001 —מאמרים מלוקט חלק ד - ש"פ קרח, ג' תמוז ה'תשח"י

השם נפשנו בחיים

Mamer - "Hashem Nafsheinu BaChayim"
The Rebbe teaches that the true vitality of the soul comes from a level above nature, which empowers a Jew to remain firm even when involved in worldly matters. This higher life is the secret of the Yud-Beis Tammuz redemption, enabling Divine revelation within the natural world.

Video part1  Video part 2

בס"ד. ש"פ קרח, ג' תמוז ה'תשח"י*

השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלנו[1], ומבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו ד"ה זה דחג הגאולה י"ב תמוז[2] [שהתחלת הגאולה היתה בג' תמוז[3]], דהחיים שבהם שם נפשנו הם חיים נעלים יותר מחיי הנפש (מצד עצמה). דחיי הנפש הם מוגבלים, דהגם שהנפש הוא חי בעצם (שלמעלה מהתפשטות החיות שמחי' את הגוף, ולא רק מחיות הפרטי אלא גם מחיות הכללי)[4], מ"מ, כיון דזה שהנפש הוא חי בעצם הוא מפני שהקב"ה הטביע בהנפש טבע זה (שיהי' חי בעצם), לכן, גם חיות זה (דבחינת חי בעצם) הוא בהגבלה, והחיים שבהם שם נפשנו הם למעלה מהטבע[5]. וזהו השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלנו, שהכח על זה שרגלנו לא יהיו למוט הוא דוקא מהחיים שלמעלה מהטבע.

ב) ולהבין הטעם על זה שמצד חיי הנפש עצמה, גם מצד בחינת חי בעצם, אפשר להיות למוט רגלנו, והכח על זה שלא יהי' למוט רגלנו הוא דוקא מהחיים שלמעלה מהטבע, וגם להבין השייכות דענין זה להגאולה די"ב תמוז, יש להקדים מ"ש בריש פרשתנו[6] ויקח קרח ותרגם אונקלוס ואתפלג קרח. דבכ"מ שנאמר ויקח תרגם ונסיב וכאן תרגם ואתפלג. ואיתא בספר נועם אלימלך[7] דואתפלג (קרח) הוא ע"ד רקיע המבדיל בין מים למים. ומבאר הצ"צ[8], דפירוש זה (שואתפלג קרח הוא ע"ד רקיע המבדיל) הוא ע"פ מה דאיתא בזהר[9] דרקיע המבדיל הוה מחלוקת שמאלא בימינא כו' כגוונא דא מחלוקת קרח באהרן. דמזה מובן, שהשייכות דואתפלג קרח לרקיע המבדיל היא לא רק מפני שהשרש דמחלוקת (איזו מחלוקת שתהי') היא מרקיע המבדיל, כדאיתא במדרש[10] למה אין כתיב בשני כי טוב כו' שבו נבראת מחלוקת שנאמר[11] ויהי מבדיל בין מים למים, אלא שגם מחלוקת זו בפרט, מחלוקת קרח באהרן, היא דוגמת (ושרשה היא) המחלוקת דרקיע המבדיל. דכמו שהמחלוקת דרקיע המבדיל היא מחלוקת שמאלא בימינא, עד"ז היא מחלוקת קרח באהרן, דאהרן הוא בקו החסד, ימין, וקרח שהי' לוי הי' מבחינת גבורות, שמאל.

ויש להוסיף, דשני ענינים אלו שבואתפלג קרח (מחלוקת, וזה שחלק על אהרן) שייכים זה לזה. דהנה זה שבריאת המחלוקת (רקיע המבדיל) היתה ביום השני דוקא הוא, כי יום הראשון הוא מדת החסד (ימין) ויום השני הוא מדת הגבורה (שמאל), ומצד הגבורה יש נתינת מקום למחלוקת[12]. וכדאיתא בזהר שם ימינא איהו שלימא דכולא כו' בי' תליא כל שלימו, כד אתער שמאלא אתער מחלוקת. ועפ"ז יש לומר, שעיקר ענינו של קרח הוא מחלוקת [כמובן גם מזה שארז"ל[13] כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו[14] שנאמר[15] ולא יהי' כקרח וכעדתו, דמזה שהמחזיק במחלוקת (איזו מחלוקת שתהי') הוא כקרח ועדתו, מוכח, שעיקר ענינו של קרח הוא מחלוקת], וזה שחלק על אהרן (חסד) ורצה לעשות הגבורות עיקר[16], הוא שעי"ז יהי' חיזוק למחלוקת. וצריך להבין, הרי קרח פיקח הי'[17], ומסתבר לומר שהמחלוקת שלו על כהונת אהרן היתה מפני שטעה בדרכי העבודה[18], ואינו מובן, למה רצה במחלוקת. דזה שחלק על אהרן, אפשר לבאר, שקרח סבר שעבודת ה' צריכה להיות בקו הגבורה, ולכן חלק על אהרן שהיתה עבודתו בקו החסד. אבל לפי הנ"ל דזה שקרח רצה לעשות הגבורות עיקר הוא בכדי שיהי' חיזוק למחלוקת, אינו מובן, האיך חשב קרח שמחלוקת הוא דרך בעבודת ה'. וגם צלה"ב מה שמתרגם ואתפלג קרח, דואתפלג הוא ע"ד רקיע המבדיל, דלכאורה, הרי גם שמו של קרח עצמו רומז על רקיע המבדיל[19], כמ"ש הצ"צ עה"פ ויקח קרח שקרח רומז על רקיע המבדיל כמ"ש[20] רקיע כעין הקרח, ומהי ההוספה דואתפלג קרח.

ג) ויובן זה בהקדים הידוע בענין רקיע המבדיל בין מים למים[21], דמים הם תענוג, דזה שהמים מצמיחים כל מיני תענוג[22] הוא לפי שבהם יש ענין התענוג[23]. והרקיע המבדיל בין מים עליונים למים תחתונים היא הפרסא שעל ידה נעשית ההבדלה בין התענוגים בענינים הרוחניים (מים עליונים) ותענוגי עוה"ז (מים תחתונים). והכוונה ברקיע המבדיל בין מים עליונים למים תחתונים היא בכדי שעי"ז יתעלו מים התחתונים למעלה יותר מכמו שהיו קודם ירידתם. דע"י ירידתם למטה, נעשה בהם התשוקה והצמאון לעלות למעלה, מים תחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קמי' מלכא[24], ועי"ז הם מתעלים למעלה יותר מכמו שהיו קודם ירידתם, ולמעלה יותר גם ממים העליונים. וזהו מה שארז"ל[25] דזה שביום השלישי נאמר שני פעמים כי טוב הוא אחד למלאכת המים ואחד למלאכתו של יום, דלכאורה, הרי מלאכת המים הו"ע של מחלוקת ואיך נאמר על זה כי טוב. והביאור בזה, שע"י עבודת האדם נעשה הבירור והעלי' דמים התחתונים[26], ולכן, ביום השלישי כשהי' יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה[27], דיבשה היא מקומו של האדם, נשלמה הכוונה דמלאכת המים, שע"י הבדלת מים התחתונים ממים העליונים וירידתם למטה הם מתעלים למעלה יותר מכמו שהיו קודם ירידתם, ואז (לאחרי שנעשית האפשריות דעלי' זו), גם מלאכת המים היא טוב.

ד) ועפ"ז יובן מה שקרח רצה במחלוקת, כי קרח חשב שהכוונה בזה שמים התחתונים נבדלו ממים העליונים וירדו למטה הוא בשביל המעלה שישנה בהתענוגים הגשמיים עצמם, דשרש הגשמיות הוא למעלה יותר משרש הרוחניות. [וע"ד המבואר בתו"א[28] דבעולמות העליונים נאמר[29] מה גדלו מעשיך, וענין מה רבו מעשיך[30] הוא בעולמות התחתונים דוקא, וענין הריבוי מורה על השלימות דא"ס, שעם היותו יחיד, הוא נושא גם ריבוי פרטים[31]]. ולכן רצה שהגבורות יהיו העיקר, כי זה שמים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קמי' מלכא הוא מפני שנרגש בהם העילוי דענין הגילויים (חסד, ימין), וכיון שהגילויים הם בעיקר בעולמות העליונים, לכן מים התחתונים (שאין בהם גילויים) רוצים לצאת ממציאותם ולעלות למעלה. אבל לפי טעותו של קרח שהכוונה היא בתענוגים הגשמיים עצמם, שיתגלה בהם שרש הגשמיות, הרי אדרבא, עיקר המעלה היא בהצמצומים והגבורות, שמהם מתהוים הדברים הגשמיים[32]. אבל קרח טעה בזה, כי גילוי השרש דמים התחתונים (גשמיים) עצמם יהי' לע"ל, ובכדי שיהי' גילוי השרש דמים התחתונים עצמם, צריך להיות בהם תחלה ההרגש דמעלת הגילויים, שע"י הרגש זה יש בהם הצמאון והתשוקה לעלות למעלה, ועי"ז יהי' גילוי השרש דמים התחתונים עצמם[33]. וזהו שלא נאמר כי טוב במלאכת המים עד ליום השלישי, אף שישנה מעלה גם במלאכת המים כמו שהיתה ביום השני, בזה שנבדלו מים התחתונים ממים העליונים וירדו למטה, כי הגילוי דמעלה זו יהי' רק לע"ל, ועכשיו, הכוונה בירידת המים למטה היא בכדי שיעלו למעלה (כנ"ל), דענין זה נעשה ביום השלישי דוקא. ועד"ז הוא בכללות הענין דגילוי (שרש החסד) וצמצום (שרש הגבורה), דהמעלה שבהצמצום עצמו יתגלה רק לע"ל, והכוונה בהצמצום כמו שהוא עכשיו הוא בשביל הגילוי[34].

ה) ועד"ז הוא בעבודת האדם, שהגם שיש יתרון בהעבודה דבכל דרכיך דעהו[35] על העבודה דתורה ומצוות, שע"י העבודה דבכל דרכיך דעהו ידיעת אלקות היא גם בעניני העולם (בכל דרכיך)[36], מ"מ, בכדי שעסקו בדברי הרשות (דרכיך) יהי' באופן שעניני העולם לא יפעלו בו ירידה ח"ו ואדרבא בהם עצמם יראה השגחה פרטית (דעהו), הוא ע"י העבודה דכל מעשיך יהיו לשם שמים[37], שכוונתו בזה שעוסק בעניני הרשות היא בכדי שעי"ז יוכל לעסוק בתורה ומצוות [ומכיון שכל עסקו בעניני העולם הוא בשביל קיום התומ"צ לכן הוא ממעט בהם ככל האפשרי ועוסק בהם רק עד כמה שמוכרח], ואז גם כשעוסק בעניני העולם, הוא רואה בהם גילוי אלקות, דעהו.

ו) וע"פ הנ"ל יובן גם דיוק לשון רז"ל שאין מחזיקין במחלוקת, מחזיקין דייקא, דמציאות המחלוקת עצמה, זה שמים התחתונים נבדלו ממים העליונים, היא בריאה שנבראה ע"י הקב"ה. וחטאו של קרח הי' שהחזיק במחלוקת, שרצה שתתקיים ההבדלה (שמים התחתונים ישארו למטה ולא יהי' בהם הצמאון לעלות למעלה). ויש להוסיף, דכמו שהכוונה בבריאת המחלוקת (רקיע המבדיל) ביום השני היא בכדי שיתברר ביום השלישי, שאז גם הרקיע המבדיל נעשה טוב, עד"ז הוא גם בנוגע למחלוקת קרח, שהכוונה בזה (כמו שהי' מצד למעלה[38]) היתה בכדי שעי"ז יהי' שלום באופן נעלה יותר מכמו שהי' קודם המחלוקת. וכמבואר בהדרושים[39], דזה שבתחלה דיבר משה אל קרח ואל עדתו והי' מחזר אחריהם בדברי שלום[40], הוא, כי משה חשב דכמו שיום השלישי (ת"ת) בירר את המחיצה וההבדלה שנעשה ביום השני, עד"ז יהי' גם בנוגע לקרח, שמשה [שהי' שלישי[41], ת"ת[42]] יברר אותו. [אלא שלא הי' כן, כי קרח לא רצה בזה[43], ורצונו הי' להחזיק במחלוקת].

ועפ"ז יש לבאר מה שמוסיף התרגום שויקח קרח הוא ואתפלג קרח ע"ד רקיע המבדיל, אף ששמו של קרח עצמו רומז (כנ"ל) על רקיע המבדיל (רקיע כעין הקרח), כי שמו של קרח[44] (מלשון קרחה[45] שענינה הוא פילוג[46]) מורה על הטבע שלו (שהי' נוטה למחלוקת) שנברא ע"י הקב"ה. משא"כ ויקח קרח הוא מעשה המחלוקת שעשה ברצונו ובבחירתו. וזהו מה שמחדש התרגום אונקלוס דויקח קרח הוא ואתפלג קרח ע"ד רקיע המבדיל, שגם המעשה דמחלוקת קרח, אף שזה הי' ברצונו ובבחירתו, הוא ע"ד רקיע המבדיל שנברא ע"י הקב"ה. דכמו שהכוונה בבריאת הרקיע המבדיל היא בכדי שיתברר ביום השלישי, עד"ז הוא גם ואתפלג קרח, שהכוונה בזה (מצד למעלה) היא בכדי שיתברר ע"י משה[47], כנ"ל.

ז) ויש לומר, שהסיבה לזה שקרח טעה וחשב שהכוונה ברקיע המבדיל היא ההבדלה עצמה, היא, מפני שלא הי' בו ענין הביטול. והענין הוא, דזה שנת"ל (סעיף ג) שהכוונה בזה שמים התחתונים נבדלו ממים העליונים וירדו למטה היא בכדי שיהי' בהם התשוקה והצמאון לעלות למעלה, הוא חיבור והתכללות דשני מדות הפכיות. כי מצד החסדים (מעלת הגילויים), המעלה היא במים העליונים ולא הי' צריך שמים התחתונים יובדלו ממים העליונים וירדו למטה, ומצד הגבורות, המעלה היא בגילוי השרש דמים התחתונים עצמם, ואין צריך שבמים התחתונים יהי' תשוקה וצמאון לצאת ממציאותם ולעלות למעלה. וזה שהכוונה בהירידה דמים התחתונים למטה היא שיהי' בהם הצמאון לעלות למעלה הוא מצד הת"ת, קו האמצעי, שמחבר ההפכים דחסד וגבורה, שיהי' לאכללא שמאלא בימינא[48]. ולהיות דענין ההתכללות הוא מצד הביטול[49], לכן קרח שלא הי' בביטול, לא הונח אצלו ענין זה.

ויש לומר, שעד"ז הוא בנוגע להעבודה דכל מעשיך לשם שמים, דזה שהגם שיודע גודל העילוי דבכל דרכיך דעהו, ידיעת אלקות בעניני העולם עצמם, ומ"מ יהי' כל עסקו בעניני העולם רק אמצעי בשביל קיום התומ"צ, הוא ע"י הביטול לקיים רצון העליון. דמכיון שעבודתו היא לא לרוות את צמאונו שיהי' גילוי אלקות בנפשו, אלא שהוא מסור ונתון לקיים רצון הקב"ה, לכן אין נוגע לו הגילוי שידע אלקות (גם) בעניני העולם, וכל רצונו הוא בקיום התומ"צ, קיום רצון הקב"ה. [ועי"ז יהי' לו גם הגילוי אלקות שבעניני העולם, וכנ"ל (סעיף ה), שע"י העבודה דכל מעשיך לשם שמים מגיעים לבכל דרכיך דעהו].

ח) וזהו השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלנו, דכשהאדם עוסק בתומ"צ הוא בבחינת ראש וכשהוא עוסק בעניני העולם הוא בבחינת רגל, והכח על זה שהרגלים שלו (העסק בעניני העולם) לא יהיו למוט, הוא מהחיים שבהם שם נפשנו, החיים שלמעלה מהטבע, שלמעלה מחיי הנפש עצמה, גם מבחינת חי בעצם, כי מצד הדרגא דחיי הנפש עצמה (כולל גם בחינת חי בעצם), אפשר שירצה בהגילוי אלקות שבעניני העולם, וכאשר עסקו בעניני העולם יהי' בשביל (הגילוי שב)עניני העולם עצמם, ולא לשם שמים בשביל קיום התומ"צ, אז הרגלים שבו (התעסקותו בעניני הרשות) יהיו למוט, ובכדי שהרגלים שלו לא יהיו למוט, ע"י שעסקו בדברי הרשות הוא לשם שמים כנ"ל, הוא ע"י החיים שלמעלה מהטבע (די"ל שהכלי לזה הוא הביטול), שלהיותם למעלה מהגבלה הם מחברים שני ההפכים דחסד וגבורה, דהגם שיודע העילוי שבבירור דברי הרשות, מ"מ כוונתו בעשיית דברי הרשות היא בשביל קיום התומ"צ.

ט) ויש לומר שזהו הקשר דהשם נפשנו בחיים גו' עם הגאולה די"ב תמוז, דהנה ידוע[50] שע"י הנהגת הטבע, שהיא תמיד באופן א', מתגלה הענין דלא שניתי[51] (אלא שהענין דלא שניתי כמו שמתגלה בהנהגה הטבעית הוא מלובש בהגבלת הטבע), וע"י הנסים נמשך גילוי אור א"ס הבלי גבול שלמעלה מהתלבשות בעולמות. והשרש דב' ענינים אלו הוא חסדים וגבורות. דהנהגת הטבע (צמצום והגבלה) היא מהגבורות [וי"ל דזה שבהנהגה הטבעית דוקא מתגלה הענין דלא שניתי הוא מפני ששרש הגבורות הוא למעלה משרש החסדים], והנסים (גילוי שלמעלה מהגבלת הטבע) הם מהחסדים. וענין לאכללא שמאלא בימינא הוא, שהגילוי דאור א"ס הבל"ג שע"י הנסים הוא לא באופן דשידוד הטבע, אלא דהגם שהטבע נשאר במציאותו, רואים בגילוי שהוא נס שלמעלה מהטבע. ואולי יש לומר, דמ"ש בתניא[52] דענין שיתף בו מדת רחמים[53] הוא התגלות אלקות ע"י צדיקים ואותות ומופתים, הכוונה בזה היא (בעיקר) להאותות ומופתים [שע"י הצדיקים] המלובשים בטבע (שיתף בו), שהאותות והמופתים שלמעלה מהטבע הם מהחסדים, והטבע (שבו מלובשים המופתים) הוא מהגבורות, ולכן אותות ומופתים אלו הם ממדת הרחמים, ת"ת, שמחברת שני ההפכים דחו"ג.

וזוהי השייכות דהשם נפשנו בחיים גו' להגאולה די"ב תמוז, כי הגאולה די"ב תמוז (כולל גם התחלת הגאולה שהיתה בג' תמוז) היתה נס גלוי שלמעלה מהטבע, ואעפ"כ לא הי' זה באופן דשידוד וביטול הטבע, אלא שהטבע נשאר במציאותו, ויתירה מזו שגם המנגדים נשארו אז בתקפם, ומ"מ הוכרחו לסייע (וע"י התוקף שלהם) בהשחרור והגאולה[54]. ועי"ז נתבטלה המחיצה בין התחתונים לעליונים, לאכללא שמאלא בימינא. ועי"ז ניתן לאח"ז הכח לכאו"א מישראל לבטל המחיצה בין עסק בדברי הרשות לקיום התומ"צ, שגם בעניני הרשות יאיר אור התורה והמצוות, וזה נעשה הכנה קרובה לקיום היעוד[55] ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר, שגם הבשר הגשמי יראה אלקות[56]. וכל זה נעשה ע"י האותות ומופתים שע"י הצדיקים, שממשיכים בהטבע גילוי אלקות שלמעלה מהטבע, כמו שהי' בימים ההם בזמן הזה.

**********

*) יצא לאור בקונטרס ג' תמוז – תשמ"ט, "לקראת ג' תמוז הבעל"ט, יום צאת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מבית האסורים, שאז הותחלה הגאולה די"ב-י"ג תמוז . . ר"ח תמוז תשמ"ט".

 

  1. 1 תהלים סו, ט.
  2. 2 דשנת תרצ"ד, נדפס בסה"מ ה'תש"י ע' 255 ואילך.
  3. 3 ראה סה"מ קונטרסים ח"א קעה, א. לקו"ש ח"ד ס"ע 1314 ואילך. ובכ"מ.
  4. 4 ראה בארוכה סה"מ ה'ש"ת ע' 31 ואילך. ה'תש"ח ע' 6 ואילך. ובכ"מ.
  5. 5 להעיר גם מזה שמביא בהמאמר רפ"ב מהרע"ב ספורנו דפירוש השם נפשנו בחיים הוא שהחיינו כו' בין אוה"ע נגד הטבע.
  6. 6 קרח טז, א.
  7. 7 עה"פ, הובא ונתבאר באוה"ת פרשתנו ע' תרצז. שם ע' תשכג. ד"ה כל פטר רחם תרכ"ז (סה"מ תרכ"ז ע' שיח ואילך (בהוצאת תש"ס ואילך – ע' שמא ואילך)). ובכ"מ.
  8. 8 אוה"ת שם ע' תרצז.
  9. 9 ח"א יז, א.
  10. 10 ב"ר פ"ד, ו.
  11. 11 בראשית א, ו.
  12. 12 ראה גם שעהיוה"א ספ"י ולקו"ת שה"ש ל, א, שבריאת הרקיע המבדיל היתה ביום השני כי ביום השני הוא מדת הגבורה.
  13. 13 סנהדרין קי, א. וכ"ה בבמדב"ר פרשתנו פי"ח, כ. תנחומא פרשתנו י. וראה ג"כ פרש"י עה"פ טז, יב.
  14. 14 ובפרט להדיעה שאינה אסמכתא כ"א מן התורה ובמנין הלאוין (ראה סהמ"צ להרמב"ם שורש שמיני, רמב"ן שם. ועוד).
  15. 15 פרשתנו יז, ה.
  16. 16 לקו"ת פרשתנו נד, ג. ובכ"מ.
  17. 17 תנחומא שם ה. במדב"ר שם, ח. פרש"י פרשתנו טז, ז.
  18. 18 וכמובן גם מהמבואר בהדרושים דפ' קרח (לקו"ת שם נד, א ואילך. אוה"ת וסה"מ תרכ"ז שבהערה 7. ועוד). ואין סתירה לזה מפרש"י (ריש פרשתנו, מתנחומא שם א) "נתקנא על נשיאותו של אליצפן כו'" – דיש לומר, שתחלת המחלוקת שלו היתה מצד טעות בדרכי העבודה, ומזה נשתלשל אח"כ מחלוקת שמצד קנאה.
  19. 19 דנוסף לזה שקרח מלשון קרחה רומז על מחלוקת בכלל (כדלקמן הערה 46), רומז גם על רקיע המבדיל.
  20. 20 יחזקאל א, כב.
  21. 21 ראה בכ"ז אוה"ת שם ע' תשכג, ואילך. סה"מ תרכ"ז שם. וראה גם לקו"ת ואתחנן יא, ב. אמ"ב שער הק"ש פ"ד. ובכ"מ.
  22. 22 תניא פ"א (ה, סע"ב).
  23. 23 ראה אמ"ב שם (יז, א).
  24. 24 תקו"ז ת"ה (יט, ב). תוס' הרא"ש (הדר זקנים) בראשית בתחלתו. בחיי עה"פ ויקרא ב, יג.
  25. 25 ב"ר פ"ד, ו. פרש"י בראשית א, ז.
  26. 26 דזה שיש להם תשוקה לעלות למעלה הוא רק הכשרה להבירור והעלי' שלהם, והבירור והעלי' שלהם בפועל היא ע"י עבודת האדם, ע"י שהם קרבים ע"ג המזבח במלח וע"י ניסוך המים (ראה בחיי ויקרא שם. וראה גם פרש"י ויקרא שם) וכיו"ב.
  27. 27 בראשית שם, ט.
  28. 28 וארא נו, א – הובא באוה"ת פרשתנו ס"ע תשכג.
  29. 29 תהלים צב, ו.
  30. 30 שם קד, כד.
  31. 31 ראה סה"מ תרנ"ט ע' ע. ושם, דגילוי הריבוי שבא"ס הוא ע"י שם אלקים (גבורה).
  32. 32 להעיר מהמבואר בלקו"ש ח"ח (ס"ע 110 ואילך, 116 ואילך), דטענת קרח "כל העדה כולם קדושים גו' ומדוע תתנשאו גו'" (פרשתנו טז, ג) היא, דעבודתו של אהרן היתה "בהעלותך את הנרות", לעורר בישראל התשוקה להתעלות למעלה, ועל זה היתה טענתו של קרח, דמכיון ש"כל העדה כולם (גם אלו שעיקר עסקם הוא בבירור דברי הרשות הם) קדושים", ואדרבא "ובתוכם ה'", שע"י עבודה זו היא המשכת שם הוי' שם העצם, ובמילא "מדוע תתנשאו" שאין צריך לעורר בהם התשוקה להתעלות למעלה ("תתנשאו"). וראה לקמן ס"ה שהמעלה שבבירור דברי הרשות היא דוגמת המעלה שבמים התחתונים.
  33. 33 וע"ד המבואר בלקו"ת שבהערה הבאה, דזה שלעתיד יתעלו הגבורות למעלה מהחסדים [שלכן תהי' אז הלכה כב"ש] הוא "דוקא אחר שנכנעו להחסדים".
  34. 34 ראה סד"ה ויקח קרח תרע"ה (המשך תער"ב ח"ב ע' א'מג), דטעותו של קרח (שהגבורות הם העיקר) היתה מצד זה שהצמצום קדם לגילוי הקו. וטעה בזה, כי הצמצום הוא בשביל הגילוי, "ומעלת הצמצום מצד עצמו שיש לו קדימה בעצם יתגלה לעתיד". וראה גם לקו"ת פרשתנו נד, ג, דקרח רצה לעשות מגבורות עיקר, כמו שלע"ל תהי' הלכה כב"ש. "אך באמת שגה ברואה כי הנהגה זו א"א להיות כ"א אחר שלימות הבירורים", משא"כ עכשיו מהגבורות יש יניקה לחיצונים, ולכן צ"ל הגבורות טפלים להחסדים.
  35. 35 משלי ג, ו. וראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג. טושו"ע או"ח סרל"א. שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"ב.
  36. 36 ראה לקו"ש ח"ג ע' 907. שם ע' 932. ח"י ע' 104 ואילך.
  37. 37 אבות פ"ב מי"ב. וראה רמב"ם וטושו"ע שם. וראה ד"ה והי' שארית יעקב שנה זו (תשח"י – סה"מ תשח"י ע' 485 ואילך) (נעתק גם בלקו"ש ח"ג ע' 932 הערה 17), שהעבודה ד"לשם שמים" באה מצד ההכרה שהצמצום הוא בשביל הגילוי, והעבודה ד"בכל דרכיך דעהו" באה מצד ההכרה שבהצמצום עצמו מתגלה שלימותו ית', שיש לו כח גם בגבול.
  38. 38 להעיר מהידוע בענין נורא עלילה על בני אדם (תהלים סו, ה. וראה תנחומא וישב ד. תו"ח תולדות יג, א ואילך. ובכ"מ). וראה לקו"ש ח"ה ס"ע 65 ואילך.
  39. 39 סה"מ תרכ"ז ע' שכב.
  40. 40 פרש"י שבהערה 13.
  41. 41 שבת פח, א. וראה ר"נ גאון שם. תנחומא יתרו יו"ד. ועוד. וראה מדרש משלי פכ"ב.
  42. 42 ראה אוה"ת שם ס"ע תשיז.
  43. 43 כ"ה בסה"מ תרכ"ז שם. ולהעיר מהמבואר בתו"א וישלח כד, ג בענין מה שרצה יעקב לברר את עשו "שהמניעה היא מצד עשו כו' שהוא עדיין למטה בבחי' שבירה". ויש לומר, דמזה שאומר שקרח לא רצה משמע שגם מצד דרגתו של קרח לא הי' מניעה שיתברר ע"י משה, אלא שלא רצה.
  44. 44 ראה יומא פג, ב: ר' מאיר הוה מדייק בשמא, עיי"ש. וראה בארוכה תשובות וביאורים (קה"ת, תשל"ד) סי' א (ע' 4 (נדפס באגרות-קודש ח"א ס"ע רפח ואילך)).
  45. 45 סנהדרין קט, ב.
  46. 46 ולהעיר מהסמיכות ד"ולא תשימו קרחה" ל"לא תתגודדו" (ראה יד, א) שדרשו ע"ז רז"ל (יבמות יג, ב) לא תעשו אגודות אגודות. וראה סהמ"צ להרמב"ם מל"ת מה. וביל"ש עה"פ: "לא תתגודדו לא תשימו אגודות אגודות . . שלא תשימו קרחה בכם כשם שעשה קרח לישראל ועשאן אגודות אגודות".
  47. 47 בלקו"ש ח"ח ע' 118 ואילך, שהדמיון ד"ואתפלג קרח" לרקיע המבדיל שהכוונה בההבדלה היא בשביל העילוי שנעשה עי"ז, הוא זה שע"י מחלוקת קרח נתוסף תוקף בכהונת אהרן (ראה רש"י פרשתנו יח, ח). ויש להוסיף, דכמו שהכוונה ברקיע המבדיל היתה שאח"כ יהי' בירור המחיצה וההבדלה גופא [שלכן ביום השלישי נאמר "כי טוב" גם על מלאכת המים], עד"ז הוא ב"ואתפלג קרח", שהכוונה בזה היתה שקרח עצמו יתברר (אלא שכוונה זו לא נשלמה אז, מפני שקרח לא רצה בזה).
  48. 48 ראה זהר ח"ג ריש פרשתנו.
  49. 49 ראה תו"א נח י, סע"א ואילך.
  50. 50 ראה לקו"ש חי"ז ע' 150 ואילך. וש"נ.
  51. 51 מלאכי ג, ו.
  52. 52 שעהיוה"א רפ"ה.
  53. 53 ראה פרש"י בראשית א, א (בסופו). ב"ר פי"ב, טו.
  54. 54 ראה לקו"ש ח"ד ע' 1065 ואילך. ח"ח ע' 121.
  55. 55 ישעי' מ, ה.
  56. 56 ראה תו"ח תצוה תפב, א ואילך [בהוצאה החדשה – שכט, ב]. שער האמונה פכ"ה. וראה לקו"ש חכ"ב ע' 37 (הערה 72).

B"H, Shabbos Parshas Korach, 3 Tammuz 5718.

Hashem Nafsheinu BaChayim VeLo Nasan LaMot Ragleinu.

The Previous Rebbe explains in his maamar on "Zeh D'Chag HaGeulah Yud-Beis Tammuz" (where the redemption began on 3 Tammuz), that the "life" in "Hashem Nafsheinu BaChayim" refers to a higher form of life than the soul's own life. The soul's life is limited—even though the soul is inherently alive (beyond the vitality that enlivens the body, and not just individual but also general vitality), since this inherent life is a nature that Hashem embedded in the soul, it is still limited. The "life" in which Hashem places our soul is above nature[1][2][3][4][5]. This is the meaning of "Hashem Nafsheinu BaChayim VeLo Nasan LaMot Ragleinu"—the power to keep our feet from faltering comes specifically from this super-natural life.

2) To understand why, from the soul's own life—even its inherent life—our feet could still falter, and why only the higher life prevents this, and to understand the connection to the redemption of Yud-Beis Tammuz, we must first introduce what is written at the beginning of our parsha: "Vayikach Korach"—Onkelos translates as "V'Isplag Korach". Everywhere else "Vayikach" is translated as "V'Nesiv", but here as "V'Isplag". The Noam Elimelech explains that "V'Isplag" (Korach) is like the "rakia" (firmament) that separates between the waters. The Tzemach Tzedek explains that this interpretation (that "V'Isplag Korach" is like the separating firmament) is based on the Zohar, which says that the firmament that separates is a dispute between left and right, just as Korach's dispute with Aharon. This shows that the connection between "V'Isplag Korach" and the separating firmament is not just because the root of all disputes comes from the firmament, as the Midrash says (why "ki tov" is not written on the second day—because dispute was created then, as it says, "Vayehi mavdil bein mayim l'mayim"), but that specifically Korach's dispute with Aharon is analogous to (and rooted in) the dispute of the separating firmament. Just as the dispute of the firmament is between left and right, so too Korach's dispute with Aharon: Aharon is the line of chesed, the right, and Korach, a Levi, is from gevurah, the left[6][7][8][9][10][11][12][13][14][15][16][17][18][19][20].

There is an additional point: these two aspects of "V'Isplag Korach"—dispute, and his opposition to Aharon—are connected. The creation of dispute (the separating firmament) was specifically on the second day, because the first day is chesed (right) and the second day is gevurah (left), and from gevurah comes the possibility for dispute[12]. The Zohar says, "the right is complete, all completeness depends on it; when the left is aroused, dispute is aroused." Thus, Korach's main aspect is dispute [as is evident from the sages: anyone who maintains a dispute transgresses a prohibition, as it says, "do not be like Korach and his assembly"—showing that Korach's main aspect is dispute], and his opposition to Aharon (chesed) and desire to make gevurah primary strengthens the dispute. But we must understand: Korach was clever, so why did he desire dispute? His opposition to Aharon could be explained as thinking that Divine service should be in the line of gevurah, but if, as above, Korach wanted to make gevurah primary to strengthen dispute, how could he think dispute is a path in serving Hashem? Also, why does Onkelos translate "V'Isplag Korach"—isn't Korach's very name a hint to the separating firmament, as the Tzemach Tzedek says on "Vayikach Korach"—that Korach hints to the firmament, as it says, "rakia k'ein hakorach" (firmament like ice)? What is added by "V'Isplag Korach"?

3) This can be understood by first recalling the well-known concept of the separating firmament between the upper and lower waters: water represents pleasure, since water causes all kinds of pleasure to grow, because it contains the concept of pleasure. The firmament that separates between upper and lower waters is the "parsa" (curtain) that causes the distinction between spiritual pleasures (upper waters) and pleasures of this world (lower waters). The purpose of the firmament is so that the lower waters will be elevated higher than they were before their descent. By descending below, they develop a yearning and thirst to ascend, "mayim tachtonim bochin anan ba'in leheyvei kamei malka" (the lower waters cry, 'we want to be before the King'), and through this they are elevated even higher than the upper waters. This is why on the third day it says "ki tov" twice—once for the work of the waters and once for the work of the day. Seemingly, the work of the waters is about dispute, so how can it say "ki tov"? The explanation is that through man's service, the lower waters are refined and elevated, and so on the third day, when "let the waters gather under the heavens to one place and let the dry land appear" (dry land is man's place), the purpose of the waters is fulfilled: by separating and descending, the lower waters are ultimately elevated higher than before, and only then is the work of the waters also "good"[21][22][23][24][25][26][27].

4) Based on this, we can understand why Korach desired dispute. Korach thought that the purpose of the lower waters being separated and descending was for the advantage found in physical pleasures themselves, since the root of physicality is higher than the root of spirituality. [As explained in Torah Or, in the higher worlds it says "ma gadlu ma'asecha" (how great are Your works), but "ma rabu ma'asecha" (how numerous are Your works) is said about the lower worlds, and multitude indicates the perfection of the Infinite, who, though One, also contains many details.] Therefore, Korach wanted gevurah to be primary, because the lower waters' yearning to ascend is due to their sense of the advantage of revelation (chesed, right), and since revelation is mainly in the higher worlds, the lower waters (which lack revelation) want to leave their existence and ascend. But according to Korach's mistaken view that the purpose is in the physical pleasures themselves, to reveal the root of physicality, the main advantage is in tzimtzum and gevurah, from which physical things are formed. But Korach erred, because the revelation of the root of the lower waters (physicality) itself will be in the future, and to reach that, there must first be an appreciation for revelation, which creates the thirst and yearning to ascend, and through this, the root of the lower waters will be revealed. That's why "ki tov" is not said about the work of the waters until the third day, even though there is an advantage in the separation and descent of the lower waters, because the revelation of this advantage will only be in the future. Now, the purpose of their descent is so they will ascend, which happens specifically on the third day. Similarly, with revelation (root of chesed) and tzimtzum (root of gevurah): the advantage of tzimtzum itself will be revealed only in the future, but now, the purpose of tzimtzum is for revelation[28][29][30][31][32][33][34].

5) Similarly, in man's service: although there is an advantage in the service of "b'chol derachecha da'eihu" (know Him in all your ways) over Torah and mitzvos, since through "b'chol derachecha da'eihu" one knows G‑dliness even in worldly matters, nevertheless, for one's involvement in mundane matters to not cause a spiritual descent, and for him to see Divine Providence in them, it must be preceded by the service of "kol ma'asecha yihyu l'shem Shamayim" (all your deeds should be for the sake of Heaven)—that his intent in engaging in mundane matters is to enable Torah and mitzvos. [And since all his involvement in the world is for Torah and mitzvos, he minimizes it as much as possible and only does what is necessary.] Then, even when engaged in the world, he sees G‑dliness in it, "da'eihu"[35][36][37].

6) According to the above, we can also understand the precise wording of the sages: "ein machzikin b'machlokes"—"machzikin" specifically. The very existence of dispute, the separation of lower from upper waters, is a creation of Hashem. Korach's sin was that he "maintained" the dispute—he wanted the separation to remain (that the lower waters should stay below and not yearn to ascend). Additionally, just as the purpose of creating dispute (the separating firmament) on the second day was so it would be clarified on the third day, when even the firmament becomes good, so too with Korach's dispute: the purpose (from Above) was so that through it there would be a higher peace than before the dispute. As explained in the discourses, Moshe first spoke to Korach and his assembly, seeking peace, because Moshe thought that just as the third day (tiferes) clarified the separation of the second day, so too Moshe [who was third, tiferes] would clarify Korach. [But it didn't happen, because Korach didn't want this, and instead wanted to "maintain" the dispute.][38][39][40][41][42][43].

Based on this, we can explain why Onkelos adds that "Vayikach Korach" is "V'Isplag Korach" like the separating firmament, even though Korach's very name hints to the firmament (rakia k'ein hakorach), because his name (from "karacha"—baldness, which means division) indicates his nature (inclined to dispute), which was created by Hashem. But "Vayikach Korach" refers to the act of dispute, which he did by his own will and choice. Onkelos innovates that even the act of Korach's dispute, though done by his own will, is like the separating firmament created by Hashem. Just as the purpose of the firmament is to be clarified on the third day, so too "V'Isplag Korach"—the purpose (from Above) is that it be clarified by Moshe, as above[44][45][46][47].

7) We can say that the reason Korach erred, thinking the purpose of the separating firmament was the separation itself, is because he lacked bittul (self-nullification). The point is: as explained above (section 3), the purpose of the lower waters' descent is so they develop a yearning to ascend, which is a fusion of two opposites. From the perspective of chesed (the advantage of revelation), the upper waters are superior and there would be no need for the lower waters to be separated and descend. From the perspective of gevurah, the advantage is in the revelation of the root of the lower waters themselves, and there would be no need for the lower waters to yearn to leave their existence and ascend. The purpose of the lower waters' descent is that they should yearn to ascend, which comes from tiferes, the middle line, which unites the opposites of chesed and gevurah, "to include the left in the right". Since this fusion comes from bittul, Korach, who lacked bittul, could not accept this concept[48][49].

Similarly, regarding the service of "kol ma'asecha l'shem Shamayim": even though one knows the great advantage of "b'chol derachecha da'eihu"—knowing G‑dliness in worldly matters—still, all his involvement in the world should only be a means for Torah and mitzvos, and this is achieved through bittul to fulfill the Divine Will. Since his service is not to satisfy his own thirst for revelation of G‑dliness in his soul, but to fulfill Hashem's Will, he is not concerned with the revelation of G‑dliness (even) in worldly matters, and his only desire is to fulfill Torah and mitzvos, the Divine Will. [And through this, he will also have the revelation of G‑dliness in worldly matters, as above (section 5), that through "kol ma'asecha l'shem Shamayim" one attains "b'chol derachecha da'eihu".]

8) This is the meaning of "Hashem Nafsheinu BaChayim VeLo Nasan LaMot Ragleinu": when a person is engaged in Torah and mitzvos, he is like the head; when engaged in worldly matters, he is like the feet. The power to keep his feet (his involvement in the world) from faltering comes from the life in which Hashem places our soul—the life above nature, above the soul's own life, even its inherent life. For from the level of the soul's own life (even its inherent life), one might desire the revelation of G‑dliness in worldly matters, and if his involvement in the world is for the sake of the world itself and not for Heaven, then his feet (his involvement in mundane matters) will falter. To prevent this, when his involvement in mundane matters is for Heaven, for Torah and mitzvos, it is through the life above nature (and the vessel for this is bittul), which, being above limitation, unites the opposites of chesed and gevurah: even though he knows the advantage of refining mundane matters, his intent in them is for Torah and mitzvos.

9) We can say that this is the connection between "Hashem Nafsheinu BaChayim" and the redemption of Yud-Beis Tammuz. It is known that through the conduct of nature, which is always the same, the concept of "lo shanisi" (I have not changed) is revealed (though as it is revealed in nature, it is clothed in the limits of nature), while through miracles, the infinite light above worlds is revealed. The root of these two is chesed and gevurah: nature (limitation) is from gevurah [and perhaps the reason "lo shanisi" is revealed specifically in nature is because the root of gevurah is higher than chesed], and miracles (revelation above nature) are from chesed. The concept of "including the left in the right" is that the revelation of infinite light through miracles is not by nullifying nature, but that nature remains, and yet it is openly a miracle above nature. Perhaps this is what Tanya means by "He associated with it the attribute of mercy"—the revelation of G‑dliness through tzaddikim and signs and wonders, especially those clothed in nature ("He associated with it"), for signs and wonders above nature are from chesed, and nature (in which the wonders are clothed) is from gevurah, so these signs and wonders are from mercy, tiferes, which unites chesed and gevurah[50][51][52][53].

This is the connection between "Hashem Nafsheinu BaChayim" and the redemption of Yud-Beis Tammuz (including the beginning of the redemption on 3 Tammuz): it was an open miracle above nature, yet not by nullifying nature—nature remained, and even the opponents remained strong, yet were forced to assist (and through their strength) in the liberation and redemption. Through this, the barrier between lower and upper was nullified, "to include the left in the right". This gave every Jew the power to nullify the barrier between involvement in mundane matters and Torah and mitzvos, so that even in mundane matters, the light of Torah and mitzvos shines. This is a close preparation for the fulfillment of the prophecy, "V'niglah k'vod Hashem v'ra'u kol basar yachdav ki pi Hashem diber"—that even physical flesh will see G‑dliness. All this is accomplished through the signs and wonders performed by tzaddikim, who draw down a revelation of G‑dliness above nature into nature, as was in those days, in our times[54][55][56].


Summary

The maamar teaches that true spiritual vitality comes from a level above nature, empowering a Jew to remain steadfast even when engaged in worldly matters. This higher life unites opposites and is the inner meaning of the redemption of Yud-Beis Tammuz, enabling Divine revelation even within the natural world.

Leave Feedback