לה דין מנין השיטין ובו ב' סעיפים:
א נהגו במנין השיטין, על פי הקבלה ביד הסופרים איש מפי איש: לכתוב בשל יד - ז' שיטין בכל פרשה ופרשה. ובשל ראש - ד' שיטין בכל פרשה ופרשה. ואם שינה - לא פסל.
ויש להם גם כן קבלה, בתיבות ראשי שיטין בשל יד ובשל ראש.
והסופרים שלנו, מדקדקים במנין השיטין, אבל בראשי השיטין אינן נזהרין. ומשנים, כאשר יזדמן להם.
ומי שירצה לדקדק בהם - אם יוכל לכוין השיטין בענין זה יעשה. אבל לא יאריך ויקצר האותיות כדי לכוין ראשי השיטות:
ב אבל יכול להאריך מעט האותיות בשיטה שניה, כדי לכוין סופי השיטות. ולא אסרו אלא להמשיכן כל כך, בענין שיהא נראה לעין שהן גדולות מחברותיהם, ונראה הכתב כמנומר. כמ"ש בי"ד סי' רע"ג וער"ה: