הלכות מתנות עניים 

יש בכללן שלש עשרה מצוות: שבע מצוות עשה, ושש מצוות לא תעשה.
וזה הוא פרטן:
(א) להניח פאה. (ב) שלא יכלה הפאה. (ג) להניח לקט. (ד) שלא ילקט הלקט. (ה) לעזוב עוללות בכרם. (ו) שלא יעולל הכרם. (ז) לעזוב פרט הכרם. (ח) שלא ילקט פרט הכרם. (ט) להניח שכחה. (י) שלא ישוב לקחת השכחה. (יא) להפריש מעשר לעניים. (יב) ליתן צדקה כמסת יד. (יג) שלא יאמץ לבבו על העני. 

וביאור מצוות אלו בפרקים אלו:

הִלְכוֹת מַתְּנוֹת עֲנִיִּים פֵּרֶק א

א הַקּוֹצֵר אֶת שָׂדֵהוּ--לֹא יִקְצֹר כָּל הַשָּׂדֶה כֻּלָּהּ אֵלָא יַנִּיחַ קָמָה מְעַט לָעֲנִיִּים בְּסוֹף הַשָּׂדֶה, שֶׁנֶּאֱמָר "לֹא-תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ" (ויקרא כג,כב): אֶחָד הַקּוֹצֵר, וְאֶחָד הַתּוֹלֵשׁ. וְזֶה שֶׁמַּנִּיחַ, הוּא הַנִּקְרָא פֵּאָה.

ב וּכְשֵׁם שֶׁמַּנִּיחַ בַּשָּׂדֶה--כָּךְ מַנִּיחַ בָּאִילָנוֹת כְּשֶׁאוֹסֵף אֶת פֵּרוֹתֵיהֶן, מְעַט לָעֲנִיִּים. עָבַר וְקָצַר אֶת כָּל הַשָּׂדֶה, אוֹ אָסַף כָּל פֵּרוֹת הָאִילָן--לוֹקֵחַ מִמַּה שֶׁקָּצַר אוֹ אָסַף מְעַט, וְנוֹתְנוֹ לָעֲנִיִּים: שֶׁנְּתִינָתוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמָר "לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם" (שם). וְאַפִלּוּ טָחַן הַקֶּמַח וְלָשׁוֹ, וַאֲפָהוּ פַּת--הֲרֵי זֶה נוֹתֵן פֵּאָה מִן הַפַּת לָעֲנִיִּים.

ג אָבַד כָּל הַקָּצִיר שֶׁקָּצַר, אוֹ נִשְׂרַף, קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן הַפֵּאָה--הֲרֵי זֶה לוֹקֶה: שֶׁהֲרֵי עָבַר עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, וְאֵינוּ יָכוֹל לְקַיַּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ שֶׁנִּתַּק לוֹ.

ד וְכֵן בַּלֶּקֶט, כְּשֶׁקּוֹצֵר וּמְאַלֵּם--לֹא יְלַקַּט הַשִּׁבֳּלִים הַנּוֹפְלוֹת בְּשָׁעַת הַקָּצִיר אֵלָא יַנִּיחֵם לָעֲנִיִּים, שֶׁנֶּאֱמָר "וְלֶקֶט קְצִירְךָ, לֹא תְלַקֵּט" (ויקרא יט,ט; ויקרא כג,כב). עָבַר וְלִקְּטָן--אַפִלּוּ טָחַן וְאָפָה--נוֹתֵן לָעֲנִיִּים, שֶׁנֶּאֱמָר "לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם" (ויקרא כג,כב); אָבְדוּ אוֹ נִשְׂרְפוּ אַחַר שֶׁלִּקְּטָן, קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן לָעֲנִיִּים--לוֹקֶה.

ה וְכֵן בַּפֶּרֶט שֶׁנִּפְרַט מִן הָעֲנָבִים בְּשָׁעַת הַבְּצִירָה, וְכֵן בָּעוֹלֵלוֹת--שֶׁנֶּאֱמָר "וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל, וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט: לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם" (ויקרא יט,י).ה וְכֵן הַמְּעַמֵּר, וְשָׁכַח אֲלֻמָּה אַחַת בַּשָּׂדֶה--הֲרֵי זֶה לֹא יִקָּחֶנָּה, שֶׁנֶּאֱמָר "וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה, לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ" (דברים כד,יט). עָבַר וּלְקָחוֹ--אַפִלּוּ טְחָנוֹ וַאֲפָהוּ, הֲרֵי זֶה נוֹתְנוֹ לָעֲנִיִּים: שֶׁנֶּאֱמָר "לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, יִהְיֶה" (שם), זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה. הַא לָמַדְתָּ, שֶׁכֻּלָּן מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנִּתַּק לַעֲשֵׂה הֶן; וְאִם לֹא קִיַּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהֶן, לוֹקֶה.

ו כְּשֵׁם שֶׁהַשִּׁכְחָה בָּעֻמְרִים, כָּךְ הִיא בַּקָּמָה--אִם שָׁכַח מִקְצַת הַקָּמָה וְלֹא קְצָרָהּ, הֲרֵי זוֹ לָעֲנִיִּים. וּכְשֵׁם שֶׁהַשִּׁכְחָה בַּתְּבוּאָה וְכַיּוֹצֶא בָּהּ--כָּךְ יֵשׁ שִׁכְחָה לָאִילָנוֹת כֻּלָּן, שֶׁנֶּאֱמָר "כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ, לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ" (דברים כד,כ); וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר הָאִילָנוֹת, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שִׁכְחָה כַּזֵּיתִים.

ז נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁאַרְבַּע מַתָּנוֹת לָעֲנִיִּים בַּכֶּרֶם--הַפֶּרֶט, וְהָעוֹלֵלוֹת, וְהַפֵּאָה, וְהַשִּׁכְחָה; וְשָׁלוֹשׁ מַתָּנוֹת בַּתְּבוּאָה--הַלֶּקֶט, וְהַשִּׁכְחָה, וְהַפֵּאָה; וּשְׁתַּיִם בִּשְׁאָר הָאִילָנוֹת--הַפֵּאָה, וְהַשִּׁכְחָה.

ח כָּל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים אֵלּוּ--אֵין בָּהֶן טוֹבַת הֲנָיָה לַבְּעָלִים, אֵלָא הָעֲנִיִּים בָּאִין וְנוֹטְלִין אוֹתָן עַל כָּרְחָן שֶׁלַּבְּעָלִים; וְאַפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, מוֹצִיאִין אוֹתָן מִיָּדוֹ.

ט כָּל גֵּר הָאָמוּר בְּמַתְּנוֹת עֲנִיִּים, אֵינוּ אֵלָא גֵּר צֶדֶק--שֶׁהֲרֵי הוּא אוֹמֵר בְּמַעְשַׂר עָנִי "וּבָא הַלֵּוִי . . . וְהַגֵּר" (דברים יד,כט), מַה הַלֵּוִי בֶּן בְּרִית אַף הַגֵּר בֶּן בְּרִית. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין מוֹנְעִין עֲנִיֵּי גּוֹיִים מִמַּתָּנוֹת אֵלּוּ, אֵלָא בָּאִין בִּכְלַל עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל וְנוֹטְלִין אוֹתָן--מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם.

י נֶאֱמָר בְּמַתְּנוֹת עֲנִיִּים "לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם" (ויקרא יט,י; ויקרא כג,כב), כָּל זְמָן שֶׁהָעֲנִיִּים תּוֹבְעִין אוֹתָן. פָּסְקוּ הָעֲנִיִּים מִלְּבַקַּשׁ וּלְחַזַּר עֲלֵיהֶם--הֲרֵי הַנִּשְׁאָר מֵהֶן מֻתָּר לְכָל אָדָם, שְׁאֵין גּוּפָן קָדוֹשׁ כַּתְּרוּמוֹת. וְאֵינוּ חַיָּב לִתֵּן לָהֶן דְּמֵיהֶן, שֶׁלֹּא נֶאֱמָר בָּהֶן וְנָתַן לָעֲנִיִּים אֵלָא "תַּעֲזֹב אֹתָם"; וְאֵינוּ מְצֻוֶּה לַעֲזֹב אוֹתָן לַחַיָּה וְלָעוֹפוֹת אֵלָא לָעֲנִיִּים, וַהֲרֵי אֵין עֲנִיִּים.

יא וּמֵאֵימָתַי כָּל אָדָם מֻתָּרִין בַּלֶּקֶט--מִשֶּׁיִּכָּנְסוּ הַמְּלַקְּטִים הַשְּׁנִיִּים וִילַקְּטוּ אַחַר מְלַקְּטִים הָרִאשׁוֹנִים, וְיֵצְאוּ. וּמֵאֵימָתַי כָּל אָדָם מֻתָּרִין בַּפֶּרֶט וּבָעוֹלֵלוֹת--מִשֶּׁיְּהַלְּכוּ הָעֲנִיִּים בַּכֶּרֶם וְיָבוֹאוּ, הַנִּשְׁאָר אַחֲרֵי כֵן מֻתָּר לְכָל אָדָם.יב וּמֵאֵימָתַי כָּל אָדָם מֻתָּרִין בַּשִּׁכְחָה שֶׁלַּזֵּיתִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: אִם שָׁכַח אוֹתָהּ בְּרֹאשׁ הַזַּיִת--הֲרֵי זֶה מֻתָּר בָּהּ מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ כִּסְלֵו, שְׁהוּא זְמָן רְבִיעָה שְׁנִיָּה בְּשָׁנָה אֲפֵלָה; אֲבָל צִבּוּרֵי זֵיתִים שֶׁיִּשָּׁכְחוּ תַּחַת הָאִילָן, הֲרֵי זֶה מֻתָּר בָּהֶן מִשֶּׁיִּפְסְקוּ הָעֲנִיִּים מִלְּחַזַּר אַחֲרֵיהֶן.

יב כָּל זְמָן שֶׁיֵּשׁ לֶעָנִי לִטֹּל שִׁכְחַת הַזֵּיתִים הַמֻּנָּחוֹת בָּאָרֶץ תַּחַת הָאִילָנוֹת--נוֹטֵל, וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הֻתַּר כָּל אָדָם בַּשִּׁכְחָה שֶׁבְּרֹאשׁ הָאִילָן; וְכָל זְמָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִטֹּל שִׁכְחָה שֶׁבְּרֹאשׁ הָאִילָן--נוֹטֵל, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן אֵין לוֹ שִׁכְחָה תַּחְתָּיו.

יג מַתְּנוֹת עֲנִיִּים שֶׁבַּשָּׂדֶה שְׁאֵין הָעֲנִיִּים מַקְפִּידִים עֲלֵיהֶן--הֲרֵי הֶן שֶׁלְּבַעַל הַשָּׂדֶה, וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא פָסְקוּ הָעֲנִיִּים מִלְּחַזַּר עַל מַתְּנוֹתֵיהֶם.

יד כָּל מַתְּנוֹת עֲנִיִּים הָאֵלּוּ--אֵינָן נוֹהֲגוֹת מִן הַתּוֹרָה אֵלָא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, כִּתְרוּמוֹת וּכְמַעַשְׂרוֹת: הֲרֵי הַכָּתוּב אוֹמֵר "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם" (ויקרא יט,ט; ויקרא כג,כב), וְ"כִי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ" (דברים כד,יט). וּכְבָר נִתְפָּרַשׁ בַּתַּלְמוּד, שֶׁהַפֵּאָה נוֹהֶגֶת בְּחוּצָה לָאָרֶץ מִדִּבְרֵיהֶם; וְיֵרָאֶה לִי שְׁהוּא הַדִּין לִשְׁאָר מַתְּנוֹת עֲנִיִּים אֵלּוּ, שְׁהֶן נוֹהֲגוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

טו כַּמָּה הוּא שֵׁעוּר הַפֵּאָה: מִן הַתּוֹרָה אֵין לָהּ שֵׁעוּר--אַפִלּוּ הִנִּיחַ שִׁבֹּלֶת אַחַת, יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. אֲבָל מִדִּבְרֵיהֶם, אֵין פָּחוּת מֵאֶחָד מִשִּׁשִּׁים, בֵּין בָּאָרֶץ, בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ; וּמוֹסִיף עַל הָאֶחָד מִשִּׁשִּׁים לְפִי גֹּדֶל הַשָּׂדֶה, וּלְפִי רֹב הָעֲנִיִּים, וּלְפִי בִּרְכַת הַזֶּרַע. כֵּיצַד: שָׂדֶה שְׁהִיא קְטַנָּה בְּיוֹתֵר, שְׁאִם הִנִּיחַ מִמֶּנָּה אֶחָד מִשִּׁשִּׁים, אֵינוּ מוֹעִיל לֶעָנִי--הֲרֵי זֶה מוֹסִיף עַל הַשֵּׁעוּר; וְכֵן אִם הָיוּ הָעֲנִיִּים מְרֻבִּין, מוֹסִיף. וְאִם זָרַע מְעַט וְאָסַף הַרְבֵּה, שֶׁהֲרֵי נִתְבָּרַךְ--מוֹסִיף לְפִי הַבְּרָכָה. וְכָל הַמּוֹסִיף בַּפֵּאָה, מוֹסִיפִין לוֹ שָׂכָר; וְאֵין לַהוֹסָפָה הַזֹּאת שֵׁעוּר.