ב"ה, ד' אייר, תשי"ז
ברוקלין.
הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ
הרב מו"ה אברהם יצחק שי'[1]
שלום וברכה!
במענה על מכתבו, בו כותב אודות שילוח שני הספרים שהו"ל ושז"ע נתקבלו.
ת"ח על שימת לבבו בשילוחם, ובטח ינהג במנהג טוב זה גם להבא.
וכבקשתו יושלח לו מהוצאות קה"ת. חלק השני מזכרונות כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, לע"ע לא הו"ל.
את האברך מנחם שי' הלוי הילביטש, שלום. ובטח גם בעצמו יכתוב לכ' שי'.
ואנצל הזדמנות זו להביע יישר כח על הו"ל תולדות נשיאי תורת החסידות, אשר ביחוד תקופתנו זו זקוקה לספרים כאלו, כי מפני בלבול הדיעות ורוחות הזדונים שאינם מונעים את עצמם גם מזיוף האמת, מוכרח להדגיש עוד הפעם ועוד הפעם הפשוט ומפורסם עד לדורנו זה, מי הם גדולי ישראל ונשיאיו, אשר לאורם הולך עם בני ישראל בכל עניניו וקיים עד היום הזה, למרות כל הנחשולים וגלים שעברו עליו.
וכבר מלתי אמורה במ"א בכוונת הודעת חז"ל בהנוגע לדרא דעקבתא דמשיחא, אין לך יום שאין קללתו מרובה וכו', אשר פשיטא שחז"ל אוהבי ישראל, לא היתה כוונתם ח"ו להטיל אימה ופחד ללא תועלת, ומטרת ההודעה כפולה,
א) כאשר יבוא ימים דחשך כפול ומכופל עד שיהי' המצב כהנ"ל שאין לך יום וכו', בכל זה לא יפול לב איש הישראלי עליו, כי ידוע ידע שזהו חבלי דעקבתא דמשיחא וכו'.
ב) כשמתוסף בהלעו"ז, מובן ופשוט שמוכרחת הוספה בצד הקדושה והברכה, ומופרכת הסברא והטענה, דיו במעמד ומצב הטוב שבצד הקדושה, בו עמדו היום בקר ואתמול ושלשום, כיון שנתוסף בהלעו"ז, ואי אפשר לעמוד במלחמה כי אם ע"י הוספה בצד הטוב.
שזהו ג"כ הביאור דהתופעה שמדור לדור נתוסף בגילוי תוה"ק, וכמרז"ל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני, דנתגלה דור אחר דור נוסף על התורה אשר עד אז, אף שלכאורה אכשור דרא בתמי'.
ובזה גם שלילת הטענה הידועה, באם מוכרח כ"כ לימוד החסידות, בכדי שתהי' התורה והמצוה כדבעי וגם באור וחיות, מדוע לא נתגלתה במילואה בדורות שעברו.
והיא ע"ד שאלה הידועה בכמה מעניני תורה ומצות, שאין רוצים להודות בהוראות האחרונים, ונוסף עליהם כאלה שאין רוצים להודות גם בהוראות הראשונים וכו' ומטענה האמורה.
והתירוץ הכללי בכל זה, שהקב"ה מקדים רפואה למכה, אבל בכל זה ההקדמה היא סמוכה לזמן המכה ח"ו, וכדמוכח מענין ומהראיות המובאות להודעת חז"ל זו.
ע"פ הנ"ל בתפקיד ספרי דברי ימי גדולי ישראל האמיתים, בהם ג"כ מטרה כפולה, לא רק עשה טוב, הודעת האמת, אלא גם סור מרע, ז.א. שלילת הרצון לקרות ספרי זיוף דברי חיי עם ישראל.
אשר המטרה השני' דורשת שגם ענינים שלכאורה טפלים הם בערך לעיקר, יוכללו בספרי תולדות גדולי ישראל, כיון שהורגלו גם בענינים טפלים לפ"ע אלו, וחסרונן ימעט חוג הקוראים והמתענינים, או ימעט בסמכות הספר בעיני חלק מהקוראים. וכוונתי בענינים אלו הוא, לתמונות, פקסימלי' מכתבי יד, לוח תאריכים החשובים בחיי פלוני, בכדי שלא יוכרחו לחפשם בין פרקי הספר ועוד ועוד, ואשר בכמה מספריו חסרים איזה מפרטים אלו, ובכמה מספריו חסרים כולם. ואם תקובל הערתי זו, בטח ימלא בספרים הבאים, וכדאי המילוי גם בהנוגע לאלה שכבר הו"ל - בהוצאה שני', או ע"י הדפסת חוברת מיוחדת כוללת ראשי פרקים מחיי כל אלו שהדפיס את הביאוגראפיא שלהם, אשר בלא"ה תועלת חשובה בהדפסת חוברת כזו.
בכבוד ובברכה.
נ.ב.
תקותי חזקה שכמאמר המשנה הידוע, עינו טובה בשל אחרים וגם בשל עצמו ויש לו קביעות עתים בכל יום בלימוד תורת החסידות, והרי כבר נאמר ומבשרך לא תתעלם.
דא"ג בספרו היהודי הטוב מגוסטינין, עמוד פז, מביא הפתגם שלו על הפסוק מי ימלל גבורות ה' וגו' - אבל באחד מספרי כ"י[2] תורת חסידות חב"ד, שכנראה נכתב ע"י אחד החסידים עוד בחיי רבנו הזקן (בעל התניא והשו"ע) מובא זה בשם הבעש"ט ותיקון בגוף הפתגם, שצ"ל ימלל מלשון מוללין מלילות שפירושו שבירה. ואף ששבעים פנים לתורה, כנראה שבנדון דידן רק כך צ"ל (ולא כמועתק בס' לשון מילה חתך וקריעה), כיון שהפירוש דמוללין מלילות מיוסד ע"פ פתגם הזהר המובא בכ"מ בחסידות (ראה זח"א רמט, א. זח"ב פג, א. ביאורי הזהר - לאדמו"ר האמצעי - ויחי שם. פי' התהלים - לאדמו"ר הצ"צ - קו, ב).