הלכות שמיטה ויובל
יש בכללן שתים ועשרים מצוות: תשע מצוות עשה, ושלוש עשרה מצוות לא תעשה.
וזה הוא פרטן:
(א) שתשבות הארץ ממלאכתה בשביעית. (ב) שלא יעבוד עבודת הארץ בשנה זו. (ג) שלא יעבוד עבודת האילן בשנה זו. (ד) שלא יקצור הספיח כדרך הקוצרים. (ה) שלא יבצור הנזירים כדרך הבוצרים. (ו) שישמיט מה שתוציא הארץ. (ז) שישמיט כל הלואתו. (ח) שלא יגוש ולא יתבע הלווה. (ט) שלא ימנע מלהלוות קודם השמיטה כדי שלא יאבד ממונו. (י) לספור השנים שבע שבע. (יא) לקדש שנת חמשים. (יב) לתקוע בשופר בעשירי לתשרי, כדי לצאת עבדים חפשי. (יג) שלא תעבד אדמה בשנה זו. (יד) שלא יקצור ספיחיה כנגד הקוצרים. (טו) שלא יבצור נזיריה כנגד הבוצרים. (טז) ליתן גאולה לארץ בשנה זו, וזה הוא דין שדה אחוזה ושדה מקנה. (יז) שלא תמכר הארץ לצמיתות. (יח) דין בתי ערי חומה. (יט) שלא ינחל כל שבט לוי בארץ ישראל, אלא נותנין להם ערים מתנה לשבת בהם. (כ) שלא יקח שבט לוי חלק בבזה. (כא) ליתן ללוים ערים לשבת ומגרשיהן. (כב) שלא ימכר מגרש עריהם אלא גואלים לעולם, בין לפני היובל בין לאחר היובל.
וביאור מצוות אלו בפרקים אלו:
הִלְכוֹת שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל פֵּרֶק א
א מִצְוַת עֲשֵׂה לִשְׁבֹּת בְּשָׁנָה שְׁבִיעִית מֵעֲבוֹדַת הָאָרֶץ וַעֲבוֹדַת הָאִילָנוֹת--שֶׁנֶּאֱמָר "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַה'" (ויקרא כה,ב), וְנֶאֱמָר "בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר, תִּשְׁבֹּת" (שמות לד,כא). וְכָל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה מֵעֲבוֹדַת הָאָרֶץ אוֹ הָאִילָנוֹת בְּשָׁנָה זוֹ, בִּטַּל מִצְוַת עֲשֵׂה, וְעָבַר עַל לֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמָר "שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר" (ויקרא כה,ד).
ב אֵינוּ לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה אֵלָא עַל הַזְּרִיעָה אוֹ עַל הַזְּמִירָה, וְעַל הַקְּצִירָה אוֹ עַל הַבָּצִיר; וְאֶחָד כֶּרֶם, וְאֶחָד שְׁאָר הָאִילָנוֹת.
ג וּזְמִירָה בִּכְלַל זְרִיעָה, וּבְצִירָה בִּכְלַל קְצִירָה. וְלָמָּה פְּרָטָן הַכָּתוּב--לוֹמַר לָךְ עַל שְׁתֵּי תּוֹלָדוֹת אֵלּוּ בִּלְבָד, הוּא שֶׁחַיָּב. וְעַל שְׁאָר הַתּוֹלָדוֹת שֶׁבַּעֲבוֹדַת הָאָרֶץ, עִם שְׁאָר הָאָבוֹת שֶׁלֹּא נִתְפָּרְשׁוּ בְּעִנְיָן זֶה--אֵינוּ לוֹקֶה עֲלֵיהֶן, אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
ד כֵּיצַד: הַחוֹרֵשׁ אוֹ הַחוֹפֵר לְצֹרֶךְ הַקַּרְקָע, אוֹ הַמְּסַקֵּל, אוֹ הַמְּזַבֵּל, וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן מִשְּׁאָר עֲבוֹדַת הָאָרֶץ, וְכֵן הַמַּבְרִיךְ, אוֹ הַמַּרְכִּיב, אוֹ הַנּוֹטֵעַ, וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן מֵעֲבוֹדַת הָאִילָנוֹת--מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת מִדִּבְרֵיהֶם.
ה אֵין נוֹטְעִין בַּשְּׁבִיעִית אַפִלּוּ אִילָן סְרָק, וְלֹא יַחְתֹּךְ הַיַּבֹּלֶת מִן הָאִילָנוֹת, וְלֹא יְפָרַק הָעַלִּין וְהַבַּדִּים הַיְּבֵשִׁים, וְלֹא יְאַבַּק אֶת צַמַּרְתּוֹ בְּאָבָק, וְלֹא יְעַשַּׁן תַּחְתָּיו כְּדֵי שֶׁתָּמוּת הַתּוֹלַעַת, וְלֹא יָסוּךְ אֶת הַנְּטִיעוֹת בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ זֻהְמָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאכַל אוֹתוֹ הָעוֹף כִּשְׁהוּא רַךְ, וְלֹא יָסוּךְ אֶת הַפַּגִּין, וְלֹא יִנְקֹב אוֹתָן, וְלֹא יִכְרֹךְ אֶת הַנְּטִיעוֹת, וְלֹא יִקְטֹם אוֹתָן, וְלֹא יְפַסַּג אֶת הָאִילָנוֹת, וְכֵן שְׁאָר כָּל עֲבוֹדוֹת הָאִילָן. וְאִם עָשָׂה אַחַת מֵאֵלּוּ בַּשְּׁבִיעִית, מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
Recording ends here
ו אֵין מַצִּיתִין אֶת הָאוּר בְּאִישַׁת הַקָּנִים, מִפְּנֵי שְׁהוּא עֲבוֹדַת קַרְקָע; וְאֵין מְלַמְּדִין אֶת הַפָּרָה לַחְרֹשׁ אֵלָא בְּחוֹל. וְאֵין בּוֹדְקִין אֶת הַזְּרָעִים בַּעֲצִיץ מָלֵא עָפָר, אֲבָל בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בַּעֲצִיץ מָלֵא גְּלָלִים; וְשׁוֹרִין אֶת הַזְּרָעִים בַּשְּׁבִיעִית, כְּדֵי לְזָרְעָן בְּמוֹצְאֵי שְׁבִיעִית. וּמְקַיְּמִין אֶת הָאֲלוֹיֵי בְּרֹאשׁ הַגָּג, אֲבָל אֵין מַשְׁקִין אוֹתוֹ.
ז סוֹקְרִין אֶת הָאִילָן בְּסִקְרָה, וְטוֹעֲנִין אוֹתוֹ בָּאֲבָנִים, וְעוֹדְרִין תַּחַת הַגְּפָנִים. וְהַמְּקַשְׁקֵשׁ בַּזֵּיתִים--אִם לְהַבְרוֹת אֶת הָאִילָן, אָסוּר; וְאִם לִסְתֹּם אֶת הַפְּצִימִים, מֻתָּר.
ח מַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָהִין בַּשְּׁבִיעִית, וְהִיא שְׂדֵה הַזְּרָעִים שְׁהִיא צְמֵאָה בְּיוֹתֵר. וְכֵן שְׂדֵה הָאִילָנוֹת--אִם הָיוּ מְרֹחָקִין זֶה מִזֶּה יָתֵר מֵעֶשֶׂר לְבֵית סְאָה--מוֹשְׁכִין אֶת הַמַּיִם מֵאִילָן לְאִילָן, אֲבָל לֹא יַשְׁקוּ אֶת כָּל הַשָּׂדֶה; וְאִם הָיוּ מְקֹרָבִין זֶה לְזֶה עֶשֶׂר לְבֵית סְאָה, מַשְׁקִין כָּל הַשָּׂדֶה בִּשְׁבִילָן. וְכֵן עֲפַר הַלָּבָן--מְרַבְּצִין אוֹתוֹ בְּמַיִם בַּשְּׁבִיעִית, בִּשְׁבִיל הָאִילָנוֹת שֶׁלֹּא יִפָּסְדוּ.
ט וְעוֹשִׂין עוּגִיּוֹת לַגְּפָנִים; וְעוֹשִׂין אֶת אַמַּת הַמַּיִם כַּתְּחִלָּה, וּמְמַלְּאִין אֶת הַנְּקָעִים מַיִם.
י וּמִפְּנֵי מַה הִתִּירוּ כָּל אֵלּוּ: שְׁאִם לֹא יַשְׁקֶה, תֵּעָשֶׂה הָאָרֶץ מְלֵחָה וְיָמוּת כָּל עֵץ שֶׁבָּהּ; וְהוֹאִיל וְאִסּוּר הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֶא בָּהֶם מִדִּבְרֵיהֶם, לֹא גָזְרוּ עַל אֵלּוּ--שְׁאֵין אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אֵלָא אוֹתָן שְׁתֵּי אָבוֹת וּשְׁתֵּי תּוֹלָדוֹת שֶׁלָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יא מִשֶּׁרַבּוּ הָאַנָּסִין, וְהִטִּילוּ מַלְכֵי גּוֹיִים עַל יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת מְזוֹנוֹת לְחֵילוֹתֵיהֶן--הִתִּירוּ לִזְרֹעַ לָהֶן בַּשְּׁבִיעִית, דְּבָרִים שֶׁצְּרִיכִין לָהֶם עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבָד; וְכֵן מִי שֶׁכָּפָה אוֹתוֹ אַנָּס לַעֲשׂוֹת בַּשְּׁבִיעִית בְּחִנָּם, כְּמוֹ עֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ וְכַיּוֹצֶא בָּהּ--הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה.
יב הַנּוֹטֵעַ בַּשְּׁבִיעִית, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד--יַעְקֹר: מִפְּנֵי שֶׁיִּשְׂרָאֵל חֲשׁוּדִין עַל הַשְּׁבִיעִית--אִם תֹּאמַר בְּשׁוֹגֵג יְקַיַּם, יֹאמַר הַמֵּזִיד שׁוֹגֵג הָיִיתִי.
יג הַחוֹרֵשׁ אֶת שָׂדֵהוּ, אוֹ נָרָהּ, אוֹ זִבְּלָהּ, בַּשְּׁבִיעִית כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה יָפָה לִזְרִיעָה בְּמוֹצְאֵי שְׁבִיעִית--קוֹנְסִין אוֹתוֹ, וְלֹא יִזְרְעֶנָּה בְּמוֹצְאֵי שְׁבִיעִית; וְאֵין חוֹכְרִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ כְּדֵי לְזָרְעָהּ, אֵלָא תְּהִי בּוּרָה לְפָנָיו. וְאִם מֵת, יִזְרְעֶנָּה בְּנוֹ.
יד הַמַּעְבִיר קוֹצִים מֵאַרְצוֹ בַּשְּׁבִיעִית, כְּדֵי לְתַקְּנָהּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, אוֹ שֶׁסִּקַּל מִמֶּנָּה אֲבָנִים--אַף עַל פִּי שְׁאֵינוּ רַשָּׁאי--לֹא קָנְסוּ אוֹתוֹ, וּמֻתָּר לוֹ לְזָרְעָהּ לְמוֹצְאֵי שְׁבִיעִית.
טו הַטּוֹמֵן לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת וְכַיּוֹצֶא בָּהֶן בַּשְּׁבִיעִית--אִם הָיוּ מִקְצַת הָעַלִּין מְגֻלִּין, אֵינוּ חוֹשֵׁשׁ; וְאִם לָאו, אָסוּר. הַטּוֹמֵן אֶת הַלּוּף וְכַיּוֹצֶא בּוֹ--לֹא יִפְחֹת מֵאַרְבַּעַת קַבִּים עַל גֹּבַהּ טֶפַח, וְטֶפַח עָפָר עַל גַּבָּיו; וְטוֹמְנוֹ בִּמְקוֹם דְּרִיסַת הָאָדָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְמַח. וּמֻתָּר לְמָרַס בָּאֹרֶז בַּשְּׁבִיעִית, אֲבָל לֹא יְכַסַּח.
טז בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים, מְלַקֵּט הוּא אָדָם עֵצִים וַאֲבָנִים וַעֲשָׂבִים מִתּוֹךְ שָׂדֵהוּ--וְהוּא שֶׁיִּטֹּל הַגַּס הַגַּס, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְכַּוַּן לְנַקּוֹת הָאָרֶץ; אֲבָל מִשְּׂדֵה חֲבֵרוֹ, נוֹטֵל בֵּין דַּק בֵּין גַּס. מִשֶּׁרַבּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרָה שֶׁמִּתְכַּוְּנִין לְנַקּוֹת, וְאוֹמְרִין הַגַּס הַגַּס אָנוּ לוֹקְטִין, אָסְרוּ שֶׁיִּטֹּל אָדָם כְּלוּם מִשָּׂדֵהוּ, אֵלָא מִתּוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ--וְהוּא שֶׁלֹּא יְלַקַּט בְּטוֹבָה, שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ רְאֵה כַּמָּה טוֹבָה עָשִׂיתִי לָךְ שֶׁהֲרֵי נִקִּיתִי שָׂדָךְ.
יז הָיְתָה בְּהֵמָה עוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ--מְלַקֵּט וּמֵבִיא לְפָנֶיהָ, שֶׁבְּהֶמְתּוֹ מוֹכַחַת עָלָיו; וְכֵן אִם הָיְתָה כִּירָתוֹ--מְלַקֵּט הַכֹּל וּמַדְלִיק, שֶׁכִּירָתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו.
יח הַקּוֹצֵץ אִילָן אוֹ שְׁתַּיִם לָעֵצִים, הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְשָׁרַשׁ. קָצַץ שְׁלוֹשָׁה אוֹ יָתֵר זֶה בְּצַד זֶה--לֹא יְשָׁרַשׁ, שֶׁהֲרֵי מְתַקֵּן אֶת הָאָרֶץ; אֵלָא קוֹצֵץ מֵעִם הָאָרֶץ, וּמַנִּיחַ שָׁרָשָׁיו בָּאָרֶץ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בַּקּוֹצֵץ מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ; אֲבָל מִשְּׂדֵה חֲבֵרוֹ, מֻתָּר לְשָׁרַשׁ.
יט הַמְּבַקֵּעַ בַּזַּיִת לִטֹּל עֵצִים--לֹא יְחַפֵּה מְקוֹם הַבִּקּוּעַ בֶּעָפָר, מִפְּנֵי שְׁהִיא עֲבוֹדָה; אֲבָל מְכַסֶּה בָּאֲבָנִים, אוֹ בַּקַּשׁ.
כ הַמְּזַנֵּב בַּגְּפָנִים, וְהַקּוֹצֵץ קָנִים--הֲרֵי זֶה קוֹצֵץ כְּדַרְכּוֹ, בַּקֻּרְדֹּם וּבַמַּגָּל וּבַמְּגֵרָה וּבְכָל מַה שֶׁיִּרְצֶה.
כא אֵין קוֹצְצִין בְּתוּלַת שִׁקְמָה בַּשְּׁבִיעִית, כְּדֶרֶךְ שֶׁקּוֹצְצִין בִּשְׁאָר הַשָּׁנִים--מִפְּנֵי שֶׁקְּצִיצָתָהּ עֲבוֹדַת אִילָן, שֶׁבִּקְצִיצָה זוֹ תִּגְדַּל וְתוֹסִיף; וְאִם צָרַךְ לְעֵצֶיהָ, קוֹצֵץ אוֹתָהּ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ עֲבוֹדָתָהּ.
כב כֵּיצַד קוֹצְצָהּ, מֵעִם הָאָרֶץ אוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. אִילָן שֶׁנִּפְשַׁח, קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בַּשְּׁבִיעִית--לֹא שֶׁיַּעֲלֶה, אֵלָא שֶׁלֹּא יוֹסִיף.