ה דין כוונת הברכות ובו ג' סעיפים:
א צריך לכוין בברכות פירוש המילות שמוציא מפיו.
וכשיזכיר השם, יכוין פירוש קריאתו באלף דל"ת, לשון אדנו"ת, שהוא אדון הכל.
ויכוין עוד פירוש כתיבתו ביו"ד ה', לשון הוי"ה, שהוא היה הוה ויהיה.
אבל במקום שגם כתיבתו הוא באלף דלי"ת, א"צ לכוין אלא שהוא אדון הכל:
ב במקום שכתיבת השם היא באלף דלי"ת, קורין הא' בחטף פתח, כי כן הוא נקוד במקרא.
אבל במקום שכתיבתו הוא ביו"ד ה', יש קורין ה"אלף" בשב"א, כנקודת היו"ד מן שם הוי"ה ברוך הוא.
ויש קורין ה"אלף" בחטף פתח, כנקודת האל"ף בשם אל"ף דלי"ת:
ג וכשיזכיר שם אלקים, יכוין שהוא תקיף ואמיץ אשר לו היכולת בעליונים ובתחתונים: