקצת חברים ודעתו לחזור למקומו שאז אין זו עקירה.ואפילו בדיעבד שלא הניח מקצת חברים ועקר ממקומו וחזר צריך לברך ברכה אחרונה תחלה ואח"כ ברכה ראשונה על מה שיאכל אח"כ שכיון ששינה מקומו הרי פסק סעודתו וזו סעודה אחרת היא וצריך לברך תחלה על סעודה הראשונה ואח"כ יתחיל סעודה השניה.והמנהג במדינות אלו כסברא הראשונה להקל בדברי סופרים.ואף לסברא האחרונה אין שינוי מקום חשוב הפסק בסעודה אם חוזר למקומו אלא כששהה חוץ למקומו כגון שהלך לדבר עם חבירו והפליג בדברים או שהלך לבית הכנסת להתפללאו שהלך לאיזה עסק ושהה בו אבל אם לא שהה אפילו עשה איזה דבר מדברי הרשות בדרך עראי כגון שהוצרך לנקביו ונכנס לבית הכסא וכיוצא בזה (אינו חשוב הפסק בסעודה ואצ"ל אם דיבר עם חבירו ולא הפליג ואפילו הוא דבר הרשות).(ואצ"ל אם יצא להביא דבר מצרכי הסעודה) (ולכן השמש המשמש בסעודה אע"פ שהולך ובא תמיד ממקום למקום אינו נחשב שינוי מקום לו לחזור ולברך בכל פעם שבא אף לפי סברא זו).(והוא הדין לסברא הראשונה אין שינוי מקום חשוב הפסק בכל זה בסעודה אף אם עדיין לא אכל כזית שא"צ לברך כלל ברכה אחרונה והוא הדין בדברים שאינם טעונים ברכה לאחריהם במקומם אם קבע עליהם והם דברים שקביעותם קביעות כמ"ש בסי' רי"גמפני שאין הפסק עראי חשוב להפסיק סעודת קבע).ואצ"ל מי שישן שינת עראי במקום סעודתו שאין חשוב הפסק בסעודה וחוזר ואוכל בלא ברכה לדברי הכל.אבל שינת קבע הוא סילוק והיסח הדעת יותר מדאי וחשובה הפסק לדברי הכל אע"פ שישן במקום סעודתו.אבל כל שניעור אע"פ שהפליג הרבה בדברים אחרים במקום סעודתו כל שלא הסיח דעתו מלאכול חוזר ואוכל בלא ברכה לדברי הכל ויש אומרים שאפילו הסיח דעתו כמו שנתבארבסי' קע"ט:ט האוכל בשדה שאינה מוקפת מחיצות כיון שנתרחק עד שלא יוכל לראות מקומו הראשון נקרא שינוי (כמו מחדר לחדר שבהקף מחיצות) ואפילו אוכל פירות האילן במזרחו וחוזר ואוכל במערבו כיון שאינו רואה מקומו מפני האילן שמפסיק נקרא שינוי מקוםוצריך לחזור ולברך אם לא היה בדעתו לאכול במערבו כשבירך במזרחו.אבל אם אוכל בחדר אחד אע"פ שיש מקום גבוה באמצע ובא לאכול אחריו כגון אחורי התנור שאינו יכול לראות משם מקומו הראשון אין זה שינוי מקום שכיון שמוקף מחיצות הרי הכל אחד.וכן אם היה בגן ורוצה לאכול מפירות כל אילן ואילן כיון שבירך על אחד א"צ לחזור ולברך על האחרים אם היה בדעתו כן כשבירך שאם לא כן נמלך הוא וצריך לחזור ולברך.ואע"פ שהיה בדעתו כן אם אין הגן מוקף מחיצות אין דעתו מועלת כלום לכל האילנות שאינו רואה מקומו הראשון שזהו שינוי מקום שצריך לחזור ולברך ואינו דומה כלל לאילן אחד ממזרחו למערבו שהוא כמו מחדר לחדר בבית אחד שדעתו מועלת אבל שינוי מקום שמאילן לאילן דומה לשינוי מקום שמבית לבית כיון שאינן מוקפים מחיצות אבל כל שרואה מקומו הראשון אין כאן שינוי מקום כלל אפילו מאילן לאילן כיון שאינו מוקף מחיצות ויש מי שמחמיר גם בזה וספק ברכות להקל.ומגן לגן המוקפים מחיצות כל אחד בפני עצמו אפילו הן סמוכים זה לזה צריך לחזור ולברך אפילו אם כשבירך היה דעתו על הכל לפי שהם כמו מבית לבית שאין דעתו מועלת כלום: