007 - הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה פֵּרֶק ז

הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה פֵּרֶק ז

א חָכָם זָקֵן בְּחָכְמָה, וְכֵן נָשִׂיא אוֹ אָב בֵּית דִּין, שֶׁסָּרַח--אֵין מְנַדִּין אוֹתוֹ בְּפַרְהֶסְיָה לְעוֹלָם, אֵלָא אִם כֵּן עָשָׂה כְּיָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַחֲבֵרָיו. אֲבָל כְּשֶׁחָטָא שְׁאָר חַטָּאוֹת, מַלְקִין אוֹתוֹ בְּצִנְעָה: שֶׁנֶּאֱמָר "וְכָשַׁלְתָּ הַיּוֹם, וְכָשַׁל גַּם-נָבִיא עִמְּךָ לָיְלָה" (הושע ד,ה)--אַף עַל פִּי שֶׁכָּשַׁל, כַּסֵּהוּ כַּלַּיְלָה. וְאוֹמְרִין לוֹ, הִכָּבֵד וְשֵׁב בְּבֵיתָךְ. וְכֵן כָּל תַּלְמִיד חֲכָמִים שֶׁנִּתְחַיַּב נִדּוּי--אָסוּר לְבֵית דִּין לִקְפֹּץ וּלְנַדּוֹתוֹ בִּמְהֵרָה, אֵלָא בּוֹרְחִין מִדָּבָר זֶה וְנִשְׁמָטִין מִמֶּנּוּ. וַחֲסִידֵי הַחֲכָמִים הָיוּ מִשְׁתַּבְּחִין, שֶׁלֹּא נִמְנוּ מֵעוֹלָם לְנַדּוֹת תַּלְמִיד חֲכָמִים, אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְנִין לְהַלְקוֹתוֹ, אִם נִתְחַיַּב מַלְקוּת; וְאַפִלּוּ מַכַּת מַרְדּוּת, נִמְנִין עָלָיו לְהַכּוֹתוֹ.

ב וְכֵיצַד הוּא הַנִּדּוּי, אוֹמְרִין פְּלוֹנִי בְּשַׁמְתָּא; וְאִם נִדּוּהוּ בְּפָנָיו, אוֹמְרִין פְּלוֹנִי זֶה. וְהַחֵרֶם, אוֹמְרִין פְּלוֹנִי מֻחְרָם. וְאָרוּר, בּוֹ אָלָה, בּוֹ שְׁבוּעָה, בּוֹ נִדּוּי.

ג וְכֵיצַד מַתִּירִין הַנִּדּוּי אוֹ הַחֵרֶם--אוֹמְרִין לוֹ, שָׁרוּי לָךְ וּמָחוּל לָךְ; וְאִם הִתִּירוּהוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, אוֹמְרִין פְּלוֹנִי שָׁרוּי לוֹ וּמָחוּל לוֹ.

ד מַה הוּא הַמִּנְהָג שֶׁיִּנְהֹג הַמְּנֻדֶּה בְּעַצְמוֹ, וְשֶׁנּוֹהֲגִין עִמּוֹ--מְנֻדֶּה אָסוּר לְסַפַּר וּלְכַבַּס כְּאָבֵל, כָּל יְמֵי נִדּוּיוֹ. וְאֵין מְזָמְנִין עָלָיו, וְלֹא כּוֹלְלִין אוֹתוֹ בַּעֲשָׂרָה לְכָל דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ עֲשָׂרָה; וְלֹא יוֹשְׁבִין עִמּוֹ, בְּאַרְבַּע אַמּוֹת. אֲבָל שׁוֹנֶה הוּא לַאֲחֵרִים, וְשׁוֹנִין לוֹ; וְנִשְׂכָּר, וְשׂוֹכֵר. וְאִם מֵת בְּנִדּוּיוֹ--בֵּית דִּין שׁוֹלְחִין וּמַנִּיחִין אֶבֶן עַל אֲרוֹנוֹ, כְּלוֹמַר שְׁהֶן רוֹגְמִין אוֹתוֹ, לְפִי שְׁהוּא מֻבְדָּל מִן הַצִּבּוּר; וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שְׁאֵין מַסְפִּידִין אוֹתוֹ, וְאֵין מְלַוִּין אֶת מִטָּתוֹ.

ה יָתֵר עָלָיו הַמֻּחְרָם--שְׁאֵינוּ שׁוֹנֶה לַאֲחֵרִים, וְאֵין שׁוֹנִין לוֹ; אֲבָל שׁוֹנֶה הוּא לְעַצְמוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁכַּח תַּלְמוּדוֹ. וְאֵינוּ נִשְׂכָּר, וְאֵין נִשְׂכָּרִין לוֹ; וְאֵין נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין עִמּוֹ, וְאֵין מִתְעַסְּקִין עִמּוֹ, אֵלָא מְעַט עֲסָק, כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ.

ו מִי שֶׁיָּשַׁב בְּנִדּוּיוֹ שְׁלוֹשִׁים יוֹם, וְלֹא בִקַּשׁ לְהַתִּירוֹ--מְנַדִּין אוֹתוֹ שְׁנִיָּה; יָשַׁב שְׁלוֹשִׁים יוֹם אֲחֵרִים, וְלֹא בִקַּשׁ לְהַתִּירוֹ--מַחְרִימִין אוֹתוֹ.

ז בְּכַמָּה מַתִּירִין הַנִּדּוּי אוֹ הַחֵרֶם--בִּשְׁלוֹשָׁה, אַפִלּוּ הִדְיוֹטוֹת; וְיָחִיד מֻמְחֶה, מַתִּיר הַנִּדּוּי לְבַדּוֹ. וְיֵשׁ לַתַּלְמִיד לְהַתִּיר הַנִּדּוּי אוֹ הַחֵרֶם, וְאַפִלּוּ בִּמְקוֹם הָרָב.

[עיין רמב"ם לעם הערה יב נוסחאות שונות ובטעם שי"ל שחסר הלכה ח]

ט שְׁלוֹשָׁה שֶׁנִּדּוּ וְהָלְכוּ לָהֶן, וְחָזַר זֶה מִדָּבָר שֶׁנִּדּוּהוּ בִּגְלָלוֹ--בָּאִין שְׁלוֹשָׁה אֲחֵרִים, וּמַתִּירִין לוֹ.

י מִי שֶׁלֹּא יָדַע מִי נִדָּהוּ, יֵלֵךְ אֵצֶל הַנָּשִׂיא וְיַתִּיר לוֹ נִדּוּיוֹ.

יא נִדּוּי עַל תְּנָאי, אַפִלּוּ מִפִּי עַצְמוֹ--צָרִיךְ הֲפָרָה. תַּלְמִיד חֲכָמִים שֶׁנִּדָּה עַצְמוֹ, וְאַפִלּוּ נִדָּה עַצְמוֹ עַל דַּעַת פְּלוֹנִי, וְאַפִלּוּ עַל דָּבָר שֶׁחַיָּב עָלָיו נִדּוּי--הֲרֵי זֶה מֵפֵר לְעַצְמוֹ.

יב מִי שֶׁנִּדּוּהוּ בַּחֲלוֹם, אַפִלּוּ יָדַע מִי נִדָּהוּ--צָרִיךְ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם שֶׁשּׁוֹנִין הֲלָכוֹת, לְהַתִּירוֹ מִנִּדּוּיוֹ; וְאִם לֹא מָצָא, טוֹרֵחַ אַחֲרֵיהֶם עַד פַּרְסָה. לֹא מָצָא, מַתִּירִין לוֹ עֲשָׂרָה שֶׁשּׁוֹנִין מִשְׁנָה; לֹא מָצָא, מַתִּירִין לוֹ מִי שֶׁיּוֹדְעִין לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה; לֹא מָצָא, מַתִּירִין לוֹ אַפִלּוּ עֲשָׂרָה שְׁאֵינָן יוֹדְעִין לִקְרוֹת. לֹא מָצָא בִּמְקוֹמוֹ עֲשָׂרָה, מַתִּירִין לוֹ אַפִלּוּ שְׁלוֹשָׁה.

יג מִי שֶׁנִּדּוּהוּ בְּפָנָיו, אֵין מַתִּירִין לוֹ אֵלָא בְּפָנָיו; נִדּוּהוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, מַתִּירִין לוֹ בֵּין בְּפָנָיו בֵּין שֶׁלֹּא בְּפָנָיו. וְאֵין בֵּין נִדּוּי לַהֲפָרָה כְּלוּם, אֵלָא מְנַדִּין וּמַתִּירִין בְּרֶגַע אֶחָד, כְּשֶׁיַּחְזֹר הַמְּנֻדֶּה לַמּוּטָב. וְאִם רָאוּ בֵּית דִּין לְהַנִּיחַ זֶה בְּנִדּוּיוֹ כַּמָּה שָׁנִים, מַנִּיחִין כְּפִי רִשְׁעוֹ. וְכֵן אִם רָאוּ בֵּית דִּין לְהַחְרִים לְזֶה לְכַתְּחִלָּה, וּלְהַחְרִים מִי שֶׁאוֹכֵל עִמּוֹ וְשׁוֹתֶה עִמּוֹ אוֹ מִי שֶׁיַּעֲמֹד עִמּוֹ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת--מַחְרִימִין כְּדֵי לְיַסְּרוֹ, וּכְדֵי לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה עַד שֶׁלֹּא יִפְרְצוּהָ הַחַטָּאִים. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת לֶחָכָם לְנַדּוֹת לִכְבוֹדוֹ, אֵינוּ שְׁבָח לְתַלְמִיד חֲכָמִים לְהַנְהִיג עַצְמוֹ בְּדָבָר זֶה, אֵלָא מַעֲלִים אָזְנָיו מִדִּבְרֵי עַמֵּי הָאָרֶץ, וְלֹא יָשִׁית לִבּוֹ לָהֶן--כְּעִנְיַן שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה בְּחָכְמָתוֹ, "גַּם לְכָל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ, אַל-תִּתֵּן לִבֶּךָ" (קוהלת ז,כא). וְכֵן הָיָה דֶּרֶךְ חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים--שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָן, וְאֵינָן מְשִׁיבִין; וְלֹא עוֹד, אֵלָא שֶׁמּוֹחֲלִין לַמְּחָרֵף וְסוֹלְחִין לוֹ. וַחֲכָמִים גְּדוֹלִים הָיוּ מִשְׁתַּבְּחִין בְּמַעֲשֵׂיהֶן הַנָּאִים, וְאוֹמְרִין שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נִדּוּ אָדָם וְלֹא הִחְרִימוּהוּ לִכְבוֹדָן. וְזוֹ הִיא דַּרְכָּם שֶׁלְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁרָאוּי לֵילֵךְ בָּהּ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁבִּזּוּהוּ אוֹ חֵרְפוּהוּ בַּסֵּתֶר. אֲבָל תַּלְמִיד חֲכָמִים שֶׁבִּזָּהוּ אוֹ חֵרְפוֹ אָדָם בְּפַרְהֶסְיָה, אָסוּר לוֹ לִמְחֹל עַל כְּבוֹדוֹ. וְאִם מָחַל--נֶעְנָשׁ, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה בִּזְיוֹן תּוֹרָה: אֲבָל נוֹקֵם וְנוֹטֵר הַרְבֵּה כַּנָּחָשׁ, עַד שֶׁיְּבַקַּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה; וְיִסְלַח לוֹ.