[בס"ד. ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח אדר שני, ה'תשי"א*].
כי תשא את ראש בנ"י, מרע"ה דוקא רע"מ ורעה אמונה אמונת או"ה (סידור) בנ"י, מקיף וצ"ל ורעה, בפנימיות.
כי תשא את ראש בנ"י לפקודיהם ונתנו גו'. וצ"ל דהול"ל כי תפקוד את בנ"י ומהו תשא ואת ראש דוקא, ולהבין זה הנה תוכן הפרשה הם ב' ענינים: שיקח משה מחה"ש מכאו"א לעבודת אוה"מ. מצוה לדורות לתת בכל שנה מחה"ש ללשכת המקדש ומשם היו מקריבים קרבנות הציבור וכו', וכמפורש במשנה שקלים, והנה ענין הראשון אינו חיוב תמידי כי משה נצטוה למנות את בנ"י ואינו ציווי לדורות, ואדרבה, וכמאמר יואב שהשתמט ממנין בנ"י. ענין הב' שנלקחו מחה"ש לאדנים לא הי' אלא פ"א, כמובן. חיוב הג' למדו רז"ל – ומוכח ג"כ מדה"ב כד, ט – חיוב תמידי בכל שנה ושנה לתת מחה"ש ושיקריבו ממנו קרבנות כו', ומנין בנ"י בזה אינו נוגע כלל לידע סכומם, ומשמע בכ"מ דגם לא מנו אותם. וא"כ יקשה דמשטחיות הלשון משמע דלכל עניני הפרשה שייכת ההקדמה דכי תשא את ראש בנ"י. וכללות הענין בזה בעבודה הוא, דבכדי להקריב את הקרבנות ע"ג המזבח, שהיו מקריבים אותם ואש שלמעלה אכיל קרבנין ומחמת זה גם נה"ב שבכאו"א מישראל הי' נתמעט ונכלל בקדושה עד שכאו"א הי' מקשר דעתו ובינתו לגדולת ה' להבטל אליו, ועתה נעשה זה ע"י התפלה שכנגד קרבנות תקנום, הנה צ"ל מתחילה נתינת כח וסיוע ע"ז מלמעלה. וזהו"ע שמשה רועה את האמונה ע"י תורה וגמ"ח, ועי"ז נעשה הנשיאות והגבהת ראש בנ"י, ההעלאה מלמטלמ"ע ע"י הקרבנות והתפלה. ולהבין שייכות ענין זה למשה רעיא מהימנא דוקא, אשר לו נאמר, כי תשא את ראש, זה יתנו גו' מחה"ש, הנה נק' הוא רע"מ ע"ש שרועה את האמונה זן ומפרנס אותה. כי אמונה מצ"ע יכולה להיות בדרך מקיף, וגנבא אפום מחתרתא ר"ק[1], ובדקות אפשר למצוא בכאו"א בבעלי עסק שאף שמאמין שהוא הנותן לך כח גו', בכ"ז מתעמק בתחבולות שהם מבלבלים אותו מתו"ע[2] ושיעורים הקבועים גם לב"ע[3], שה"ז דבר והיפוכו. וכן ביושבי אוהל שמאמין שזהו חכ' ורצונו של הק', וכשמצליח בלימודו ועושה חיל ה"ז מתפאר בזה ואצ"ל כשלומד ע"מ זה, ובמילא לפעמים יטה את הענין ובלבד שידו תהי' על העליונה. ולכן צריך להמשיך את האמונה בפנימיות בכחות נפשו שיתנהגו בפועל מתאים לאמונתו. וזהו נעשה דוקא ע"י התבוננתו אליבא דנפשא ויתקע מח' בחוזק כדי שהתולדה מזה לא יהיו דמיונות שוא. ובמה היא ההתבוננות, הנה ידוע החילוק באמונה הבאה ע"י חכ' החקירה והיא אמונת חסידי או"ה, ואמונת בנ"י. ממכ"ע וסוכ"ע. חיות המתלבש ונפרט לפרטים, ובמילא העולם מציאות אלא שבטל הוא להחיות המתלבש בתוכו, שם אלקים. סוכ"ע מקיף כללי למעל' מהטו"ד ומהתחלקות, אמונת בנ"י. וזהו ג"כ הטעם שלא נזהרו על השתוף. **********