Enjoying this page?

002 - הִלְכוֹת טוֹעֵן וְנִטְעָן פֵּרֶק ב

הִלְכוֹת טוֹעֵן וְנִטְעָן פֵּרֶק ב

א כָּל חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה--אֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ לֹא שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה, וְלֹא שְׁבוּעָה מִדִּבְרֵיהֶם, וְלֹא שְׁבוּעַת הֶסֵּת. וְאַפִלּוּ רָצָה הַתּוֹבֵעַ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. 

ב אֶחָד הַנִּשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר שְׁבוּעַת בִּטּוּי, אוֹ שְׁבוּעַת הָעֵדוּת, אוֹ שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, אוֹ שְׁבוּעַת שָׁוְא--הֲרֵי הוּא חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה. וְכֵן כָּל הַפָּסוּל לְעֵדוּת מִשּׁוֹם עֲבֵרָה--בֵּין פַּסְלָנוּת שֶׁלַּתּוֹרָה, כְּגוֹן בַּעֲלֵי רִבִּית וְאוֹכְלֵי נְבֵלוֹת וְגַזְלָנִין, בֵּין פַּסְלָנוּת שֶׁלְּדִבְרֵיהֶם, כְּגוֹן מְשַׂחֵק בַּקֻּבְיָה וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים--הֲרֵי הוּא חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה, וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ. 

ג אֵין אָדָם נַעֲשֶׂה חָשׁוּד, עַד שֶׁיָּבוֹאוּ עָלָיו עֵדִים שְׁהוּא עָבַר עֲבֵרָה שֶׁנִּפְסַל בָּהּ. אֲבָל הַמּוֹדֶה מִפִּי עַצְמוֹ שְׁהוּא חָשׁוּד, וְשֶׁעָבַר עֲבֵרָה שֶׁנִּפְסַל בָּהּ--אַף עַל פִּי שֶׁחוֹשְׁשִׁין לוֹ, וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹתוֹ עֵד לְכַתְּחִלָּה--אִם נִתְחַיַּב שְׁבוּעָה, מַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ: שֶׁהֲרֵי אָנוּ אוֹמְרִים לוֹ אִם אֱמֶת אַתָּה אוֹמֵר הִשָּׁבַע, וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁעָבַרְתָּ עֲבֵרָה אָסוּר לָךְ לְהִשָּׁבַע בֶּאֱמֶת, וְאִם שֶׁקֶר אַתָּה אוֹמֵר, הוֹדֵה לְבַעַל דִּינָךְ. אֲבָל הַנֶּחְשָׁד בְּעֵדִים--אֵין אָנוּ מַאֲמִינִים אוֹתוֹ, שֶׁיִּשָּׁבַע. 

ד תַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא, שֶׁכָּל הַמְּחֻיָּב שְׁבוּעָה מִן הַתּוֹרָה עַל טְעָנַת וַדַּאי--אִם הָיָה חָשׁוּד, הֲרֵי הַתּוֹבֵעַ נִשְׁבָּע מִדִּבְרֵיהֶם וְנוֹטֵל מַה שֶׁטָּעַן. הָיוּ שְׁנֵיהֶם חֲשׁוּדִין--חָזְרָה שְׁבוּעָה לַמְּחֻיָּב לָהּ, שְׁהוּא הַנִּתְבָּע; וּמִתּוֹךְ שְׁאֵינוּ יָכוֹל לִשָּׁבַע, מְשַׁלֵּם. הָיָה הֶחָשׁוּד שׁוֹמֵר, וְטָעַן שֶׁאָבַד הַפִּקָּדוֹן אוֹ נִגְנַב--אֵין שֶׁכְּנֶגְדוֹ יָכוֹל לְהִשָּׁבַע וְלִטֹּל, שֶׁהֲרֵי אֵינוּ טוֹעֲנוֹ וַדַּאי שֶׁאֲכָלוֹ. לְפִיכָּךְ אִם טָעַן בַּעַל הַפִּקָּדוֹן וְאָמַר, בְּפָנַי שָׁלַח יָד בְּפִקְדוֹנִי, אוֹ פָּשַׁע בּוֹ--הֲרֵי הַתּוֹבֵעַ נִשְׁבָּע בְּתַקָּנַת חֲכָמִים, וְנוֹטֵל.

ה נִתְחַיַּב הֶחָשׁוּד שְׁבוּעָה מִדִּבְרֵיהֶם--אִם הָיָה מִן הַנִּשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין, אֵינוּ יָכוֹל לְהִשָּׁבַע וְלִטֹּל; אֵלָא הַנִּתְבָּע שֶׁכְּנֶגְדוֹ יִשָּׁבַע הֶסֵּת, וְיִפָּטֵר. וְכֵן פּוֹגֵם שְׁטָרוֹ וְכָל כַּיּוֹצֶא בּוֹ שֶׁהָיָה חָשׁוּד, אוֹ שֶׁטָּעַן הַלּוֹוֶה שֶׁפְּרָעוֹ, וְאָמַר יִשָּׁבַע לִי--הֲרֵי הַנִּתְבָּע נִשְׁבָּע הֶסֵּת, וְיִפָּטֵר אַף מִן הַשְּׁטָר.

ו הָיָה הֶחָשׁוּד מִן הַנִּשְׁבָּעִין בִּטְעָנַת סָפֵק--אֵינוּ נִשְׁבָּע, לְפִי שְׁהוּא חָשׁוּד; וְאֵין שֶׁכְּנֶגְדוֹ נִשְׁבָּע, לְפִי שֶׁלֹּא נִתְחַיַּב זֶה שְׁבוּעָה מִן הַתּוֹרָה, וּלְפִי שְׁאֵין הַתּוֹבֵעַ טוֹעֲנוֹ טְעָנַת וַדַּאי, כְּדֵי שֶׁיִּשָּׁבַע עַל טְעָנָתוֹ.

ז נִתְחַיַּב הֶחָשׁוּד שְׁבוּעַת הֶסֵּת, אֵין שֶׁכְּנֶגְדוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל: שֶׁשְּׁבוּעַת הֶסֵּת עַצְמָהּ, תַּקָּנָה הִיא; וְלֹא עָשׂוּ לָהּ תַּקָּנָה אַחֶרֶת שֶׁיִּשָּׁבַע הַתּוֹבֵעַ, אֵלָא הֲרֵי הַנִּתְבָּע נִפְטָר בְּלֹא שְׁבוּעָה.

ח מִי שֶׁנִּתְחַיַּב שְׁבוּעַת הֶסֵּת, וְהָיָה הַתּוֹבֵעַ חָשׁוּד--אֵין הַנִּתְבָּע יָכוֹל לַהְפֹּךְ עָלָיו הַשְּׁבוּעָה, שֶׁהֲרֵי אֵין זֶה יָכוֹל לְהִשָּׁבַע, אֵלָא יְשַׁלַּם, אוֹ יִשָּׁבַע הֶסֵּת. אֵין שׁוֹמְעִין לְזֶה לִתְלוֹת בְּדָבָר שְׁאֵי אִפְשָׁר; וַהֲרֵי זֶה כְּמִי שֶׁהָפַךְ שְׁבוּעָתוֹ עַל הַקָּטָן, שְׁאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֵלָא אוֹ יִשָּׁבַע הֶסֵּת, אוֹ יְשַׁלַּם.

ט מִי שֶׁנִּתְחַיַּב שְׁבוּעָה, בֵּין מִן הַתּוֹרָה בֵּין מִדִּבְרֵיהֶם, וְנִשְׁבַּע וְנָטַל אוֹ נִשְׁבַּע וְנִפְטַר, וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עָלָיו עֵדִים שְׁהוּא חָשׁוּד--אֵין שְׁבוּעָתוֹ שֶׁנִּשְׁבַּע כְּלוּם; וְיֵשׁ לְבַעַל דִּינוֹ לְהוֹצִיא מִיָּדוֹ מַה שֶׁנָּטַל, אוֹ יִשָּׁבַע זֶה שֶׁכְּנֶגְדוֹ וְיִטֹּל מִמֶּנּוּ.

י לְעוֹלָם כְּזֶה דָּנִין לֶחָשׁוּד, עַד שֶׁיִּלְקֶה בְּבֵית דִּין אִם הָיוּ עָלָיו עֵדִים, שֶׁלָּקָה עַל יָדָם וְיַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה, וְיַחְזֹר לְכַשְׁרוּתוֹ בֵּין לְעֵדוּת בֵּין לִשְׁבוּעָה.

יא מִי שֶׁטָּעַן עַל חֲבֵרוֹ וְכָפַר בּוֹ וְנִשְׁבָּע, בֵּין שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה בֵּין שְׁבוּעַת הֶסֵּת, וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים, וְהֵעִידוּ עָלָיו שֶׁעַל שֶׁקֶר נִשְׁבַּע--הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם, וְהֻחְזַק חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בִּשְׁבוּעוֹת, שֶׁכָּל הַנִּשְׁבָּע עַל מְמוֹן חֲבֵרוֹ וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה--חַיָּב לְהוֹסִיף חֹמֶשׁ.

יב טְעָנוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶצְלוֹ חוֹב בְּעֵדִים וְקִנְיָן, וְאָמַר כֵּן הָיָה וּפְרַעְתִּיךָ, אוֹ שֶׁאָמַר אֵינִי חַיָּב לָךְ כְּלוּם, וְנִשְׁבַּע הֶסֵּת, וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדֵי הַקִּנְיָן, אוֹ הוֹצִיא שְׁטָר וְנִתְקַיַּם--הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם, וְאֵינוּ חָשׁוּד: שֶׁהֲרֵי לֹא הֵעִידוּ שֶׁלֹּא פְרָעוֹ, וְלֹא אָמַר הַנִּתְבָּע לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֶא בְּזֶה.