ב"ה, כ"ח סיון, תשי"ז
ברוקלין.
מר שלמה שי'[1]
שלום וברכה!
במענה על מכתבו מיום 6/18 לפלא שאינו כותב במה מתעסק במאנטעווידעא, מהקביעות עתים שלו בתורתנו תורת חיים אשר היא חיינו וארך ימינו והצנור והכלי לקבלת ברכות השם יתברך נותן התורה בהמצטרך לאדם הן בגשמיות והן ברוחניות, ובטח ימלא בהזדמנות הבאה.
בשאלתו מה הטעם אשר אין כדאי לקרות להחבורה במנטבידה בשם שובה ישראל[2].
טעם הדבר הוא, כי אין ענין בעולם ואגודה בעולם שלא יהי' בהם איזה חסרון, ומגרעות, זאת אומרת אין שלם אלא הקב"ה שהוא בלשון הזהר הק' שלימותא דכולא.
וכיון שבכל דבר ישנו איזה חסרון, אפשר וכן רואים במוחש שכן הוא, שישנם אנשים שאין רצונם להתקרב לדבר זה מפני החסרון שבו, אף ששאר הענינים ישרים בעיניו, ולכן כשעושים אגודה חדשה במקום חדש, נחוצים שיתחברו לאגודה זו מספר היותר גדול מבני ישראל, טוב לתת לאגודה זו שם חדש, ולא שם ישן על שם אגודה איזה שתהי' ואפילו כמו שובה ישראל, שתכליתה תורה ומצות, בכדי שגם אלו אשר להם איזה בקורת על שובה ישראל אם בצדק או שלא בצדק, לא יעכבם זה מלהצטרף לאגודה חדשה. מובן הדבר אשר שונה הדבר באם היתה הכוונה לפתוח מחלקה או סניף, שאז יש לקרות להסניף השם של המרכז, משא"כ בחבורה חדשה כהנ"ל.
בטח יודע מהתקנה לאמר בכל יום אחר תפלת הבקר השיעור תהלים חדשי - כמו שנחלק לימי החדש - וכן נכון אשר בכל יום חול קודם תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה, בל"נ.
בברכה,
בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א
מזכיר