ב"ה, י"ג אדר, תשי"ח
ברוקלין.
שלום וברכה!
בצער רב קראתי הפ"כ שלהם הנשלח יו"ד אדר, ובודאי למותר לבאר סיבת הצער, כיון שבטח נשארה אצלם העתקת הפ"כ בו מובלט ומודגש חסרון הפעולות עם הזולת, ומצער לא פחות ואולי עוד יותר חסרון הפעולות גם בהנוגע לעצמו, שמודגש זה ע"י ההיפך דקירוב הלבבות.
והנה אין צועקים על העבר, ויהי רצון שעכ"פ מכאן ולהבא יתקרבו הלבבות זה לזה ככל הדרוש, ויוסיפו אומץ בהנוגע לעצמם ובהנוגע לזולתם וע"ד המבואר בכ"מ, שכיון שידוע מראש אשר בל ידח ממנו נדח ומוכרח הוא בכל מקום ומקום להעשות, שהרי פקודה רבותנו נשיאנו ע"ד הפצת המעינות חוצה גזירה היא וכדרז"ל עה"פ לא-ל גומר עלי, שהתורה משנה אפילו המציאות דהטבע, הרי אין כל תועלת בדיחוי הדבר מיום לשבוע ומשבוע לחדש כו', כיון שסו"ס צריך יהי' להעשות ע"י פלוני, הרי טוב שיעשנו בהקדם האפשרי ובשמחה ובטוב לבב דוקא.
ובפרט שנמצאים אנו בימי סגולה ביחוד לענינים האמורים שהרי מובאר בספרים אחד הטעמים דמצות פורים היא במשלוח מנות וכו' להרבות הקירוב לבבות של כל בנ"י זל"ז ועד לאביונים שזהו עוד פחות מעני, ואין עני אלא בדעת, שזהו ענין דהפצת המעינות לחוצה ועד לחוצה דחוצה וק"ל וכשיחליטו בתוקף הדעת הגמור, בודאי שתומ"י יראו הצלחה, וע"ד המבואר בענין הנסיונות, שכשאין שמים לב לנסיון רואים שלא הי' בזה אלא נסיון ולא דבר שבמציאות, ורק נשאר התועלת כמה שנאמר כי מנסה ה"א אתכם גו' - דפירושו גם מנסה מל' ארים נסי על ההרים הגבהה והתנשאות,
ויהי רצון שמכאן ולהבא ענין אורה ושמחה וששון ויקר יהי' תוכן כל הבשורות המגיעות ממחנם הט'.
בברכה לבשו"ט ולחג פורים שמח.