ב"ה, י"ג אדר, תשי"ח
ברוקלין.
שלום וברכה!
בצער רב קראתי הפ"כ שלהם הנשלח יו"ד אדר, ובודאי למותר לבאר סיבת הצער, כיון שבטח נשארה אצלם העתקת הפ"כ בו מובלט ומודגש חסרון הפעולות עם הזולת, ומצער לא פחות ואולי עוד יותר חסרון הפעולות גם בהנוגע לעצמו, שמודגש זה ע"י ההיפך דקירוב הלבבות.
והנה אין צועקים על העבר, ויהי רצון שעכ"פ מכאן ולהבא יתקרבו הלבבות זה לזה ככל הדרוש, ויוסיפו אומץ בהנוגע לעצמם ובהנוגע לזולתם וע"ד המבואר בכ"מ, שכיון שידוע מראש אשר בל ידח ממנו נדח ומוכרח הוא בכל מקום ומקום להעשות, שהרי פקודה רבותנו נשיאנו ע"ד הפצת המעינות חוצה גזירה היא וכדרז"ל עה"פ לא-ל גומר עלי, שהתורה משנה אפילו המציאות דהטבע, הרי אין כל תועלת בדיחוי הדבר מיום לשבוע ומשבוע לחדש כו', כיון שסו"ס צריך יהי' להעשות ע"י פלוני, הרי טוב שיעשנו בהקדם האפשרי ובשמחה ובטוב לבב דוקא.
ובפרט שנמצאים אנו בימי סגולה ביחוד לענינים האמורים שהרי מובאר בספרים אחד הטעמים דמצות פורים היא במשלוח מנות וכו' להרבות הקירוב לבבות של כל בנ"י זל"ז ועד לאביונים שזהו עוד פחות מעני, ואין עני אלא בדעת, שזהו ענין דהפצת המעינות לחוצה ועד לחוצה דחוצה וק"ל וכשיחליטו בתוקף הדעת הגמור, בודאי שתומ"י יראו הצלחה, וע"ד המבואר בענין הנסיונות, שכשאין שמים לב לנסיון רואים שלא הי' בזה אלא נסיון ולא דבר שבמציאות, ורק נשאר התועלת כמה שנאמר כי מנסה ה"א אתכם גו' - דפירושו גם מנסה מל' ארים נסי על ההרים הגבהה והתנשאות,
ויהי רצון שמכאן ולהבא ענין אורה ושמחה וששון ויקר יהי' תוכן כל הבשורות המגיעות ממחנם הט'.
בברכה לבשו"ט ולחג פורים שמח.
B"H, 13 Adar, 5718. Brooklyn.
Shalom u'Vrachah!
With much sorrow I read your letter sent on the 10th of Adar. Surely it is unnecessary to explain the reason for my distress, since you certainly have a copy of your letter in which the lack of activity with others is highlighted and emphasized. No less distressing—and perhaps even more so—is the lack of action regarding yourself, which is underscored by the opposite: drawing hearts closer.
We do not cry over the past. May it be G‑d's will that at least from now on hearts will draw closer to each other as required, and that you will add strength both regarding yourself and others. As explained in many places: since it is known in advance that "no one will be cast away" and it must happen everywhere—since our Rebbeim have decreed regarding spreading the wellsprings outward—it is a decree. As our Sages say on the verse "La-El Gomer Alai" (to G‑d Who completes for me), Torah even changes natural reality. Therefore, there is no benefit in delaying from day to week or week to month etc., since ultimately it must be done by someone; so it is better to do it as soon as possible and with joy and gladness of heart specifically.
Especially since we are now in particularly auspicious days for these matters—as explained in sefarim that one reason for the mitzvah of Purim is mishloach manot etc., to increase closeness among all Jews to one another—even to the poor (which means even less than poor), and "there is no poverty except in knowledge." This relates to spreading the wellsprings outward—even to the furthest outside—and this is clear. When you decide with firm resolve, you will certainly see immediate success. As explained regarding tests: when one does not pay attention to a test, one sees that it was only a test—not something real—and only its benefit remains. As it says: "Ki Menaseh Hashem Elokeichem..." (For Hashem your G‑d tests you...), which also means "Menaseh" from "I raise my banner on high," meaning elevation and exaltation.
May it be G‑d's will that from now on light, joy, gladness, and honor will be the content of all good news coming from your camp.
Blessings for good news and a happy Purim.
Summary
The Rebbe teaches that unity and outreach are essential duties not to be delayed. Obstacles are merely tests meant for our elevation; by acting promptly with joy—especially during Purim—we bring light and blessing into our lives and communities.