הלכות מקואות 

מצוַת עשה אחת, והיא שיטבול כל טמא במי מקוה ואחר כך יטהר. 

וביאור מצוָה זו בפרקים אלו: 

הִלְכוֹת מִקְוָאוֹת פֵּרֶק א

א כָּל הַטְּמֵאִים--בֵּין אָדָם, בֵּין כֵּלִים, בֵּין שֶׁנִּטְמְאוּ בְּטֻמְאָה חֲמוּרָה שֶׁלַּתּוֹרָה, בֵּין שֶׁנִּטְמְאוּ בִּטְמָאוֹת שֶׁלְּדִבְרֵיהֶם--אֵין לָהֶן טַהְרָה, אֵלָא בִּטְבִילָה בְּמַיִם הַנִּקְוִים בַּקַּרְקָע.

ב כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמָר בַּתּוֹרָה רְחִיצַת בָּשָׂר וְכִבּוּס בְּגָדִים מִן הַטְּמָאוֹת, אֵינוּ אֵלָא טְבִילַת כָּל הַגּוּף בְּמִקְוָה; וְזֶה שֶׁנֶּאֱמָר בַּזָּב "וְיָדָיו לֹא-שָׁטַף בַּמָּיִם" (ויקרא טו,יא), כְּלוֹמַר שֶׁיִּטְבֹּל כָּל גּוּפוֹ. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הַטְּמֵאִים--שְׁאִם טָבַל כֻּלּוֹ חוּץ מֵרֹאשׁ אֶצְבָּעוֹ הַקְּטַנָּה, עֲדַיִן הוּא בְּטֻמְאָתוֹ. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה--אַף עַל פִּי שְׁהֶן מִפִּי הַשְּׁמוּעָה, הֲרֵי נֶאֱמָר "בַּמַּיִם יוּבָא וְטָמֵא עַד-הָעֶרֶב, וְטָהֵר" (ויקרא יא,לב): בִּנְיַן אָב לְכָל הַטְּמֵאִים, שֶׁיָּבוֹאוּ בַּמַּיִם.

ג כָּל הַכֵּלִים שֶׁנִּטְמְאוּ--יֵשׁ לָהֶן טַהְרָה בַּמִּקְוָה, חוּץ מִכְּלֵי חֶרֶס וּכְלֵי זְכוֹכִית; וְכֵן הַמַּפָּץ. וּכְלִי חֶרֶס, נֶאֱמָר בּוֹ "וְאֹתוֹ תִשְׁבֹּרוּ" (ויקרא יא,לג)--אֵין לוֹ טַהְרָה אֵלָא שְׁבִירָה. אַפִלּוּ חִבְּרוֹ בַּקַּרְקָע, וְאַפִלּוּ קְבָעוֹ בְּמַסְמֵר, וְאַפִלּוּ מִלְּאָהוּ סִיד אוֹ גְּבָסִים--הֲרֵי הוּא כְּמוֹת שֶׁהָיָה, עַד שֶׁיִּשָּׁבֵר. וּכְלֵי זְכוֹכִית, כִּכְלֵי חֶרֶס עָשׂוּ אוֹתָן בְּדָבָר זֶה.

ד הַמַּפָּץ אֵינוּ בִּכְלַל הַכֵּלִים הַמְּקַבְּלִין שְׁאָר כָּל הַטֻּמְאוֹת: לְפִי שְׁאֵינוּ כְּלִי קִבּוּל, אֵינוּ בִּכְלַל כְּלֵי עֵץ הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה; וְהוֹאִיל וְהוּא רָאוּי לְמִשְׁכָּב, נִתְרַבָּה לְטֻמְאַת מַדְרֵס בִּלְבָד דִּין תּוֹרָה; וְכֵיוָן שְׁאֵין לוֹ טֻמְאָה וְלֹא טַהְרָה בַּפֵּרוּשׁ, וְנִתְרַבָּה לַטֻּמְאָה--לֹא יִתְרַבֶּה לִטַּהַר בְּמִקְוָה, שְׁאֵין מִטַּהֵר בְּמִקְוָה אֵלָא הַכֵּלִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה. וְאֵין לַמַּפָּץ טַהְרָה אֵלָא קְרִיעָתוֹ, עַד שֶׁיִּשָּׁאֵר פָּחוּת מִשִּׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים.

ה הַזָּב--אֵין לוֹ טַהְרָה אֵלָא בְּמַעְיָן, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמָר בּוֹ "בְּמַיִם חַיִּים" (ויקרא טו,יג); אֲבָל הַזָּבָה וּשְׁאָר הַטְּמֵאִים, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים--טוֹבְלִין אַף בְּמִקְוָה.

ו כָּל חַיָּבֵי טְבִילוֹת, טְבִילָתָן בַּיּוֹם--חוּץ מִנִּדָּה וְיוֹלֶדֶת, שֶׁטְּבִילָתָן בַּלַּיְלָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּעִנְיַן נִדָּה. וּבַעַל קֶרִי טוֹבֵל וְהוֹלֵךְ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, מִתְּחִלַּת הַלַּיְלָה--שֶׁנֶּאֱמָר "וְהָיָה לִפְנוֹת-עֶרֶב, יִרְחַץ בַּמָּיִם" (דברים כג,יב), שֶׁטּוֹבֵל וְהוֹלֵךְ מִתְּחִלַּת הַלַּיְלָה עַד הַעְרֵב שֶׁמֶשׁ.

ז כָּל הַטּוֹבֵל צָרִיךְ שֶׁיִּטְבֹּל כָּל גּוּפוֹ כִּשְׁהוּא עָרֹם, בְּבַת אַחַת. וְאִם הָיָה בַּעַל שֵׂעָר, יַטְבִּיל כָּל שֵׂעָר רֹאשׁוֹ; וַהֲרֵי הוּא כְּגוּפוֹ, דִּין תּוֹרָה. וְכָל הַטְּמֵאִים שֶׁטָּבְלוּ בְּבִגְדֵיהֶם, עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה--מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם בָּאִין בָּהֶן, אֵינָן חוֹצְצִין. וְכֵן הַנִּדָּה שֶׁטָּבְלָה בִּבְגָדֶיהָ, מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ.

ח כָּל הַטּוֹבֵל צָרִיךְ לְהִתְכַּוַּן לַטְּבִילָה; וְאִם לֹא נִתְכַּוַּן, עָלְתָה לוֹ טְבִילָה לְחֻלִּין. אַפִלּוּ נִדָּה שֶׁטָּבְלָה בְּלֹא כַּוָּנָה, כְּגוֹן שֶׁנָּפְלָה לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ יָרְדָה לְהָקֵר--הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ; אֲבָל לִתְרוּמָה וּקְדָשִׁים--אֵינָהּ טְהוֹרָה, עַד שֶׁתִּטְבֹּל בְּכַוָּנָה.

ט הַכּוֹפֵת יָדָיו וְרַגְלָיו, וְיָשַׁב לוֹ בְּאַמַּת הַמַּיִם--אִם נִכְנְסוּ מַיִם דֶּרֶךְ כֻּלּוֹ, טָהוֹר. הַקּוֹפֵץ לְתוֹךְ הַמִּקְוָה, הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. וְהַטּוֹבֵל פַּעֲמַיִם בְּמִקְוָה, הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה. וְהָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ כְּבֹשׁ יָדָךְ עָלַי בַּמִּקְוָה, הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה.

י בֵּית הַסְּתָרִים וּבֵית הַקְּמָטִים, אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם: שֶׁנֶּאֱמָר "וְיָדָיו לֹא-שָׁטַף בַּמָּיִם" (ויקרא טו,יא), אֵבָרִים הַנִּרְאִים בִּלְבָד. וְאַף עַל פִּי כֵן צְרִיכִין לִהְיוֹת רְאוּיִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם, וְלֹא יִהְיֶה בָּהֶן דָּבָר חוֹצֵץ. לְפִיכָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים לְעוֹלָם יְלַמַּד אָדָם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, שֶׁתִּהְיֶה אִשָּׁה מְדִיחָה קְמָטֶיהָ בַּמַּיִם וְאַחַר כָּךְ תִּטְבֹּל. הָאִשָּׁה טוֹבֶלֶת כְּדֶרֶךְ גְּדִילָתָהּ כְּאוֹרֶגֶת, וְכִמְנִיקָה אֶת בְּנָהּ.

יא אִשָּׁה אֵינָהּ טוֹבֶלֶת בַּנָּמֵל, מִפְּנֵי שֶׁמִּתְבַּיֶּשֶׁת מִבְּנֵי אָדָם וְאֵינָהּ טוֹבֶלֶת כַּהֹגֶן; וְאִם הִקִּיף לָהּ מַפָּץ וְכַיּוֹצֶא בּוֹ כְּדֵי לְהַצְנִיעָהּ, טוֹבֶלֶת בַּנָּמֵל. וְלֹא תִטְבֹּל עַל גַּבֵּי כְּלִי חֶרֶס אוֹ סַל וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן, מִפְּנֵי שְׁהִיא מְפַחֶדֶת וְלֹא תַעֲלֶה לָהּ טְבִילָה.

יב אֶחָד הָאָדָם וְאֶחָד הַכֵּלִים, לֹא יִהְיֶה דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינָם לְבֵין הַמַּיִם: כְּגוֹן שֶׁהָיָה בָּצֵק אוֹ טִיט מֻדְבָּק עַל בְּשַׂר הָאָדָם, אוֹ עַל גּוּף הַכְּלִי--הֲרֵי זֶה טָמֵא כְּשֶׁהָיָה, וְלֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה.

יג דְּבַר תּוֹרָה: אִם הָיָה דָּבָר הַחוֹצֵץ חוֹפֶה אֶת רֹב הָאָדָם, אוֹ רֹב הַכְּלִי--לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מַקְפִּיד עָלָיו, וְרוֹצֶה לְהַעְבִירוֹ; אֲבָל אִם אֵינוּ מַקְפִּיד עָלָיו, וְלֹא שָׂם אוֹתוֹ עַל לֵב בֵּין עָבַר בֵּין לֹא עָבַר--אֵינוּ חוֹצֵץ, וְאַף עַל פִּי שְׁהוּא חוֹפֶה אֶת רֻבּוֹ. וְכֵן אִם הָיָה חוֹפֶה מֵעוּטוֹ--אֵינוּ חוֹצֵץ, אַף עַל פִּי שְׁהוּא מַקְפִּיד עָלָיו.

יד מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים: שֶׁכָּל דָּבָר הַחוֹצֵץ--אִם הָיָה מַקְפִּיד עָלָיו--לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה, אַף עַל פִּי שְׁהוּא עַל מֵעוּטוֹ; גְּזֵרָה, מִשּׁוֹם רֻבּוֹ. וְכָל דָּבָר הַחוֹצֵץ--אִם הָיָה חוֹפֶה אֶת רֻבּוֹ--לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה, אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ מַקְפִּיד עָלָיו; גְּזֵרָה, מִשּׁוֹם רֻבּוֹ הַמַּקְפִּיד עָלָיו.

טו נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שְׁאִם הָיָה עַל בְּשַׂר הָאָדָם אוֹ עַל גּוּף הַכְּלִי דָּבָר מִדְּבָרִים הַחוֹצְצִין, כְּגוֹן בָּצֵק וְזֶפֶת וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן--אַפִלּוּ טִפָּה כַּחַרְדָּל, וְהוּא מַקְפִּיד עָלֶיהָ--לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה; וְאִם אֵינוּ מַקְפִּיד עָלֶיהָ--עָלְתָה לוֹ טְבִילָה, אֵלָא אִם כֵּן הָיָה חוֹפֶה אֶת רֹב הַכְּלִי אוֹ רֹב הָאָדָם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.