בס"ד. ש"פ קדושים, ב' דר"ח אייר ה'תשל"ו*

השמים כסאי והארץ הדום רגלי, אי זה בית אשר תבנו לי גו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח גו'^[1], וידוע הדיוק בזה^[2], הרי אין לו דמות הגוף^[3] ואיך שייך לומר כסאי והדום רגלי. וגם צ"ל מ"ש איזה בית אשר תבנו לי גו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח גו', מהי המעלה דעני ונכה רוח, דהגם שאיזה בית אשר תבנו לי, מ"מ אל זה (לעני ונכה רוח) אביט. ונקודת הביאור בזה, דשמים וארץ הם תורה ומצוות (כמבואר בארוכה בתו"א^[4]), שבכללות היא העבודה דנר"נ^[5]. ובית היא העבודה דבכל מאדך^[6] שלמעלה מהגבלה^[7], שמצד חי' יחידה^[5]. ופירוש איזה בית אשר תבנו לי הוא^[8], שגם העבודה שמצד המקיפים חי' יחידה, שעל ידה נמשכים המקיפים שלמעלה, אין זה בית אשר תבנו לי (לי לעצמותי), כי גם המקיפים הכי עליונים הם הארה בלבד. אל זה אביט אל עני ונכה רוח^[9], דע"י הביטול (עני ונכה רוח) הוא המשכת העצמות (אל זה אביט).

ב) ויש לומר, שזהו גם הקשר והשייכות דההפטורה השמים כסאי לשבת ר"ח, כי בר"ח הוא מולד הלבנה, שאז (בעת המולד) היא נקודה בלבד, שזה מורה על הביטול שלה^[10], שלית לה מגרמה כלום^[11]. ויתירה מזו, שברגע שלפני מולד הלבנה היא בביטול לגמרי, שאינה אפילו כנקודה, ועי"ז דוקא נעשה המולד שלה^[12]. וע"י הביטול שלה, היא מקבלת אור חדש מהשמש, דשרש המשכת אור זה הוא לא מהשמש עצמו (שהרי אין כל חדש תחת השמש^[13]) אלא מלעילא^[14] מן שמשא^[15]. וזהו שבשבתר"ח מפטירין השמים כסאי גו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח גו', דההמשכה שע"י הביטול^[16] היא המשכה נעלית ביותר, כנ"ל.

ג) ויש להוסיף בפירוש הכתוב ואל זה אביט אל עני גו', דהכוונה בעני היא לא רק לענין הביטול, אלא גם לעני כפשוטו (עני בדעת^[17]), שאין לו ידיעה והשגה באלקות ועבודתו היא רק מצד האמונה^[18] שלמטה^[19] מטעם ודעת, מ"מ, מכיון שבעניות זו (דאמונה שלמטה מטעם ודעת) יש גם ענין העניות למעליותא, ביטול^[20], לכן, אל זה אביט. ובדוגמת הלבנה, דהגם שזה שבעת המולד היא נקודה בלבד (ומכש"כ זה שברגע שלפני המולד היא מתעלמת ומסתתרת לגמרי) הוא שאינה מאירה, ואעפ"כ, מכיון שזה קשור גם עם הביטול שלה, נמשך בה אז אור חדש מלעילא מן שמשא.

ויש לקשר זה עם הביאור של אדמו"ר מהר"ש^[21] (בעל יום ההולדת דב' אייר) עה"פ^[22] ובראשי חדשיכם, דמ"ש ובראשי חדשיכם, ראשי לשון רבים^[23], הוא, כי חודש היא מדת המלכות, שהיא בחינת האמונה, שיש בה ב' נקודות. דבסגול נקודה האמצעית היא תחת שתי הנקודות, ובסגולתא נקודה האמצעית היא למעלה משתי הנקודות, ובאמונה יש ב' הנקודות. שבגילוי היא נקודה התחתונה שבסגול, ויש בה גם נקודה העליונה שבסגולתא^[24], כי נעוץ^[25] תחלתן בסופן.

ד) ועפ"ז נמצא, שהעבודה דעני ונכה רוח (אמונה) צריכה להיות גם לפני העבודה דהשמים כסאי והארץ הדום רגלי (תורה ומצוות), ומכש"כ לפני העבודה דאיזה בית אשר תבנו לי (בכל מאדך), שהרי אמונה וביטול הם היסוד של כל הענינים. אלא שבתחילה, העניות שלו היא כפשוטה^[26], דזה שצריך לאמונה באלקות (אף שכמה ענינים מוכרחים מצד השכל) הוא מפני שהוא עני בדעת, ולאחרי העבודה בכחות הפנימיים (השמים כסאי והארץ הדום רגלי) ובכחות המקיפים (בית), העניות שלוהיא ע"ד מרז"ל^[27] פתי יאמין לכל דבר^[28] זה משה רבינו, דהגם שמשה הי' בעל השגה גדולה בתכלית השלימות, מ"מ היו אצלו כל הענינים (דאלקות)^[29] באופן של אמונה, כי מכיון שלגבי הקב"ה דלית מחשבה תפיסא בי' כלל^[30] הכל כפתיים אצלו ית'^[31], לכן כל הענינים צריכים להיות באופן של אמונה. ובכללות הוא, דהעניות שבתחילת העבודה היא ביטול דקבלת עול שלמטה מטעם ודעת, והעניות שלאח"ז היא ביטול במציאות שלמעלה מטעם ודעת.

ויש לומר, דזה שכתוב ואל זה אביט אל עני ונכה רוח לאחרי השמים כסאי גו', אף שגם האמונה שלמטה מהדעת היא בהעצמות [וכמובן מהידוע^[32] דזה ששם שמים שגור בפי כל הוא מפני שהמאור הוא בהתגלות], הוא, כי הבטה (ואל זה אביט) הוא גילוי (כמו דבר שרואה בעיניו), וגילוי העצמות הוא^[33] בהאמונה שלמעלה מהדעת.

ה) ויש לומר, שג' ענינים אלה [עניות שבתחילת העבודה, העבודה דהשמים כסאי גו', והעניות שלאחרי העבודה דהשמים כסאי] הם ע"ד ג' החלוקות שבפירות האילן (שבפרשתנו^[34]), ג' שני ערלה, שנה הרביעית ושנה החמישית. והענין הוא^[35], דארץ היא מלכות ואילן הוא ז"א, ונטיעת אילן בארץ (כי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל^[36]) הוא המשכת ז"א במלכות. דבהמשכה זו ישנם ג' דרגות. דבג' שנים הראשונות, מקבלת המלכות רק מג' ספירות האחרונות דז"א, נצח הוד ויסוד. ומכיון שעיקר ענינם של מדות אלו הוא שעל ידם באה ההשפעה בפועל^[37], לכן, גם המדות נה"י הם דוגמת המלכות^[38] שהיא שרש ומקור הנבראים, שנותנים מקוםליש, ואפשר להיות מהם יניקה לחיצונים. דזהו הקשר של הפירוש (הנ"ל) שג' שנים הראשונות הם כנגד ג' המדות נה"י, עם הפירוש^[39] שג' שנים הראשונות הם כנגד ג' קליפות הטמאות, כי כשהמלכות מקבלת רק מנה"י אפשר להיות יניקה לג' קליפות הטמאות. ולכן הפירות דג' שנים אלו הם ערלה ואסורים בהנאה. ובשנה הרביעית מקבלת המלכות מת"ת (משליש התחתון שבו או משני שלישים שבו). ולכן הפירות דשנה הרביעית הם קודש הילולים להוי'^[40], דהילול הוא בת"ת כמ"ש^[41] ומהללים לשם תפארתך. ובשנה החמישית מקבלת המלכות גם משליש העליון דת"ת. וזהו ובשנה החמישית גו' להוסיף לכם תבואתו^[42], דד' הבחינות תנה"י (שבשנה הרביעית) שייכים לד' אותיות הוי', ובשנה החמישית, נמשך תוספות אור מקוצו של יו"ד, כתר.

ו) וביאור הענין דג' חלוקות אלו בעבודת האדם, יש לומר, דענין המלכות הוא קיום התומ"צ בפועל ממש, במחשבה דיבור ומעשה. וזה שמקיים תומ"צ בפועל ממש הוא ע"י המשכת וגילוי המדות בהמחשבה דיבור ומעשה. ויש בזה ג' אופנים. דכשההמשכה היא רק מנה"י (דמדות אלו הם רק בנוגע לפועל), הנה אף שנה"י הם שוקיים^[43] ורגלים שמוליכים אותו למקום הראוי, ללכת בדרך הוי', מ"מ, כיון שאין לו חיות בקיום התומ"צ (דהחיות בתומ"צ הוא ע"י אהבה ויראה דוקא), לכן אפשר שבמשך הזמן תהי' חלישות בעבודתו, ובפרט בקדש עצמך במותר לך^[44], ועד שיבוא מזה לדברים האסורים (כולל גם דברים האסורים בהנאה^[45]). ולכן העבודה שלו צריכה להיות באופן של אתכפיא. ויש לומר, שהוא ע"ד האמונה שלמטה מהדעת (העניות שלפני העבודה דהשמים כסאי), שגם אמונה זו היא בעצמות אלא שאין בזה גילוי העצמות (כנ"ל סוף סעיף ד). וע"ד המבואר בלקו"ת^[46] (בענין ג' שני ערלה כפשוטם), דזה ששובר תאוותו וממתין ג' שנים ומקיים מל"ת דשלש שנים יהי' לכם ערלים הוא כענין מודים אנחנו לך^[41], שההודאה היא לך, למהותו ועצמותו ית', אלא שאין זה באופן של הילול, דהילול הוא גילוי [כמובא בלקו"ת^[47] שהילול הוא לשון הארה כמו בהלו נרו^[48]], ורק באופן של הודאה, העלם.

ועי"ז בא אח"כ לשנה הרביעית, שנמשך במלכות גם הת"ת, דבעבודת האדם הוא שבהמחשבה דיבור ומעשה שלו נמשך גם מעצמיות המדות, אהבה ויראה, וכן שמחת לבב בתפארת הוי' והדר גאונו שבא ע"י לאסתכלא ביקרא דמלכא^[49]. ואז, עבודתו אינה לדחות את הרע [כי כשיש לו אהבת ה', הרע הוא מאוס אצלו^[50] ואינו צריך לדחותו] אלא להמשיך תוספות אור. דזהו שבשנה הרביעית יהי' כל פריו קודש הילולים להוי', דענין ההילול הוא כמבואר בלקו"ת בפירוש הכתוב^[51] ואתה קדוש יושב תהלות ישראל, שהוא ית' מצד עצמו הוא קדוש ומובדל, וע"י תהלות ישראל הוא יושב ונמשך למטה. ויש לומר, שהוא ע"ד העבודה שמצד נר"נ (השמים כסאי והארץ הדום רגלי) ומצד המקיפים חי' יחידה (בית), שעי"ז נמשכים ומתגלים הפנימיים והמקיפים^[52] שלמעלה. אלא שהמשכה זו היא רק מבחינת הגילויים, וכמבואר בלקו"ת בפירוש הכתוב מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך, שההודאה היא לך, למהותו ועצמותו, וההילול הוא רק לשמו ית'^[53], לשם תפארתך.

ועי"ז באים אח"כ לשנה החמישית, להוסיף לכם תבואתו, תוספות אור שנמשך מקוצו של יו"ד, כתר. דיש לומר, שענינה בעבודת האדם הוא האמונה שלמעלה מהדעת, שהאמונה שלו היא מצד ההכרה שלית מחשבה תפיסא בי' כלל. דבאמונה זו ישנם ב' המעלות. שהיא בעצמותו ית', ושהעצמות הוא בגילוי. היינו שבאמונה זו^[54] נרגש הפלאת העצמות, שכל ההילולים והתשבחות הם רק לשם תפארתך, ובעצמותו ית' אין שייך שום הילול, ורק אמונה והודאה^[55].

ז) ויש לומר, דזהו שהפירות דשנה הרביעית אין נאכלים אלא בירושלים^[56], והפירות דשנה החמישית נאכלים בכל מקום, כי הגילוי דשנה הרביעית הוא במדידה והגבלה, ולכן ההילול דפירות אלו הוא שמביאים אותם לירושלים לשבח ולהלל לשמים^[57], והגילוי דשנה החמישית, כיון שהוא למעלה ממדידה והגבלה, לכן ההודאהלה' על ההוספה בתבואה זו^[58] היא בכל מקום (וגם בפירות שאין בהם קדושה, ועד שהן נאכלין אפילו בטומאה). וע"י ההודאה לה' על פירות אלו שאין בהם קדושה, ההמשכה היא מעצמות אוא"ס (שלמעלה משייכות לספירות)^[59], ונמשכת למטה ביותר, ועי"ז נשלמת הכוונה דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים^[60], שהתחתון שאין תחתון למטה ממנו^[61], נעשה דירה לו ית', לו לעצמותו^[62].

ח) ויש להוסיף, דע"י שהעבודה דשנה הרביעית (שמצד עצמה היא בסדר והדרגה) באה לאחרי וע"י קדימת העבודה דג' שנים הראשונות, נעשה ענין של קפיצה ודילוג גם בהעבודה דשנה הרביעית. דזהו גם הטעם על זה שמהעבודה דשנה הרביעית באים להגילוי דלמעלה מהשתלשלות בשנה החמישית^[63]. ויש לקשר זה עם ההוראה של בעל יום ההולדת דתפארת שבתפארת^[64], שצריך להיות "מלכתחילה אַריבער"^[65].

ויהי רצון, שע"י מעשינו ועבודתינו, ובפרט באופן ד"מלכתחילה אַריבער", יהי' קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות^[66], כפירוש המדרש^[67] שקאי על מלך המשיח, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בקרוב ממש. **********