הלכות ביאת מקדש
יש בכללן חמש עשרה מצוות: שתי מצוות עשה, ושלוש עשרה מצות לא תעשה.
וזה הוא פרטן:
(א) שלא יכנס כהן שיכור למקדש. (ב) שלא יכנס בו כהן פרוע ראש. (ג) שלא יכנס בו כהן קרוע בגדים. (ד) שלא יכנס כהן בכל עת אל ההיכל. (ה) שלא יצא כהן מן המקדש בשעת העבודה. (ו) לשלח טמאים מן המקדש. (ז) שלא יכנס טמא למקדש. (ח) שלא יכנס טמא להר הבית. (ט) שלא ישמש טמא. (י) שלא ישמש טבול יום. (יא) לקדש העובד ידיו ורגליו. (יב) שלא יכנס בעל מום להיכל ולמזבח. (יג) שלא לעבוד בעל מום. (יד) שלא יעבוד בעל מום עובר. (טו) שלא יעבוד זר.
וביאור מצוות אלו בפרקים אלו:
הִלְכוֹת בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ פֵּרֶק א
א כָּל כּוֹהֵן הַכָּשֵׁר לָעֲבוֹדָה--אִם שָׁתָה יַיִן, אָסוּר לוֹ לְהִכָּנֵס מִן הַמִּזְבֵּחַ וְלִפְנִים; וְאִם נִכְנַס וְעָבַד, עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה, וְחַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמָר "וְלֹא תָמֻתוּ" (ויקרא י,ט): וְהוּא שֶׁיִּשְׁתֶּה רְבִיעִית יַיִן חַי בְּבַת אַחַת, מִיַּיִן שֶׁעָבְרוּ עָלָיו אַרְבָּעִים יוֹם; אֲבָל אִם שָׁתָה פָּחוּת מֵרְבִיעִית יַיִן, אוֹ שָׁתָה רְבִיעִית וְהִפְסִיק בָּהּ, אוֹ מְזָגָהּ בַּמַּיִם, אוֹ שֶׁשָּׁתָה יַיִן מִגִּתּוֹ בְּתוֹךְ אַרְבָּעִים, אַפִלּוּ יָתֵר מֵרְבִיעִית--פָּטוּר, וְאֵינוּ מְחַלֵּל עֲבוֹדָה. שָׁתָה יָתֵר מֵרְבִיעִית מִן הַיַּיִן--אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה מָזוּג, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִפְסִיק וְשָׁתָה מְעַט מְעַט--חַיָּב מִיתָה, וּפוֹסֵל הָעֲבוֹדָה.
ב הָיָה שִׁכּוֹר מִשְּׁאָר הַמְּשַׁכְּרִין, אָסוּר לְהִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ; וְאִם נִכְנַס וְעָבַד, וְהוּא שִׁכּוֹר מִשְּׁאָר הַמְּשַׁכְּרִין--אַפִלּוּ מִן הֶחָלָב אוֹ מִן הַדְּבֵלָה--הֲרֵי זֶה לוֹקֶה, וַעֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה: שְׁאֵין חַיָּבִין מִיתָה, אֵלָא עַל הַיַּיִן בְּשָׁעַת הָעֲבוֹדָה; וְאֵין מְחַלֵּל עֲבוֹדָה, אֵלָא שִׁכּוֹר מִן הַיַּיִן.
ג וּכְשֵׁם שֶׁאָסוּר לַכּוֹהֵן לְהִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ מִפְּנֵי הַשִּׁכְרוּת, כָּךְ אָסוּר לְכָל אָדָם בֵּין כּוֹהֵן בֵּין יִשְׂרָאֵל לְהוֹרוֹת כִּשְׁהוּא שָׁתוּי; אַפִלּוּ אָכַל תְּמָרִים אוֹ שָׁתָה חָלָב, וְנִשְׁתַּבְּשָׁה דַּעְתּוֹ מְעַט--אַל יוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמָר "וּלְהוֹרֹת, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא י,יא). וְאִם הוֹרָה בְּדָבָר שְׁהוּא מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה, עַד שֶׁיֵּדְעוּהוּ הצַּדּוּקִיִּים--מֻתָּר: כְּגוֹן שֶׁהוֹרָה שֶׁהַשֶּׁרֶץ טָמֵא, וְהַצְּפַרְדֵּעַ טָהוֹר, וְהַדָּם אָסוּר, וְכַיּוֹצֶא בְּזֶה.
ד וּמֻתָּר לַשִּׁכּוֹר לְלַמַּד תּוֹרָה, וְאַפִלּוּ הֲלָכוֹת וּמִדְרָשׁוֹת--וְהוּא, שֶׁלֹּא יוֹרֶה. וְאִם הָיָה חָכָם קָבוּעַ לַהוֹרָאָה--לֹא יְלַמַּד, שֶׁלִּמּוּדוֹ הוֹרָאָה הִיא.
ה שָׁתָה כְּדֵי רְבִיעִית בִּלְבָד, וְהָיָה בָּהּ מַיִם כָּל שְׁהוּא, אוֹ יָשַׁן מְעַט, אוֹ הָלַךְ כְּדֵי מִיל--כְּבָר עָבַר הַיַּיִן, וּמֻתָּר לַעֲבֹד. אֲבָל אִם שָׁתָה יוֹתֵר מֵרְבִיעִית, אַפִלּוּ מָזוּג--שִׁינַת מְעַט אוֹ הַדֶּרֶךְ מוֹסִיפִין בְּשִׁכְרוּתוֹ; אֵלָא יִשְׁהֶה לְפִי הַשִּׁכְרוּת, עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר מִשִּׁכְרוּתוֹ שׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם.
ו אַנְשֵׁי מִשְׁמָר--מֻתָּרִין לִשְׁתּוֹת יַיִן בַּלֵּילוֹת, אֲבָל לֹא בִּימֵי שַׁבַּתָּן: וְאַפִלּוּ שְׁאָר בָּתֵּי אָבוֹת שֶׁלְּמִשְׁמָר, שְׁאֵין עֲבוֹדָתָן הַיּוֹם--שֶׁמֶּא תִּכְבַּד הָעֲבוֹדָה עַל אַנְשֵׁי בֵּית אָב שֶׁלַּיּוֹם, וְיִצְרְכוּ לַאֲחֵרִים מֵאַנְשֵׁי מִשְׁמָרָן לְסַיְּעָן. וְאַנְשֵׁי בֵּית אָב שֶׁלְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, אֲסוּרִים לִשְׁתּוֹת בֵּין בַּיּוֹם בֵּין בַּלַּיְלָה--שֶׁמֶּא יִשְׁתֶּה בַּלַּיְלָה וְיַשְׁכִּים לַעֲבוֹדָתוֹ, וַעֲדַיִן לֹא סָר יֵינוֹ מֵעָלָיו.
ז כָּל כּוֹהֵן שֶׁיּוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מִשְׁמָר הוּא, וּמֵאֵיזֶה בֵּית אָב הוּא, וְיוֹדֵעַ שֶׁבָּתֵּי אֲבוֹתָיו, קְבוּעִים הֶן בָּעֲבוֹדָה הַיּוֹם--אָסוּר לוֹ לִשְׁתּוֹת כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם; הָיָה יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מִשְׁמָר הוּא, וְאֵינוּ מַכִּיר בֵּית אָב שֶׁלּוֹ--אָסוּר לִשְׁתּוֹת כָּל אוֹתָהּ שַׁבָּת שֶׁמִּשְׁמַרְתּוֹ עוֹבְדִין בָּהּ. לֹא הָיָה מַכִּיר מִשְׁמַרְתּוֹ, וְלֹא בָּתֵּי אֲבוֹתָיו--הַדִּין נוֹתֵן שֶׁאָסוּר לִשְׁתּוֹת יַיִן לְעוֹלָם; אֲבָל תַּקָּנָתוֹ קַלְקָלָתוֹ, וַהֲרֵי הוּא מֻתָּר לִשְׁתּוֹת תָּמִיד--שְׁאֵינוּ יָכוֹל לַעֲבֹד, עַד שֶׁיִּקָּבַע בְּבֵית אָב שֶׁלּוֹ וּבְמִשְׁמַרְתּוֹ.
ח כּוֹהֵן שֶׁגִּדַּל שְׂעָרוֹ, אָסוּר לוֹ לְהִכָּנֵס מִן הַמִּזְבֵּחַ וְלִפְנִים. וְאִם נִכְנַס, וְעָבַד--חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם כְּשִׁכּוֹר שֶׁעָבַד: שֶׁנֶּאֱמָר "וְיַיִן לֹא-יִשְׁתּוּ, כָּל-כֹּהֵן; וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ, וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ" (ראה יחזקאל מד,כ-כא)--מַה שְׁתוּי יַיִן בְּמִיתָה, אַף מְגֻדְּלֵי פֶּרַע בְּמִיתָה.
ט וְאֵין פְּרוּעֵי הָרֹאשׁ מְחַלְּלִין עֲבוֹדָה--אַף עַל פִּי שְׁהוּא בְּמִיתָה, עֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה.
י כְּשֵׁם שְׁאֵין הַכּוֹהֲנִים מֻזְהָרִין עַל הַיַּיִן, אֵלָא בְּשָׁעַת בִּיאָה לַמִּקְדָּשׁ--כָּךְ אֵין אֲסוּרִין לְגַדַּל פֶּרַע, אֵלָא בְּשָׁעַת בִּיאָה לַמִּקְדָּשׁ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּכוֹהֵן הִדְיוֹט. אֲבָל כּוֹהֵן גָּדוֹל--אָסוּר לְגַדַּל פֶּרַע וְלִקְרֹעַ בְּגָדָיו לְעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי תָּמִיד הוּא בַּמִּקְדָּשׁ; וּלְכָּךְ נֶאֱמָר בּוֹ "אֶת-רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע, וּבְגָדָיו לֹא יִפְרֹם" (ויקרא כא,י).
יא כַּמָּה הוּא גִּדּוּל הַפֶּרַע: שְׁלוֹשִׁים יוֹם כַּנָּזִיר--שֶׁנֶּאֱמָר בּוֹ "גַּדֵּל פֶּרַע, שְׂעַר רֹאשׁוֹ" (במדבר ו,ה), וְאֵין נְזִירוּת פְּחוּתָה מִשְּׁלוֹשִׁים יוֹם; לְפִיכָּךְ כּוֹהֵן הִדְיוֹט הָעוֹבֵד, מְגַלֵּחַ מִשְּׁלוֹשִׁים יוֹם לִשְׁלוֹשִׁים יוֹם.
יב וְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר אֲסוּרִין לְסַפַּר וּלְכַבַּס בְּשַׁבַּתָּן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ לְמִשְׁמָרָן כִּשְׁהֶן מְנֻוָּלִין, אֵלָא מְגַלְּחִין וְרוֹחֲצִין וּמְכַבְּסִין, קֹדֶם שֶׁיַּעֲלוּ.
יג מִי שֶׁשָּׁלְמָה מִשְׁמַרְתּוֹ בְּתוֹךְ הָרֶגֶל, מֻתָּר לְגַלַּח בָּרֶגֶל; אֲבָל אִם שָׁלְמָה בְּעֶרֶב הָרֶגֶל, אֵינוּ מְגַלֵּחַ אֵלָא בְּעֶרֶב הָרֶגֶל.
יד דִּין קְרוּעֵי בְּגָדִים, וְדִין פְּרוּעֵי רֹאשׁ--אֶחָד הוּא, שֶׁנֶּאֱמָר "רָאשֵׁיכֶם אַל-תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא-תִפְרֹמוּ, וְלֹא תָמֻתוּ" (ויקרא י,ו): הַא אִם עָבַד וְהוּא קְרוּעַ בְּגָדִים, חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁעֲבוֹדָתוֹ כְּשֵׁרָה, וְלֹא חִלְּלָהּ.
טו יֵרָאֶה לִי שֶׁכָּל כּוֹהֵן הַכָּשֵׁר לָעֲבוֹדָה--אִם נִכְנָס מִן הַמִּזְבֵּחַ וְלִפְנִים, וְהוּא שְׁתוּי יַיִן, אוֹ שִׁכּוֹר מִשְּׁאָר הַמְּשַׁכְּרִין, אוֹ פְּרוּעַ רֹאשׁ, אוֹ קְרוּעַ בְּגָדִים כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹרְעִין עַל הַמֵּתִים--אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָבַד עֲבוֹדָה, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה: הוֹאִיל וְהוּא רָאוּי לָעֲבוֹדָה, וְנִכְנַס בְּשָׁעַת הָעֲבוֹדָה מְנֻוָּל כָּכָה, וַהֲרֵי הוּא מֻזְהָר שֶׁלֹּא יִכָּנֵס--לוֹקֶה.
טז וְדִין הַנִּכְנָס כָּכָה מִן הַמִּזְבֵּחַ וְלִפְנִים, וְדִין הַיּוֹצֶא מִשָּׁם--אֶחָד הוּא. כֵּיצַד: כְּגוֹן שֶׁשָּׁתָה רְבִיעִית יַיִן בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, אוֹ קָרַע בְּגָדָיו שָׁם, וְיָצָא--לוֹקֶה; וְכֵן אִם עָבַד בִּיצִיאָתוֹ, חַיָּב מִיתָה.
יז וְכֵן אָסוּר לְכָל אָדָם, בֵּין כּוֹהֵן בֵּין יִשְׂרָאֵל, לְהִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ כֻּלּוֹ מִתְּחִלַּת עֲזֶרֶת יִשְׂרָאֵל וְלִפְנִים, כִּשְׁהוּא שְׁתוּי יַיִן, אוֹ שִׁכּוֹר, אוֹ פְּרוּעַ רֹאשׁ דֶּרֶךְ נִוּוּל, אוֹ קְרוּעַ בְּגָדִים--אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ בָּאַזְהָרָה: שְׁאֵין זֶה כָּבוֹד וּמוֹרָא לַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, שֶׁיִּכָּנֵס לוֹ מְנֻוָּל. אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁגִּדַּל שְׁעָרוֹ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה מַחְלֶפֶת, וְלֹא הָיָה דֶּרֶךְ נִוּוּל--הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְהִכָּנֵס לַעֲזֶרֶת יִשְׂרָאֵל.