ב"ה, ט"ו אייר, תשי"ד
ברוקלין.
שלום וברכה!
במענה על מכתבו ממוצש"ק, ובתור מאמר המוסגר הנה פלא על השתדלותו להיות רק - כפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר - פון די צרות חסידים, היינו אשר כותב בעת צרה ל"ע ול"ע, ולולא זאת הנה נסתם כל חזון ממנו.
ובהנוגע לשאלתו הנה מלפני זמן רב עוררתיו וכתבתי לו על הנחיצות הכי גדולה להיות בקירוב הדעת עם בע"ב ובפרט כאלו שאם נדמה שסובלים מהם הוא לא מפני העדר היר"ש שבהם ולכל היותר רק מפני חסרון ידיעה ובמילא במכש"כ וק"ו שצריך לקרבם באופנים המתאימים ובפרט בהנוגע... שלא ישרה כלל בעיני היחס שביניהם וכיון שהוא הצעיר והשי"ת זיכהו ללמוד בישיבת תו"ת ולקבל כמה הדרכות מכ"ק מו"ח אדמו"ר בעניני הנהגה בכלל ובענין דאהבת ישראל שבזה בפרט הרי היזמה בזה והצעדים הראשונים ואולי עוד יותר מזה צ"ל מצדו, ואין בזה ענין של מיעוט הדמות או עלבון דכבוד התורה כו' וכו' כמובן. וכבר ידוע סיפור החכם כמדומה מובא בס' מבחר הפנימים להבדרשי בביאור הענין מפני מה הולכים החכמים אל העשירים ולא העשירים אל החכמים שהטעם בזה הוא שהעשירים כשאינם חכמים אינם יודעים מעלת החכמה ואשר חסרה אצלם. משא"כ החכמים הנה מוצאים המעלה שיש בעשירות ושיש לנצלה, וה"ה בנדון דידן...
בברכת הצלחה בכל הנ"ל.