ב"ה, ז' מנ"א, תשט"ו
ברוקלין.
הרה"ג והרה"ח אי"א נו"נ צמ"ס מוה"ר יוסף ברוך שי'[1]
שלום וברכה!
בנועם קבלתי מכתבו מיום שני כ"ט תמוז (ובסתירה כגון דא מרישא לסיפא[2], אין זה ענין לתפוס לשון ראשון או אחרון[3], כי רואים במוחש אשר דייקי אינשי ביום השבוע, ובפרט רב בישראל, כיון שהוא נוגע לקריאת התורה וכו'.[4] וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא, אשר הפרשה דיום השני דוקא - ע"פ תקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ללמוד בכל יום פרשה המתאימה מהסדרה של השבוע, וביום השני פרשה השני' - מדברת בענין תפקידו של רב מורה הוראה בישראל, ובפרט בדיני ממונות[5], הדורשים המשכה נעלית יותר מאשר באיסור והיתר, ע"פ נגלה, ומבואר הענין ע"פ חסידות - בקונטרס המוסגר בזה[6]) ונעם לי לקרות בו מפירושיו והרמזים בקשר עם חוברת רשימת המאסר מכ"ק מו"ח אדמו"ר. ובטח יכתוב גם במכתביו להבא בכגון דא, כי כיתרון האור מן החשך יתרון השמחה מן עגמ"נ, וכשמתקבל מכתב בפקודי ה' משמחי לב, בתוך כמה מכתבים דענינים של עגמ"נ - הרי עוד מורגש יותר היתרון בזה.
ומ"ש בענין דלחשוב זמן הבאת קרבן פסח ואכילתו למועד אחד, הנה מלבד שהקרבן פסח מאחדם (ובפרט קרבן פסח - שענינו אכילה דוקא, משא"כ שאר הקרבנות, שאין האכילה בהם אלא פרט ובלשון המשנה (פסחים עו, ב) וכהלשון ברש"י שם (דחביב כ"כ עליו) לאכילה נצטוה).
וכבר נדבר הרבה, מה שדוקא בפסח - גם הענין ההפכי, אשר שחיטתו ואכילתו נמנו בשתי מצות מיוחדות, משא"כ בשאר קרבנות הנאכלים (ובספר יראים סימן ת"ה, משמע, שהטעם הוא מפני שהם בדוקא בזמנים מחולקים).
אלא שמפני זה, הנה בשלמים י"ל, שהשני ימים ולילה בינתים ג"כ חיבת הקדש מאחדתם - ונוסף על זה בפסח, שבלא"ה בקדשים הלילה הולך אחר היום. ואין אצלי הספר אוצרות יוסף - שמזכיר בזה.
לטעם ידוע הדפיסו עתה המאמר ציון במשפט תפדה מרבנו הזקן עם הגהות אדמו"ר הצ"צ, ומוסגר פה, ובטח יזכה בתוכנו גם את הרבים וזכות הרבים תלוי בו.
בברכת הצלחה,
מ. שניאורסאהן