מז דיני ברכת התורה ובו י' סעיפים:
א ברכת התורה צריך ליזהר בה מאד - שלא חרבה הארץ אלא מפני שלא ברכו בתורה תחלה.[1] לפי שלא היתה חשובה בעיניהם כל כך לברך עליה לכך היו מזלזלים בברכתה[2] לכן לא הגינה עליהם תורתם אע"פ שעסקו בה הרבה.
ולכך יראה כל אדם שתהיה כלי חמדתו של הקב"ה שהיה משתעשע בה בכל יום[3] חשובה בעיניו לברך עליה בשמחה יותר מעל כל הנאות שבעולם, שזה מורה שעוסק בה לשמה. ויזכה לשלשלת הנמשך לעוסק בה לשמה - שהוא לא ימושו מפיך ומפי זרעך וגו'[4] שתעשה שאלתו ובקשתו שמבקש בברכתה: ונהיה אנחנו וצאצאינו[5]. ויש מדקדקים להוסיף: וצאצאי צאצאינו[6] - כי כל שהוא ובנו ובן בנו תלמיד חכם שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם[7]. וא"צ לכך - כי בכלל צאצאינו הם ג"כ בני בנים:
ב צריך לברך בין למקרא לבד[8] בין למשנה לבדה בין לתלמוד לבדו בין למדרש לבדו - שהכל תורה היא ונתנה למשה מסיני.
והמהרהר בדברי תורה - א"צ לברך. וה"ה[9] שיכול לפסוק דין בלא נתינת טעם לדבריו[10] - שזהו ג"כ אינו אלא הרהור, והרהור לאו כדיבור הוא, כמו ש[י]תבאר בסימן ס"ב[11]:
ג יש מי שאומר[12]: שהכותב בדברי תורה אע"פ שאינו קורא - צריך לברך[13].
והוא שכותב ספרים לעצמו דרך לימודו ומבין מה שהוא כותב, אבל סופר המעתיק ואינו מבקש להבין -א"צ לברך, וכן אם כותב איזה פסוק באגרת הרשות לְדַבֵּר צחות - אינו צריך לברך כיון שאינו מתכוין ללימוד.
ולענין מעשה אין לסמוך על דבריו לברך[14] על כתיבה לבדה בשום ענין[15] - שהרי אינו רק מהרהר בדברי תורה. אלא ראוי לכל כותב בדברי תורה שיוציא מפיו קצת תיבות[16] להנצל מברכה לבטלה, אם אינו אומר פסוקי ברכת כהנים[17] או[18] שאר דבר מן התורה אחר הברכה כמו שנוהגין:
ד ברכת התורה: אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי תורה[19] ונוסח מדינות אלו: לעסוק בדברי תורה, והערב נא וכו', ואשר בחר בנו כו'. וגר[20] יכול לברך ג"כ: אשר בחר בנו:
ה יש אומרים: שצריך לומר: והערב בוי"ו - שברכה אחת היא עם: אשר קדשנו במצותיו וצונו כו'[21], [22]שהוא מטבע ארוך פותחת בברוך וחותמת בברוך אתה ה' המלמד כו'. שאם היה מטבע קצר: והערב היא ברכה בפני עצמה - היה לה לפתוח בברוך[23].
ואף על פי שהיא ברכה הסמוכה לחברתה[24] - אין זה מועיל כלום במקום שהברכה שלפניה היא מטבע קצר[25]. שהרי ברכת ההבדלה[26] פותחת בברוך[27] אף על פי שהיא סמוכה לברכת הנר[28] והבשמים[29] - הואיל והן קצרות[30].
ויש אומרים: שהערב היא ברכה בפני עצמה.[31] ואינה דומה לברכת ההבדלה - לפי שברכת הבדלה אינה סמוכה לעולם לברכת הנר והבשמים, שאם רוצה מברך על הנר ובשמים בפני עצמם ואחר כך מבדיל על הכוס בלא נר ובשמים[32].
ומטעם זה[33] פותחת ברכת: אשר בחר בנו[34] בברוך - לפי שבקריאת התורה בצבור מברך אותה בפני עצמה[35].
וכן נהגו לומר: הערב בלא וא"ו[36]. אבל יותר טוב לומר בוא"ו - לפי שאף אם היא ברכה בפני עצמה ואומרה בתוספת וא"ו - אין בכך כלום. אבל אם היא ברכה אחת ואומרה בלא וא"ו[37] - ה"ז מפסיק באמצע ברכה[38].
וכן על פי הסוד[39] היא ברכה בפני עצמה, ויש לענות אמן בינתים[40], ואעפ"כ יש לומר: והערב בוא"ו[41]:
ו ברכת אהבה רבה או אהבת עולם[42], הואיל ויש בה מעין ברכת התורה: ותן בלבנו ללמוד וללמד כו'[43] - הרי זו פוטרת מלברך ברכת התורה אם למד אחר קריאת שמע ותפלה מיד בלי הפסק - שאז נראית ברכה לשם עסק התורה כמו לקריאת שמע[44], ואז[45] לא יצטרך לברך כל אותו היום, אפילו הפסיק ועמד וחזר ללימודו, על דרך שיתבאר בברכת התורה[46]. אבל אם אינו לומד מיד אחר התפלה - צריך לברך על מה שילמוד[47].
ויש אומרים: שא"צ לברך אלא א"כ לא קרא קריאת שמע מיד אחר אהבה רבה או אהבת עולם. אבל אם קרא מיד אחריה - דיה בכך ופוטרת לימוד של כל היום, על דרך שיתבאר בברכת התורה.
ויש לחוש לדברי שניהם, וליזהר לברך ברכת התורה קודם התפלה ולא לסמוך על אהבה רבה או אהבת עולם, אם לא ילמוד מיד אחר התפלה כסברא הראשונה. וגם שלא לברך ברכת התורה על מה שילמוד אח"כ כסברא האחרונה:
ז וכשמברך ברכת התורה יש אומרים: שאין צריך ללמוד מיד אחריה[48], אלא אף על פי שהפסיק בין ברכה ללימודו - דינו כאלו הפסיק באמצע לימודו, ועל דרך שיתבאר[49].
ואינה דומה לברכת המצות ולברכת הנהנין, שאם הפסיק בין ברכה להתחלת עשיה שעליה מברך - צריך לחזור ולברך. לפי שכיון שאם רצה שלא לעשותה[50] עד לאחר שעה - הרשות בידו[51], ולפיכך כשמפסיק בין ברכה לעשיה נראה שאין אותה ברכה חוזרת[52] על אותה עשיה[53].
אבל תלמוד תורה שחייב לעסוק בה תמיד, כשמפסיק בין ברכה ללימוד - לא חשיב הפסק, מאחר שבאותו זמן שמפסיק מחוייב הוא ללמוד.
ויש חולקים על זה[54]. ונכון לחוש לדבריהם וליזהר שלא להפסיק ביניהם כלל כמו בשאר מצות[55].
וכן נהגו לומר: ברכת כהנים סמוך לברכת התורה[56]. וכיון שאומרין אותה לשם לימוד (ולא משום זכר לנשיאת כפים) - אומרין אותה אפילו קודם אור הבקר, אע"פ שאין נשיאת כפים בלילה.
ולדברי הכל[57] אם התחיל ללמוד אחר ברכת התורה והפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו וחזר ללימודו - א"צ לחזור ולברך.
- אם הוא אדם שרגיל ללמוד תמיד, ואף כשיוצא להתעסק בפרנסתו ממהר לעשות צרכיו בכל מה דאפשר כדי לחזור וללמוד - שעסק זה אינו חשוב הפסק לענין ברכה, כיון שבשעה שהוא מתעסק בו דעתו על לימודו. וה"ה למרחץ ולבית הכסא שאינן חשובין הפסק - לפי שאף בעודו במרחץ ובית הכסא אינו מסיח דעתו מללמוד אח"כ. וכן אם השכיב עצמו לישן ואינו יכול לישן - אין זה הפסק, לפי שבעודו ניעור דעתו על לימודו. וכן אם ישן[58] על אצילי ידיו[59] שינת עראי[60] - אינה חשובה הפסק.
אבל ישן שינת קבע[61] על מטתו[62] - חשובה הפסק[63]. וכן מי שאין דרכו ללמוד תמיד ובירך ולמד שיעורו ויצא לעסקיו והסיח דעתו מללמוד עוד באותו היום, ואח"כ נמלך לחזור וללמוד - צריך לחזור ולברך[64].
ויש אומרים: שברכת התורה היא כברכות השחר, שלא תקנו אותן אלא פעם אחת ביום. ולפיכך אפילו ישן שינת קבע על מטתו או שיצא לעסקיו והסיח דעתו - א"צ לחזור ולברך. וכן נהגו.
וכשלומד בלילה - כל זמן שלא ישן א"צ לברך לדברי הכל[65] שהלילה הולך אחר היום.
וכשישן שינת קבע והשכים קודם עלות השחר - צריך לברך לדברי הכל[66].שאף לסברא אחרונה שהיא כברכות השחר - הרי גם ברכות השחר זמנן הוא ג"כ קודם אור היום מיד שניעור משנתו.
ואם היה ניעור כל הלילה - לסברא הראשונה א"צ לברך כשיאור היום, כל זמן שלא הסיח דעתו מללמוד. ולסברא האחרונה צריך לברך כשיאור היום כמו שאר ברכות השחר - שנוהגין לברך אע"פ שלא נתחייב בהן[67].
והרוצה לצאת ידי ספק - ישמע ברכת התורה מאחר ויתכוין לצאת ידי חובתו, אם אפשר, ואם לאו - יברך בעצמו[68]:
ח המשכים קודם אור היום ללמוד - מברך ברכת התורה וא"צ לחזור ולברך בבית הכנסת, אפילו אם הוא ש"ץ ויורד לפני התיבה, כמו שנתבאר בסימן מ"ו[69] וסימן ו'[70]:
ט המשכים קודם אור היום - יכול לברך כל סדר הברכות חוץ מברכת: הנותן לשכוי בינה, ופרשת התמיד עיין סי' א'[71] שימתין מלאמרה עד שיאור היום[72]. ואם שמע קול תרנגול - יכול לברך הנותן לשכוי בינה מיד אחר חצות לילה[73].
ולכתחלה יטול ידיו קודם שיברך ללמוד[74]. ואם אין לו מים - יכול לברך וללמוד בלא נטילה, רק שינקה ידיו בצרור או בעפר או בקורה כמו שנתבאר בסימן ד'[75]:
י נשים מברכות ברכות התורה, שהרי חייבות ללמוד מצות שלהן לידע היאך לעשותן, והיאך ליזהר מכל לא תעשה שהן מוזהרות בהן כאנשים. והן חייבות בתפלה כמו אנשים כמו שיתבאר בסימן ק"ו[76].[77]
(ועוד[78] שברכת התורה מברכין קודם פרשת התמיד[79], ובקריאת פרשת התמיד הן שוות לאנשים[80], שהרי תפלה במקום תמיד תקנוה[81]):