042 _005

מב אם מותר לשנות תפילין של יד לשל ראש ובו ו' סעיפים:

א אסור לשנות תפילין של ראש לעשותה של יד. אפילו אין לו תפילין של יד ויש לו ב' של ראש.

ואפילו ליקח רצועה משל ראש לשל יד - אסור. מפני שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. ושל ראש קדושתו חמורה - שרובו של שם שד"י הוא בשל ראש - השי"ן בבתים, והד' בקשר. אבל בשל יד אין בו כי אם היו"ד.

אבל משל יד לשל ראש מותר לשנות - שיעשה לו ד' בתים בתוכו.

ואם היו חדשים, שלא הניחן עדיין עליו - מותר לשנות אפילו משל ראש לשל יד. שטולה עליהם מכסה עור אחד, ונראית כבית אחד בחוץ. ואף שהם ד' מבפנים - אין בכך כלום בדיעבד. כמו שנתבאר בסי' ל"ב. ואין בזה הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה הימנה, אע"פ שזימנם והכינם לצורך הראש - לפי שההזמנה אינה כלום:

ב אם התנה עליהם מתחילה שיוכל לשנותה לשל יד - יכול לשנותה אפילו לבשן אדם על ראשו אח"כ:

ג אם נפסקה רצועה של יד סמוך לקשר, והופך ראש השני למעלה ועושה בו הקשר, וראש הראשון יהיה למטה - לא יקשור שם למטה חתיכת הרצועה שהיה הקשר בה שנפסקה שם - מפני שמורידה מקדושתה. כיון שהיה בה הקשר והיו"ד, ועתה יעשה בה כריכות האצבעות, אלא צריכה גניזה.

ואם אין הרצועה ארוכה כל כך - אזי לא יעשה כל כך כריכות סביב היד:

ד סודר שהזמינו לצרור בו תפילין לעולם, ולא לפי שעה בלבד, ואח"כ צרר בו תפילין פעם אחת, אפילו צררן בו לפי שעה בסתם, ולא על דעת שיהא מיוחד לכך לעולם - נאסר להשתמש בו דבר חול, כגון לצרור בו מעות.

אלא אם כן התנה עליו בתחלה, שיוכל לצרור בו מעות כשירצה, או שבשעה שצרר בו התפילין התנה בדעתו שצוררן בו על דעת לפנותן לאחר זמן ויחזור להיות חול כמו שהיה קודם שצרר בו.

ואם עשה כיס לשם תפילין, אפילו צרר בו על דעת לפנותן - אסור. והוא הדין אם היה כיס, והוסיף בו איזה דבר לשם תפילין, ואח"כ צררן בו אפילו על דעת לפנותן - אסור עד שיטול מה שחידש.

אבל אם לא צררן בו מעולם - אינו נאסר בהזמנה, אפילו עשה כיס מחדש לשם תפילין.

וכן אם צררן בו אפילו פעמים רבות לפי שעה, ולא הזמינו מעולם לשם תפילין קודם שצררן בו, וגם כשצררן בו לא היה אז בדעתו שיצרור בו תפילין לעולם - מותר להשתמש חול אפילו בשעה שמשתמש בו קודש, כגון לצרור בו תפילין ומעות יחד.

אבל אם צררן בו אפילו פעם אחת על דעת לצררן בו לעולם - הרי זה כאלו הזמינו וצררן בו, ונאסר.

וכל זה בסודר או כיס, שלו. אבל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. אלא א"כ גנב בגד ועשאו כיס, שאז קנאו בשינוי מעשה ואסרו:

ה קטן שצרר תפילין בסודר שהזמינו לכך - נאסר. אבל דבר הנאסר בהזמנה לבדה, כמו שיתבאר - אינו נאסר בהזמנת קטן. מפני, שחרש שוטה וקטן יש להם מעשה, ואין להם מחשבה, אפילו גילו מחשבתם בדיבורם:

ו יש אומרים: שלא אמרו שהזמנה בלבדה אינה מועלת לאסור להשתמש בו חול, אלא כשהזמינו להיות תשמישי קדושה. כגון, כיס של תפילין, וכן רצועות של תפילין (א) - תשמישי קדושה הן, ולא גוף הקדושה. אבל אם הזמינו להיות גוף הקדושה, כגון קלף המעובד לשם ספר תורה או תפילין ומזוזות - אסור לכתוב עליו דברי חול. אלא אם כן התנה עליו.

אבל מותר להורידו לקדושה קלה. שהרי תפילין של ראש מותר לעשותה של יד אם הם חדשים, אף על פי שהם גוף הקדושה.

וכן קלף המעובד לשם ספר תורה - מותר לכתוב עליו תפילין ומזוזות, כמו שנתבאר בסימן ל"ב, אף על פי שקדושת ספר תורה גדולה מקדושתן.

וגט, לא נקרא דבר שבקדושה כלל. ואסור לכתבו על קלף המעובד לשם ספר תורה, אלא אם כן התנה.

ויש אומרים: שאף בגוף הקדושה - הזמנה אינה כלום, (ב) עד שיעשה בו מעשה של גוף הקדושה. כגון שיתחיל לכתוב על הקלף ספר תורה או תפילין ומזוזות. וה"ה שאר כתבי הקודש, אפילו על הנייר, ואז אסור לכתוב עליו דברי חול, אפילו התנה עליו בתחלה. לפי שלדברי הכל אין תנאי מועיל בגוף הקדושה, להשתמש בו חול כשהוא בקדושתו.

אבל לתשמישי קדושה - מועיל תנאי לדברי הכל, אפילו בעודן בקדושתן. (רק שישתמש בהם שלא בשעת מצותן. כגון עטרות של ספר תורה ליטול מהן ולהניחן בראש חתנים) כמו שיתבאר בסי' קנ"ד. ובלבד שלא יהא תשמיש מגונה. כמו שיתבאר בסי' קנ"א.

אבל תשמישי מצוה, כגון ציצית שופר לולב נר חנוכה - א"צ לתנאי כלל, לדברי הכל. שאפילו עשאן לשם כך בלי שום תנאי, ונעשית בהם מצותן פעמים רבות - מותר להשתמש בהם חול.

רק שלא ישתמש בהם בשעת מצותן. כגון לקשור איזה דבר בחוטי ציצית התלוים בבגד. כמו שנתבאר בסי' כ"א.

(ואצ"ל בתשמישי קדושה. כגון לכרוך איזה דבר ברצועה הקבוע בתפילין שעליו, שאפילו תנאי אינו מועיל בזה, משום בזוי מצוה)

ולענין הלכה, יש להחמיר כסברא הא', אף על פי שהעיקר כסברא הב'.

ואעפ"כ נהגו עכשיו, לכתוב גיטין וקמיעות על קלף המעובד לשם ספר תורה. לפי שכיון שנהגו כן, הרי זה כאלו התנה עליו מתחלה. שהרי כשהסופרים מתקנים אותן, מתקנים אותן על דעת להשתמש בו, הן לדבר קדושה הן לדבר הרשות, כיון שמנהגם בכך (ג)

(וכן מה שנהגו הרבה בני אדם שמשתמשין בשק של תפילין כשהם בדרך, הוא מטעם זה, שכיון שנהגו כן הרי זה כאלו התנו עליו כשעשאוהו או כשקנאוהו שישתמשו בו בדרך כמנהגם):