ב"ה,
ידוע פתגם בעל ההילולא[1] שאמר על תלמידיו, אשר תפקידם הוא להיות "נרות להאיר".
דברי צדיקים בכלל, וביחוד דברי נשיאי ישראל אודות תלמידיהם והמקושרים אליהם - מדוייקים המה, ובפרטיהם גם כן. וגם בהתואר "נרות להאיר" - כן הוא, אשר מורה דרך הוא למקושריו בכמה וכמה ענינים עקריים.
ואחדים מהם:
כמה תכונות בנר המאיר: הנר עצמו הוא מקור לאור - מאור, אף כי זעיר אנפין.
כלול הנר משמן ופתילה - וענינים בנמשל: שמן - תורה1 ומצות. פתילה - האדם, היינו2 הגוף, יותר נכון חלק נשמתו נפש דאיהי שתופא3 דגופא, ובפנימיות יותר - נפש האלקית המלובשת בנפש4 הבהמית.
כשמדליקין הפתילה והיא והשמן מתאחדין זו עם זה, מאיר הנר בהרבה5 מאורות.
וכללותם6 שני מיני אור: נהורא אוכמא ונהורא חיורא - העלאה והמשכה.
ומעלה יתירה באור הנר, אשר דוקא הוא יפה לבדיקה וחיפוש במחבואות בחורים וסדקים - חופש הוא כל חדרי7 בטן.
כל ענינים אלו בהנמשל - מובנים ומבוארים הם למדי.
ועשי' לעילא - אשר על ידי קיום כל הנ"ל כפי הוראות בעל ההילולא, מאיר הנר את חלק העולם השייך לו ועל אחת כמה וכמה את הנה"ב ונפה"א שלו - אשר זהו תכלית ירידת הנשמה לעוה"ז ובזה תלוי תכלית ימות המשיח ותחיית8 המתים, שיהי' במהרה בימינו, אמן.
מנחם שניאורסאהן
כ"ה אד"ש, ה' תיש"א. ברוקלין נ. י.
נדפסה בסה"מ תשי"א ע' 202 ובלקו"ש חי"ב ע' 1.
1) זח"ג קפ"ז, א. וראה תניא פל"ה ואילך.
2) זוהר ותניא שם. וראה ג"כ בראשית רבה פס"ב, ב.
3) תקונים בהקדמה יד, ב. שם תי' כא (מט, ב).
4) תורה אור ד"ה ת"ר מצות נ"ח פ"ה. ועייג"כ שם רד"ה כי אתה נר. ובכ"מ.
5) ברכות נב, ב. תיקונים ת"ז (נ, א).
זח"א מא, ב. זח"ב רטז, א. ובכ"מ.
6) זח"א נא, רע"א. ובתורה אור שם בארוכה.