ב"ה, כ"ה סיון, תשי"ז
ברוקלין.
הוו"ח אי"א נו"נ וכו' מו"ה יחיאל מאיר שי'[1]
שלום וברכה!
... כיון שכותב אשר עוסק בהוראה זה כמה וכמה שנים שבטח מתבונן ללב הנוער, בודאי למותר לעוררו אשר אם בכל הזמנים ובכל המקומות צריכה להיות סיסמת המחנך היהודי ומטרתו לחנך תלמידים ע"פ הכתוב את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם עאכו"כ בתקופתנו ובארץ הנקראת בפי כל עמי הארץ ארץ הקדושה, שזוהי הנקודה התיכונה והפנימית של חינוך בני ישראל ז.א. אשר מבלי הבדל איזה ענין שלומד עם התלמידים ובאיזה אופן, צריכה להיות חקוקה במוח ולב המחנך השאיפה להחדיר בתלמידיו גם בלימודו זה - את האלקים ירא, באופן שיתבטא בחייו היום יומים, בואת מצותיו שמור.
והרי זכות אבותיו מסייעתו מתאים לכתבו שהוא נכד הרבי מקוסטונין[2] אשר ידוע ומפורסם הוא באהבתו לבני ישראל וביראתו יראת שמים וזכות הרבים מסייעתו.
בברכה לבשו"ט בכל האמור.