Video part 1 Video part 2 Video part 3
בס"ד. מוצאי ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו – בחדרו – ה'תשל"ח*
ואברהם זקן בא בימים גו'[1], ומביא רבינו הזקן בתו"א בפרשתנו ד"ה[2] להבין ענין מה שאמרו רז"ל[3] יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא (ולפני הדרוש – שהוא "שייך לפסוק ואברהם זקן בא בימים") מאמר הזהר[4] על הפסוק באינון יומין עילאין כו', שהם הלבושים דתורה ומצוות[5] (תשובה ומעשים טובים) שעל ידם תוכל הנשמה ליהנות מזיו השכינה בעוה"ב. וענין זה שייך גם לימים כפשוטם[6], שצריכים להיות כל הימים שלמים, היינו שכל יום יהי' מלא בעשיית מצוה (יומין עילאין). וידוע מאמר הבעל שם טוב[7] "לא יניח שום יום מעשיית מצוה כו'". וזהו בא בימים, שאברהם אבינו עבד את עבודתו בכל יום ויום[8], שכל ימיו היו יומין שלימין (ולא חסרין ח"ו), ועי"ז "בא בימים – באינון יומין עילאין"[9]. וידוע הדיוק בזה[10], הרי העיקר הוא לבושי המצוות (יומין עילאין), ומה נוגע בזה ענין הימים (כפשוטם) שלא יניח שום יום מעשיית מצוה כו', הלא יוכל לעשות למחר שתי מצוות. דלכאורה גם כשעושה כמה מצוות במשך יום אחד יש לו אותו מספר המצוות כמו כשהי' מקיימם במשך כמה ימים[11], וא"כ, מה נוגע שיקיים מצוה בכל יום דוקא, ועד שכאשר חסר לו יום אחד חסר לו לבוש[12].
ב) והנה מזה שמעלה זו דאברהם (בא בימים) בא בקרא לאחרי כו"כ מעלות שלו שבפסוקים שלפנ"ז, ועד שבכתוב זה גופא בתחילה הוא אומר ואברהם זקן ואח"כ מוסיף בא בימים, מובן שענין בא בימים הוא מעלה גדולה יותר גם מהמעלה דזקן. דהגם שואברהם זקן פי' שהי' בעילוי נפלא ביותר, וכמרז"ל[13] שאמר לו הקב"ה לאברהם בא לבוש לבושי (דהקב"ה שנקרא[14] עתיק יומין[15]) שנאמר ואברהם זקן, היינו שואברהם זקן היא מעלת אברהם מה שלובש לבוש הקב"ה כמו שהקב"ה הוא בבחי' עתיק יומין, הנה בא בימים נעלה עוד יותר. וצריך להבין מהו גודל העילוי דבא בימים, לבושי המצוות [ובפרט בהענין דעשיית מצוה בכל יום דוקא, הגם שאינו מתוסף עי"ז במספר המצוות], ועד שזה נעלה יותר מענין (ואברהם) זקן שהוא בחי' (הלבוש ד)עתיק יומין[16].
ג) ויובן זה בהקדים ביאור הידוע[17] בזה שהנשמה צריכה להלבושים דתורה ומצוות בכדי שתוכל ליהנות מזיו השכינה, כי להיות שהנשמה היא נברא [וכמבואר בכ"מ שהנשמה היא כמו שאלקות נעשה בבחי' נברא[18], ועד שהדביקות שלה באלקות היא דביקות בלתי ניכרת[19]] וא"א לנברא להשיג שום השגה באוא"ס ב"ה, לכן בכדי שתוכל הנשמה ליהנות מזיו השכינה שהוא הארה מאוא"ס ב"ה [ובפרט לחזות בנועם הוי'[20]], צריכה היא ללבושים. וכמשל אור גדול [ביותר, וכמו אור השמש, בחי' שמש הוי'] שאין יכולים להביט בו, וע"י המסך (שהוא כמו לבוש) יכולים לקבל [ולקלוט] את האור.
והנה ידוע[21] שכל ממוצע המחבר ב' דברים, צ"ל כלול משניהם. ומזה מובן גם בענין הלבושים דתומ"צ [שהם כמו ממוצע המחבר בחי' זיו השכינה (שהוא הארה מאוא"ס הבל"ג) עם הנשמה (שהיא נברא ובע"ג)], שיש בהם מב' הענינים. דשרשם (של התומ"צ) הוא מרצה"ע וחכמתו ית' שהם מיוחדים בו ית' (שהוא[22] וחכמתו ורצונו אחד) – ענין הבל"ג [ועד שרצה"ע וחכמתו ית' (שרש התומ"צ) הם למעלה גם מבחי' זיו השכינה[23]], וע"י שירדו למטה בעוה"ז הגשמי ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי וכן בכל המצוות [ועד"ז הוא גם בתורה שנתלבשה בשכל אנושי, ועד בטענות של שקר, ונתלבשה בדיו על הספר[24]] הם בבחי' מדידה והגבלה ועד להמדידה והגבלה דעוה"ז הגשמי שאין תחתון למטה ממנו[25], הנה ע"י ב' ענינים אלו שבתומ"צ [ענין הבל"ג שבהם מצד שרשם, וענין הגבול שבהם מצד ירידתן למטה] הם נעשים לבוש וממוצע המחבר את הנשמה שהיא נברא ובע"ג (וכמו שהיא מלובשת בגוף גשמי) עם בחי' זיו השכינה ועד עם בחי' נועם הוי' שלמעלה מכל מדידה והגבלה[26].
ד) והנה מצד ההתלבשות דתומ"צ בעניני עוה"ז הגשמי שהוא רובו ככולו רע[27], צריך לנקותן מכל פסולת הנופל בהן[28], וכמו בלימוד התורה, שמצד זה שהתורה נתלבשה בשכל אנושי ובענינים גשמיים הרי אפשר[29] שהלימוד שלו יהי' שלא לשמה ועד לדרגא הכי תחתונה בשלא לשמה, ועד"ז במצוות[30]. וזהו מה שהלבושים דתומ"צ צריכים לרחיצה וכיבוס, שיהי' לבושים נקיים וכו' (ואפילו לא יהיו באופן דמלבושי אגאלתי[31]), בדוגמת לבוש הגשמי שבכדי שיהי' זך ונקי צריך לרחוץ ולכבס אותו[28]. [וגם לאחרי שהאדם מכבס את הלבושים דתומ"צ שיהיו נקיים מכל פסולת כו', בכדי שיעלו למעלה, צריכים הם להזדכך ע"י המלאכים, דגפיף להון ונשיק להון[32]. והענין הוא דהנה כתיב[33] אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, שמפני שהאדם נמצא בארץ בעוה"ז הגשמי לכן יש בו חטא, חטא מל' חסרון[34] (עכ"פ). והגם שהחטא (החסרון) הוא לא באשמתו ח"ו, שהרי ועמך כולם צדיקים[35], כי אם כמ"ש[36] נורא עלילה על בני אדם שרצון הקב"ה הוא שבנ"א נמצא בעולם כזה [ובדוגמת[37] מלך ששלח את בנו למדינה רחוקה בכדי להראות את חכמת בנו שגם במדינה הרחוקה יכיר את האמת, בחי' ואמת הוי' לעולם[38]], אעפ"כ, מכיון שבפועל יש בו (חטא מל') חסרון, וגם התומ"צ שלו אינם בשלימות, וכמ"ש אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, שהחסרון (יחטא) הוא גם בהתומ"צ (ביעשה טוב) שלו, לכן בכדי שהתומ"צ שלו יעלו למעלה, צריך הוא לסיוע המלאכים].
ה) והנה זה מה שהתומ"צ שבעוה"ז הגשמי צריכים וזקוקים לסיוע המלאכים הוא לא רק מפני שעוה"ז הגשמי הוא רובו ככולו רע, אלא (גם[39]) מצד הגשמיות דעוה"ז[40]. שלהיותו גשמי הוא באין ערוך לעולמות העליונים (הרוחניים). וע"ד הידוע בנוגע לנשמת האדם, שאפילו צדיק גמור כשעולה לג"ע צריך טבילה בנהר דינור בכדי לשכוח על חיזו דהאי עלמא, כי מצד האין ערוך דעוה"ז הגשמי לג"ע הרי אפילו מקצת מעניני עוה"ז מונע מלעלות לג"ע[41] [ובדוגמת העליות שבדרגות דג"ע שמגעה"ת לגעה"ע וכו', שמכיון שהעליות הם באין ערוך, צריך להיות תחילה ביטול ההשגה דגעה"ת[41]. וכידוע המשל מענין השגת השכל, שבכדי לבוא להשגה עליונה שבאין ערוך להשגה הקודמת (אע"פ שגם השגה העליונה היא בעוה"ז הגשמי) צריך להיות תחילה ביטול השגה הקודמת. וכמו ר"ז כי סליק לארעא דישראל יתיב[42] מאה תעניתא (או מ' תעניות[43]) לשכוח תלמוד בבלי בכדי שיוכל ללמוד תלמוד ירושלמי[44]], עד"ז הוא גם בנוגע להתומ"צ של האדם, שמצד היותן מלובשות בענינים גשמיים, צ"ל תחלה שיזדככו ויתפשטו מגשמיותן ע"י המלאכים.
ו) ויש לומר בדרך אפשר דהגם שהזדככות התומ"צ והעלאתן למעלה נעשה ע"י המלאכים, מ"מ, מכיון שתכלית השלימות דכל ענין הוא כאשר הוא נעשה ע"י עבודת האדם (ולכן אדם רוצה בקב שלו דוקא[45]), לכן גם ענין הזדככות התומ"צ, ההתחלה בזה הוא ע"י עבודת האדם. וזהו מה שאיתא בתו"א[46] שכיבוס וזיכוך התומ"צ הוא ע"י עבודת התפלה, שהכוונה בזה היא (לא רק שע"י התפלה הוא מנקה את התומ"צ מכל פסולת, שלא יהיו באופן דשלא לשמה וכיו"ב, כי אם), שע"י התפלה נעשה גם (התחלת[47] ה)זיכוך שלהם, מה שמזדככות מגשמיותן ועולות למעלה. דהנה תפלה היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה[48], היינו שהתפלה היא מקשרת את ב' הקצוות דארץ ושמים (מטה ומעלה[49]), ובפרט ע"פ הידוע[50] שארצה (בתוס' ה') הוא מדריגה היותר תחתונה שבארץ הלזו הגשמית גופא, ושמימה (בתוס' ה') הוא מדריגה היותר נעלית שבשמים (שמי השמים), והשמימה (בתוס' ה' גם בתחילה) הוא למעלה גם משמימה. וזהו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, שע"י התפלה "יוכל להיות עליית גם (האדם) הנמצא ארצה במדריגות היותר תחתונות שבארץ הלזו הגשמית להשמימה להמדרגות היותר נעלות ונפלאות"[51]. הנה כמו שהתפלה פועלת בהאדם, שגם כשהוא נמצא ארצה יכול הוא להתעלות להשמימה (אלא שצ"ל גם סיוע המלאכים דחביק לה כו'), עד"ז פועלת היא גם בכל עניני האדם[52] ובפרט בהתומ"צ[53] שלו, שע"י ד' השליבות דתפלה (שהם כנגד ד' עולמות) עולות הן מעולם לעולם, ועד שהן עולות בבחי' השמימה שלמעלה מהעולמות, ועד שהן עולות למהותו ועצמותו ית' ממש.
ז) וזהו אחד הביאורים בהשייכות דלבושי המצוות לענין הימים (כפשוטם), כי עליית המצוות הוא ע"י התפלה, והתפלה הרי היא "ענין עבודת היום" [כמובן גם ממרז"ל[54] תפלות כנגד תמידין תקנום, עולת תמיד העשוי' בכל יום, שנים ליום[55]], שהתפלה בכל יום מבררת ומעלה את הניצוצות שנתחדשו ביום זה[56], לכן המצוות [שעלייתן הוא ע"י התפלה] זקוקים ל"עבודת היום"[57].
אמנם ביאור זה מבאר רק השייכות דמצוות לימים. אבל עדיין אינו מובן ההכרח לעשיית המצוות בכל יום דוקא, דלכאורה, גם כשיחסיר יום אחד ולמחר יעשה שתי מצוות, יזדככו המצוות ע"י התפלה דיום המחרת. ואין לומר שהתפלה יכולה לזכך ולהעלות רק המצוות השייכות ליום זה, דאין כל טעם לחילוק זה. ועוד דמכיון דיש ענין התשלומין (ביום שלאח"ז, בתפלה הסמוכה לה)[58] "ואין אומרים כיון שעבר יומו בטל קרבנו"[59], ועד ש(בנוגע לכוונת התפלה) תפלה אחת מלוקטת מתפלות כל השנה מעלית את התפלות דכל השנה[60], משמע מזה גם בנוגע לעליית המצוות שע"י התפלה, שהתפלה מעלית גם המצוות דיום הסמוך וכו'. וסמוכין לדבר – התפלות דשבת שהן מעלות התפלות של כל ימי החול עם כל התורה ומע"ט שנכללו בהן[61].
ח) אך הענין הוא, דהנה ידוע שהתכלית דתומ"צ הוא לפעול בירור וזיכוך בעוה"ז הגשמי. דזהו מה שתורה לא בשמים היא[62], וכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם[63], ועאכו"כ מצוות שלא ניתנו אלא לצרף בהן את הבריות[64]. ועד שמצות צדקה היא שקולה כנגד כל המצוות (ונקראת בשם מצוה סתם), כי התכלית דמצוות [וכן התכלית דירידת הנשמה למטה] שהוא [לא בשביל הנשמה כ"א] בכדי לתקן את הגוף ונה"ב וחלקו בעולם, נשלם ע"י מצות הצדקה (יותר מאשר ע"י שאר כל המצוות), כמבואר בתניא[65]. וזה[66] שצריך להיות יומין שלימין דוקא, שבכל יום ויום צריך להיות קיום מצוה, כי מכיון שגדר העולם הוא מקום וזמן[67], הרי מובן שהתומ"צ (שתכליתם הוא לתקן את העולם) צריכים לתקן גם את הזמן. ולכן מוכרח שבכל יום תהי' עשיית מצוה (הגם שגם כשחסר לו יומא חדא יכול הוא לעשות את הלבוש ע"י שיקיים מחר ב' מצוות), כי בכדי לתקן את הימים[68] (הזמן) גופא צריך להיות כל[69] יומא ויומא עביד עבידתי'.
ט) וזהו ואברהם זקן בא בימים, שלאחרי שואברהם זקן הוא גם בא בימים שהוא מעלה גדולה יותר גם מהמעלה דזקן. דהנה הכוונה האמיתית בהתהוות העולמות (בבחי' עצמות א"ס) היא מה שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים דוקא[70]. וכוונה זו נשלמת ע"י עבודת האדם, אתם קרויין אדם[71], שהאדם דוקא יכול להשלים כוונה זו. וזהו שנקרא בשם אדם, ע"ש ב' הקצוות שהוא אדמה לעליון[72] ושהוא נוצר מן האדמה[73], שגופו נעשה מהאדמה עצמה[74] ובאופן שהי' תחילה דומם בפ"ע (בלי שום נפש חיונית בתוכו) וכמ"ש[75] גלמי ראו עיניך (ולא כגוף הצומח והחי)[76], כי גם ענין זה שבתואר אדם (על שם האדמה) מורה על מעלתו[77], שהוא מברר מתקן ומעלה גם את הדומם שהוא תחתון ביותר שאין תחתון למטה ממנו. ומעלה זו שבו באה בפועל ע"י העבודה דבא בימים דוקא. שע"י העבודה דזקן (עצמה), אף שגם עי"ז בירר ותיקן את חלקו בעולם (מקום), מ"מ, מכיון שלא תיקן עדיין את הזמן, הרי לא השלים עדיין הכוונה דדירה בתחתונים. ולכן הגם שעבודה זו מגעת בבחינת עתיק יומין, שהיא בהעתקה (והבדלה) מבחי' יומין, אין זה תכלית השלימות. משא"כ ע"י העבודה דבא בימים[78], כשעובד לתקן את הימים, ועד דאת מספר ימיך אמלא[79] מספר מלשון אבן ספיר (וכמ"ש בתו"א[80] שמספר ימיך הוא כמו השמים מספרים[81] שפירש בזהר[82] מנהרין ומנצצין וספירין), היינו שהאדם מאיר את הימים (הזמן) באור התורה והמצוות, עי"ז הוא משלים הכוונה דדירה בתחתונים (בהתחתון שבעולם הזה גופא[83]), שזה (השלמת כוונה זו) הוא תכלית שלימות מעלת האדם, כנ"ל.
*) יצא לאור בקונטרס מוצאי ש"פ חיי שרה – ה'תשל"ח, "ג' כסלו ה'תשל"ח".
- 1 פרשתנו כד, א.
- 2 טז, א. וראה תו"א משפטים עו, ג. עט, ב.
- 3 אבות פ"ד מי"ז.
- 4 ראה זח"א רכד, א. וראה שם קכט, א הלשון "יומין עילאין".
- 5 באגה"ק ובתו"א מקץ שבהערה 17 [וכן בתו"א ח"ש שם (בתחילת הענין)] שהמצוות הם לבושים. אבל בתו"א משפטים עט, ב (וראה גם תו"א ח"ש בהמשך הענין – נעתק לקמן ס"ג): לבושי התורה והמצוות – בפרטיות יותר. וראה תניא ספ"ה. אוה"ת משפטים ע' א'רסו.
- 6 כ"ה בתו"א משפטים שם.
- 7 צוואת הריב"ש בתחלתה.
- 8 ראה זח"א קכט, א: ולא אתקריב אברהם ביומא חדא או בזמנא חדא אלא עובדוי קריבו לי' בכל יומוי כו'.
- 9 לשון הזהר שם.
- 10 אוה"ת שבועות ע' צא. בלק ע' תתקמח. פינחס ע' א'קצט. וראה גם אוה"ת לתהלים ע' תקכז.
- 11 באוה"ת וארא ע' קכ: "וצריך לסגל תורה ומצוות אפילו מצוה אחת כמה פעמים במספר הימים אשר נתנו לו מן השמים כפי שיעור הלבושים הצריכים לפי שרש נשמתו . . כי מאחר שיש לו פנאי כו'".
- 12 "ודוחק לומר דמיירי בביטול מ"ע התלויות בו ביום כמו ק"ש כו', (ועוד?) דא"כ מלבד מה שחסר הלבוש הרי פגם ג"כ בביטול המצוה וצריך תשובה" (אוה"ת בלק שם).
- 13 ב"ר ספנ"ח.
- 14 דניאל ז, ט.
- 15 מ"כ לב"ר שם (הובא באוה"ת פרשתנו תשעט, א). וראה גם פרש"י לב"ר שם. ובהגהות הרד"ל שם מביא מילקוט "דכתיב עתיק יומין יתיב".
- 16 ובפרט לפי מ"ש בתו"א מקץ לג, ב, שעתיק יומין הוא "נעתק ונבדל מבחי' היומין שהם הלבושים הנעשים מהמצוות".
- 17 ראה בכ"ז אגה"ק סכ"ט. תו"א מקץ לב, ד ואילך. וראה גם תו"א פרשתנו שבהערה 2.
- 18 ראה ביאוה"ז לאדהאמ"צ (קטו, ב) ולהצ"צ (ע' תקמח). המשך תרס"ו ע' תנט. ס"ע תע.
- 19 דנוסף לזה שהכלים דאצילות (שרש הנשמות) הם בדביקות בלתי ניכרת, הנה גם הדביקות דנשמות בהכלים היא בלתי ניכרת (ראה המשך תער"ב ח"א ריש ע' קע).
- 20 אגה"ק שם.
- 21 ראה לקו"ת שה"ש ח, א. המשך תער"ב ח"א ע' שצו. סה"מ ה'ש"ת ד"ה עוטה אור כשלמה. ובכ"מ.
- 22 שעהיוה"א פ"ח.
- 23 תו"א פרשתנו טז, סע"א. וראה הגהות הצ"צ לשם (אוה"ת פרשתנו תשפו, סע"ב).
- 24 ראה תניא פ"ד. וזהו "התלבשות" יותר מזה שמתלבשת בטענות של שקר, כי ההתלבשות דתורה בטענות של שקר היא רק מה שהתורה דנה בזה, "ולשון התלבשות הוא רק שם המושאל בלבד" (ד"ה ויאמר משה תש"ד ס"כ); משא"כ בהתלבשותה "בדיו על הספר עשרים וארבעה ספרים שבתורה נביאים וכתובים", הרי בתושב"כ נוגע דיני הדיו והקלף.
- 25 תניא פל"ו.
- 26 בכל הבא לעיל – ראה תו"א (פרשתנו ופ' מקץ) שבהערה 17.
- 27 תניא פ"ז (יא, ב).
- 28 תו"א משפטים עו, א.
- 29 ראה קונטרס עה"ח פי"א.
- 30 ראה אוה"ת לתהלים שם, שענין כיבוס הלבושים הוא "דאל"כ י"ל הם מטונפים שיש מצוה שלא לשמה".
- 31 ישעי' סג, ג. אוה"ת לתהלים שם.
- 32 ראה זח"א כג, ב. ח"ב רא, ב. תו"א מקץ מג, סע"א ואילך. סידור רעג, ב.
- 33 קהלת ז, כ.
- 34 לקו"ת מטות פב, א. נצבים נא, א. ד"ה על כן יאמרו המושלים תרצ"א בתחלתו (סה"מ קונטרסים ח"א ע' 382). ובכ"מ.
- 35 ישעי' ס, כא.
- 36 תהלים סו, ה. תנחומא וישב ד. וראה תו"ח תולדות יג, א ואילך.
- 37 ראה המשך תרס"ו ס"ע שפ ואילך.
- 38 תהלים קיז, ב.
- 39 ראה תניא פ"מ (נד, ב), שעוה"ז הוא עולם השפל בב' בחינות: (א) ש"ההארה שבו מצומצמת מאד עד קצה האחרון ולכן הוא חומרי וגשמי". (ב) שהארה זו גופא "היא בלבושים ומסכים רבים כו'".
- 40 וע"ד המבואר בתניא שם בנוגע ל"אותיות הקדושות של דברי תורה ותפלה", ש"מאחר שהקול והדיבור הוא גשמי" – העלאתן למעלה היא דוקא ע"י הכוונה המתלבשת בהם – אף ששתיהן (האותיות והכוונה) שוות בזה שאינן בבחי' הסתר.
- 41 תו"א מקץ לא, סע"א. המשך תרס"ו ע' טו. ובכ"מ.
- 42 ב"מ פה, א.
- 43 גירסת הרש"ל שם, ועוד – ראה דק"ס שם.
- 44 המשך תרס"ו שם. המשך תער"ב ח"ב ע' א'נ ואילך.
- 45 ב"מ לח, א.
- 46 משפטים עו, א. שם, ג. דרמ"צ פג, א.
- 47 שלכן, גם העלאת התפלה היא ע"י המלאכים (מקומות שבהערה 32).
- 48 ויצא כח, יב. זח"א רסו, ב. זח"ג שו, ב. תקו"ז תי' מה.
- 49 שהם לא רק רחוקים זמ"ז אלא גם הפכים (ד"ה זה היום תרצ"ד ספ"א – סה"מ קונטרסים ח"ב שיט, א).
- 50 ד"ה זה היום שם.
- 51 לשון כ"ק מו"ח אדמו"ר בד"ה זה היום הנ"ל רפ"ב.
- 52 ראה ד"ה זה היום שם ספ"ב (סה"מ שם שיט, ב): דע"י אותיות התפלה הוא ההעלאה של כל הענינים דארצה שהם עפ"י התורה.
- 53 ראה לקו"ת יו"כ סח, ב (הובא באוה"ת לתהלים שם) ש"מלאכי אלקים" (שעולים בהסולם דתפלה) הם המצוות.
- 54 ברכות כו, ב.
- 55 פינחס כח, ג.
- 56 תו"א מקץ לח, ג.
- 57 אוה"ת לתהלים שם.
- 58 או"ח סי' קח.
- 59 שו"ע אדה"ז שם ס"ב.
- 60 תניא בקו"א ד"ה להבין מ"ש בשער היחודים (קנד, ב).
- 61 לקו"ת בהר מא, א.[84]
- 62 ב"מ נט, ב.
- 63 רמב"ם סוף הל' חנוכה.
- 64 ב"ר פמ"ד, א.
- 65 פל"ז (מח, ב).
- 66 אוה"ת משפטים ע' א'קכב. שבועות ע' צא. בלק ס"ע תתקמח. פינחס ע' א'קצט. וראה בארוכה לקו"ש ח"ד ע' 1194.
- 67 שעהיוה"א פ"ז (פב, רע"א). וע"פ מ"ש בתורת לוי"צ למסכת מדות (ריש ע' רעג), שמקום הוא בז"א וזמן הוא במלכות – עיקר הענין דדירה בתחתונים שאין תחתון למטה ממנו הוא בבירור ותיקון הזמן.
- 68 ומה שעיקר ההדגשה הוא על הימים (וראה תורת הבעש"ט שבתחילת המאמר) – הוא (כמבואר בלקו"ש שם) לפי שבהם הוא עיקר ההתחלקות דזמן, כמרז"ל (נזיר ז, א) "יומי מפסקי מהדדי". ולהעיר מאוה"ת בלק שם ואילך.
- 69 ע"פ לשון הזהר – ח"ג צד, ב.
- 70 המשך תרס"ו ע' תמו.
- 71 יבמות סא, א.
- 72 של"ה כ, ב. שא, ב. ובכ"מ.
- 73 ב"ר פי"ז, ד.
- 74 והיינו , שהצומח והחי נבראו ממאמר אלקי (תדשא הארץ, תוצא הארץ), משא"כ "גופו של אדה"ר לא נברא ע"י מאמר אלקי . . כשאר כל הברואים . . אלא רק צבר עפרו . . ועשה בו צורה גשמית שלא ע"י מאמר כלל וכלל". ומ"ש נעשה אדם – "פשוטו מורה שלא ע"י מאמר זה נעשה אלא כמ"ש צבר עפרו ועשאו גולם תחילה בלי מאמר כלל" (תו"ח בראשית יט, ב).
- 75 תהלים קלט, טז. וראה סנהדרין לח, סע"א ואילך.
- 76 תו"א בראשית ג, ד ואילך. תו"ח שם יח, ד ואילך. ובכ"מ.
- 77 ד"ה זה היום השי"ת פ"ב (סה"מ ה'תש"י ע' 97-96).
- 78 והא שמבואר בתו"א מקץ לג, ב (נעתק לעיל הערה 16) שעתיק יומין הוא נבדל מבחי' היומין שהם הלבושים הנעשין מהמצוות – יש לומר, שהכוונה שם היא לענין המצוות (מצד עצמם), אבל לא לענין בירור הזמן שנעשה עי"ז. ולהעיר מזה שמסיים בתו"א שם: אך ע"י בירור נה"ב כו'. ועצ"ע.
- 79 משפטים כג, כו.
- 80 משפטים עט, ריש ע"ג.
- 81 תהלים יט, ב.
- 82 ח"ב קלו, ב. ונתבאר בארוכה בסידור קעח, סע"א ואילך. פיה"מ לאדהאמ"צ פ"ט ואילך.
- 83 ראה לעיל הערה 67.
- 84 ב"מ נט, ב.
ואברהם זקן בא בימים גו', ומביא רבינו הזקן בתו"א בפרשתנו ד"ה להבין ענין מה שאמרו רז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא (ולפני הדרוש – שהוא "שייך לפסוק ואברהם זקן בא בימים") מאמר הזהר על הפסוק באינון יומין עילאין כו', שהם הלבושים דתורה ומצוות (תשובה ומעשים טובים) שעל ידם תוכל הנשמה ליהנות מזיו השכינה בעוה"ב.
V'Avraham zaken ba bayamim… ("And Avraham was old, advanced in days…").1 The Alter Rebbe, in Torah Ohr on our parsha, in the discourse beginning2 "To understand what our Sages said,3 'Better one hour of teshuvah and good deeds in this world than all the life of the World to Come'" (and before that discourse — which "belongs to the verse 'And Avraham was old, advanced in days'"), cites the statement of the Zohar4 on this verse: be'inun yomin ila'in ("with those supernal days")…, which are the garments of Torah and mitzvos5 (teshuvah and good deeds) through which the soul is able to delight in the radiance of the Shechinah in the World to Come.
וענין זה שייך גם לימים כפשוטם, שצריכים להיות כל הימים שלמים, היינו שכל יום יהי' מלא בעשיית מצוה (יומין עילאין).
This also applies to days in the plain sense:6 all one's days must be whole, that is, each day must be filled with doing a mitzvah (yomin ila'in, "supernal days").
וידוע מאמר הבעל שם טוב "לא יניח שום יום מעשיית מצוה כו'".
Well known is the saying of the Baal Shem Tov:7 "One should not let a single day pass without doing a mitzvah…"
וזהו בא בימים, שאברהם אבינו עבד את עבודתו בכל יום ויום, שכל ימיו היו יומין שלימין (ולא חסרין ח"ו), ועי"ז "בא בימים – באינון יומין עילאין".
This is the meaning of ba bayamim ("he came into days"): Avraham our father performed his avodah (divine service) every single day,8 so that all his days were yomin shelemin, "complete days" (and not, G‑d forbid, lacking), and through this, "ba bayamim — with those supernal days."9
וידוע הדיוק בזה, הרי העיקר הוא לבושי המצוות (יומין עילאין), ומה נוגע בזה ענין הימים (כפשוטם) שלא יניח שום יום מעשיית מצוה כו', הלא יוכל לעשות למחר שתי מצוות.
The well-known question on this:10 the main thing is the garments of the mitzvos (the supernal days) — so what difference do the days themselves (in the plain sense) make, that one should not let a single day pass without doing a mitzvah…? He could do two mitzvos tomorrow!
דלכאורה גם כשעושה כמה מצוות במשך יום אחד יש לו אותו מספר המצוות כמו כשהי' מקיימם במשך כמה ימים, וא"כ, מה נוגע שיקיים מצוה בכל יום דוקא, ועד שכאשר חסר לו יום אחד חסר לו לבוש.
For seemingly, even when one does several mitzvos in one day, he has the same number of mitzvos as if he had performed them over several days.11 If so, why does it matter that he fulfill a mitzvah specifically every day — to the point that when he is missing one day, he is missing a garment?12
ב) והנה מזה שמעלה זו דאברהם (בא בימים) בא בקרא לאחרי כו"כ מעלות שלו שבפסוקים שלפנ"ז, ועד שבכתוב זה גופא בתחילה הוא אומר ואברהם זקן ואח"כ מוסיף בא בימים, מובן שענין בא בימים הוא מעלה גדולה יותר גם מהמעלה דזקן.
2) Now, from the fact that this quality of Avraham (ba bayamim) comes in the Torah after very many of his qualities mentioned in the preceding verses — and even within this verse itself it first says "And Avraham was old" and only then adds "advanced in days" — it is understood that ba bayamim is a greater quality even than the quality of zaken ("old").
דהגם שואברהם זקן פי' שהי' בעילוי נפלא ביותר, וכמרז"ל שאמר לו הקב"ה לאברהם בא לבוש לבושי (דהקב"ה שנקרא עתיק יומין) שנאמר ואברהם זקן, היינו שואברהם זקן היא מעלת אברהם מה שלובש לבוש הקב"ה כמו שהקב"ה הוא בבחי' עתיק יומין, הנה בא בימים נעלה עוד יותר.
For although "And Avraham was old" means that he was at an extraordinarily lofty level — as our Sages say13 that the Holy One, blessed be He, said to Avraham, "Come, wear My garment" (the garment of the Holy One, blessed be He, who is called14 Atik Yomin, "the Ancient of Days"15), as it says, "And Avraham was old"; that is, "And Avraham was old" is Avraham's quality of wearing the garment of the Holy One, blessed be He, as He is at the level of Atik Yomin — ba bayamim is loftier still.
וצריך להבין מהו גודל העילוי דבא בימים, לבושי המצוות [ובפרט בהענין דעשיית מצוה בכל יום דוקא, הגם שאינו מתוסף עי"ז במספר המצוות], ועד שזה נעלה יותר מענין (ואברהם) זקן שהוא בחי' (הלבוש ד)עתיק יומין.
We therefore need to understand the greatness of ba bayamim, the garments of the mitzvos [and especially the matter of doing a mitzvah specifically every day, even though this adds nothing to the number of mitzvos], to the point that it is loftier than (And Avraham was) zaken, which is the level of (the garment of) Atik Yomin.16
ג) ויובן זה בהקדים ביאור הידוע בזה שהנשמה צריכה להלבושים דתורה ומצוות בכדי שתוכל ליהנות מזיו השכינה, כי להיות שהנשמה היא נברא [וכמבואר בכ"מ שהנשמה היא כמו שאלקות נעשה בבחי' נברא, ועד שהדביקות שלה באלקות היא דביקות בלתי ניכרת] וא"א לנברא להשיג שום השגה באוא"ס ב"ה, לכן בכדי שתוכל הנשמה ליהנות מזיו השכינה שהוא הארה מאוא"ס ב"ה [ובפרט לחזות בנועם הוי'], צריכה היא ללבושים.
3) This will be understood by first explaining the well-known teaching17 that the soul needs the garments of Torah and mitzvos in order to delight in the radiance of the Shechinah. Since the soul is a created being [as explained in many places, the soul is as it were G‑dliness that has taken on the state of a created being,18 to the point that its attachment to G‑dliness is an imperceptible attachment19], and a created being cannot attain any grasp of the Or Ein Sof (the Infinite Light), blessed be He — therefore, in order for the soul to delight in the radiance of the Shechinah, which is a glow of the Or Ein Sof, blessed be He [and especially "to behold the pleasantness of G‑d"20], it needs garments.
וכמשל אור גדול [ביותר, וכמו אור השמש, בחי' שמש הוי'] שאין יכולים להביט בו, וע"י המסך (שהוא כמו לבוש) יכולים לקבל [ולקלוט] את האור.
It is like a great light [an extremely great one, like the light of the sun — the level of shemesh Havayah, "G‑d is a sun"] at which one cannot look; through a screen (which is like a garment) one can receive [and absorb] the light.
והנה ידוע שכל ממוצע המחבר ב' דברים, צ"ל כלול משניהם.
Now it is known21 that every intermediary connecting two things must comprise both of them.
ומזה מובן גם בענין הלבושים דתומ"צ [שהם כמו ממוצע המחבר בחי' זיו השכינה (שהוא הארה מאוא"ס הבל"ג) עם הנשמה (שהיא נברא ובע"ג)], שיש בהם מב' הענינים.
From this we understand that the garments of Torah and mitzvos [which are like an intermediary connecting the radiance of the Shechinah (a glow of the Or Ein Sof, which is beli gvul, "unlimited") with the soul (which is a created and limited being)] contain both aspects.
דשרשם (של התומ"צ) הוא מרצה"ע וחכמתו ית' שהם מיוחדים בו ית' (שהוא וחכמתו ורצונו אחד) – ענין הבל"ג [ועד שרצה"ע וחכמתו ית' (שרש התומ"צ) הם למעלה גם מבחי' זיו השכינה], וע"י שירדו למטה בעוה"ז הגשמי ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי וכן בכל המצוות [ועד"ז הוא גם בתורה שנתלבשה בשכל אנושי, ועד בטענות של שקר, ונתלבשה בדיו על הספר] הם בבחי' מדידה והגבלה ועד להמדידה והגבלה דעוה"ז הגשמי שאין תחתון למטה ממנו, הנה ע"י ב' ענינים אלו שבתומ"צ [ענין הבל"ג שבהם מצד שרשם, וענין הגבול שבהם מצד ירידתן למטה] הם נעשים לבוש וממוצע המחבר את הנשמה שהיא נברא ובע"ג (וכמו שהיא מלובשת בגוף גשמי) עם בחי' זיו השכינה ועד עם בחי' נועם הוי' שלמעלה מכל מדידה והגבלה.
Their root (of the Torah and mitzvos) is in the Supernal Will and His wisdom, blessed be He, which are one with Him (for He,22 His wisdom and His will are one) — the unlimited [to the point that the Supernal Will and His wisdom (the root of Torah and mitzvos) are higher even than the radiance of the Shechinah23]. And by descending below into this physical world — tzitzis of physical wool, tefillin of physical parchment, and so with all the mitzvos [and similarly the Torah, which was clothed in human intellect, even in false claims, and clothed in ink on parchment24] — they are in a state of measure and limitation, down to the measure and limitation of this physical world, lower than which there is none.25 Through these two aspects of Torah and mitzvos [the unlimited, from their root, and the limited, from their descent below] they become a garment and an intermediary that connects the soul — a created and limited being (and as it is clothed in a physical body) — with the radiance of the Shechinah, and even with "the pleasantness of G‑d," which is above all measure and limitation.26
ד) והנה מצד ההתלבשות דתומ"צ בעניני עוה"ז הגשמי שהוא רובו ככולו רע, צריך לנקותן מכל פסולת הנופל בהן, וכמו בלימוד התורה, שמצד זה שהתורה נתלבשה בשכל אנושי ובענינים גשמיים הרי אפשר שהלימוד שלו יהי' שלא לשמה ועד לדרגא הכי תחתונה בשלא לשמה, ועד"ז במצוות.
4) Now, because Torah and mitzvos are clothed in matters of this physical world, which is predominantly evil,27 they must be cleansed of all the dross that falls into them.28 For example, in Torah study: because the Torah was clothed in human intellect and in physical matters, it is possible29 that one's study will be shelo lishmah (not for its own sake), even at the lowest level of shelo lishmah; and similarly with the mitzvos.30
וזהו מה שהלבושים דתומ"צ צריכים לרחיצה וכיבוס, שיהי' לבושים נקיים וכו' (ואפילו לא יהיו באופן דמלבושי אגאלתי), בדוגמת לבוש הגשמי שבכדי שיהי' זך ונקי צריך לרחוץ ולכבס אותו.
This is why the garments of Torah and mitzvos need washing and laundering, so that they be clean garments, etc. (and not even in the manner of "I have soiled all My garments"31), just as a physical garment, to be pure and clean, must be washed and laundered.28
[וגם לאחרי שהאדם מכבס את הלבושים דתומ"צ שיהיו נקיים מכל פסולת כו', בכדי שיעלו למעלה, צריכים הם להזדכך ע"י המלאכים, דגפיף להון ונשיק להון.
[And even after a person launders the garments of Torah and mitzvos so that they are clean of all dross…, in order for them to ascend above they must be refined by the angels, who "embrace them and kiss them."32
והענין הוא דהנה כתיב אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, שמפני שהאדם נמצא בארץ בעוה"ז הגשמי לכן יש בו חטא, חטא מל' חסרון (עכ"פ).
The explanation: it is written,33 "For there is no righteous man on earth who does good and does not sin" — because a person is on earth, in this physical world, there is chet ("sin") in him; chet means "lack"34 (at least).
והגם שהחטא (החסרון) הוא לא באשמתו ח"ו, שהרי ועמך כולם צדיקים, כי אם כמ"ש נורא עלילה על בני אדם שרצון הקב"ה הוא שבנ"א נמצא בעולם כזה [ובדוגמת מלך ששלח את בנו למדינה רחוקה בכדי להראות את חכמת בנו שגם במדינה הרחוקה יכיר את האמת, בחי' ואמת הוי' לעולם], אעפ"כ, מכיון שבפועל יש בו (חטא מל') חסרון, וגם התומ"צ שלו אינם בשלימות, וכמ"ש אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, שהחסרון (יחטא) הוא גם בהתומ"צ (ביעשה טוב) שלו, לכן בכדי שהתומ"צ שלו יעלו למעלה, צריך הוא לסיוע המלאכים].
And although the sin (the lack) is not, G‑d forbid, his fault — for "Your people are all righteous"35 — but rather as it is written,36 "Awesome in His plot against the sons of man," since it is the will of the Holy One, blessed be He, that man be in such a world [like37 a king who sent his son to a distant land to show his son's wisdom, that even in a distant land he would recognize the truth — the level of "the truth of G‑d is forever"38] — nevertheless, since in actual fact there is (chet, in the sense of) lack in him, his Torah and mitzvos too are not perfect, as it is written, "there is no righteous man on earth who does good and does not sin": the lack ("does not sin") is in his Torah and mitzvos too ("who does good"). Therefore, in order for his Torah and mitzvos to ascend above, he needs the help of the angels.]
ה) והנה זה מה שהתומ"צ שבעוה"ז הגשמי צריכים וזקוקים לסיוע המלאכים הוא לא רק מפני שעוה"ז הגשמי הוא רובו ככולו רע, אלא (גם) מצד הגשמיות דעוה"ז.
5) Now, the fact that the Torah and mitzvos in this physical world need and depend on the help of the angels is not only because this physical world is predominantly evil, but (also39) because of the physicality of this world.40
שלהיותו גשמי הוא באין ערוך לעולמות העליונים (הרוחניים).
Being physical, it is utterly incomparable to the higher (spiritual) worlds.
וע"ד הידוע בנוגע לנשמת האדם, שאפילו צדיק גמור כשעולה לג"ע צריך טבילה בנהר דינור בכדי לשכוח על חיזו דהאי עלמא, כי מצד האין ערוך דעוה"ז הגשמי לג"ע הרי אפילו מקצת מעניני עוה"ז מונע מלעלות לג"ע [ובדוגמת העליות שבדרגות דג"ע שמגעה"ת לגעה"ע וכו', שמכיון שהעליות הם באין ערוך, צריך להיות תחילה ביטול ההשגה דגעה"ת.
This is like what is known regarding a person's soul: even a perfect tzaddik, when he ascends to Gan Eden, must immerse in the River Dinur in order to forget the visions of this world, because, since this physical world bears no comparison to Gan Eden, even a little of the matters of this world prevents ascending to Gan Eden41 [and similarly with the ascents through the levels of Gan Eden, from the Lower Gan Eden to the Higher Gan Eden, etc.: since the ascents are to levels beyond comparison, there must first be a nullification of the grasp of the Lower Gan Eden.41
וכידוע המשל מענין השגת השכל, שבכדי לבוא להשגה עליונה שבאין ערוך להשגה הקודמת (אע"פ שגם השגה העליונה היא בעוה"ז הגשמי) צריך להיות תחילה ביטול השגה הקודמת.
As is known from the analogy of intellectual comprehension: to reach a higher comprehension that is beyond comparison to the previous one (even though the higher comprehension too is in this physical world), the previous comprehension must first be nullified.
וכמו ר"ז כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא (או מ' תעניות) לשכוח תלמוד בבלי בכדי שיוכל ללמוד תלמוד ירושלמי], עד"ז הוא גם בנוגע להתומ"צ של האדם, שמצד היותן מלובשות בענינים גשמיים, צ"ל תחלה שיזדככו ויתפשטו מגשמיותן ע"י המלאכים.
Thus Rabbi Zeira, when he went up to the Land of Israel, sat42 a hundred fasts (or forty fasts43) to forget the Babylonian Talmud so that he could learn the Jerusalem Talmud44] — so it is also with a person's Torah and mitzvos: since they are clothed in physical matters, they must first be refined and stripped of their physicality by the angels.
ו) ויש לומר בדרך אפשר דהגם שהזדככות התומ"צ והעלאתן למעלה נעשה ע"י המלאכים, מ"מ, מכיון שתכלית השלימות דכל ענין הוא כאשר הוא נעשה ע"י עבודת האדם (ולכן אדם רוצה בקב שלו דוקא), לכן גם ענין הזדככות התומ"צ, ההתחלה בזה הוא ע"י עבודת האדם.
6) It may be suggested that although the refinement of Torah and mitzvos and their elevation above is accomplished by the angels, nevertheless, since the ultimate perfection of anything is when it is achieved through man's own work (which is why "a person prefers one kav of his own"45), the refinement of Torah and mitzvos too begins with man's work.
וזהו מה שאיתא בתו"א שכיבוס וזיכוך התומ"צ הוא ע"י עבודת התפלה, שהכוונה בזה היא (לא רק שע"י התפלה הוא מנקה את התומ"צ מכל פסולת, שלא יהיו באופן דשלא לשמה וכיו"ב, כי אם), שע"י התפלה נעשה גם (התחלת ה)זיכוך שלהם, מה שמזדככות מגשמיותן ועולות למעלה.
This is what is stated in Torah Ohr,46 that the laundering and refining of Torah and mitzvos is through the avodah of prayer — meaning (not only that through prayer he cleanses the Torah and mitzvos of all dross, so that they not be shelo lishmah and the like, but) that through prayer there is also (the beginning47 of) their refinement: they are refined of their physicality and ascend above.
דהנה תפלה היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, היינו שהתפלה היא מקשרת את ב' הקצוות דארץ ושמים (מטה ומעלה), ובפרט ע"פ הידוע שארצה (בתוס' ה') הוא מדריגה היותר תחתונה שבארץ הלזו הגשמית גופא, ושמימה (בתוס' ה') הוא מדריגה היותר נעלית שבשמים (שמי השמים), והשמימה (בתוס' ה' גם בתחילה) הוא למעלה גם משמימה.
For prayer is "a ladder set artzah (on the earth), and its top reaches hashamaymah (heavenward)":48 prayer connects the two extremes, earth and heaven (below and above49). And especially according to what is known,50 that artzah (with the added hei) is the lowest level within this physical earth itself, shamaymah (with the added hei) is the highest level of the heavens (the heaven of heavens), and hashamaymah (with a hei at the beginning too) is higher even than shamaymah.
וזהו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, שע"י התפלה "יוכל להיות עליית גם (האדם) הנמצא ארצה במדריגות היותר תחתונות שבארץ הלזו הגשמית להשמימה להמדרגות היותר נעלות ונפלאות".
This is "a ladder set on the earth, and its top reaches heavenward": through prayer, "even (a person) who is on the earth, at the lowest levels of this physical earth, can ascend heavenward, to the highest and most wondrous levels."51
הנה כמו שהתפלה פועלת בהאדם, שגם כשהוא נמצא ארצה יכול הוא להתעלות להשמימה (אלא שצ"ל גם סיוע המלאכים דחביק לה כו'), עד"ז פועלת היא גם בכל עניני האדם ובפרט בהתומ"צ שלו, שע"י ד' השליבות דתפלה (שהם כנגד ד' עולמות) עולות הן מעולם לעולם, ועד שהן עולות בבחי' השמימה שלמעלה מהעולמות, ועד שהן עולות למהותו ועצמותו ית' ממש.
Just as prayer works on the person — even while he is on the earth he can rise heavenward (only that there must also be the help of the angels, who "embrace it"…) — so too it works on all of a person's matters,52 and especially on his Torah and mitzvos:53 through the four rungs of prayer (which correspond to the four worlds) they ascend from world to world, until they ascend to the level of hashamaymah, above the worlds, until they ascend to His very Essence and Being.
ז) וזהו אחד הביאורים בהשייכות דלבושי המצוות לענין הימים (כפשוטם), כי עליית המצוות הוא ע"י התפלה, והתפלה הרי היא "ענין עבודת היום" [כמובן גם ממרז"ל תפלות כנגד תמידין תקנום, עולת תמיד העשוי' בכל יום, שנים ליום], שהתפלה בכל יום מבררת ומעלה את הניצוצות שנתחדשו ביום זה, לכן המצוות [שעלייתן הוא ע"י התפלה] זקוקים ל"עבודת היום".
7) This is one of the explanations of the connection between the garments of the mitzvos and the days (in the plain sense): the ascent of the mitzvos is through prayer, and prayer is "the avodah of the day" [as is understood also from our Sages' saying54 that the prayers were instituted to correspond to the daily offerings — the tamid offering brought every day, "two each day"55]; the prayer of each day refines and elevates the sparks newly arisen on that day.56 Therefore the mitzvos [whose ascent is through prayer] need "the avodah of the day."57
אמנם ביאור זה מבאר רק השייכות דמצוות לימים.
However, this explanation explains only the connection of mitzvos to days.
אבל עדיין אינו מובן ההכרח לעשיית המצוות בכל יום דוקא, דלכאורה, גם כשיחסיר יום אחד ולמחר יעשה שתי מצוות, יזדככו המצוות ע"י התפלה דיום המחרת.
It still does not explain the necessity of doing mitzvos specifically every day — for seemingly, even if he misses a day and tomorrow does two mitzvos, the mitzvos will be refined through the next day's prayer.
ואין לומר שהתפלה יכולה לזכך ולהעלות רק המצוות השייכות ליום זה, דאין כל טעם לחילוק זה.
One cannot say that prayer can refine and elevate only the mitzvos belonging to that day, for there is no reason for such a distinction.
ועוד דמכיון דיש ענין התשלומין (ביום שלאח"ז, בתפלה הסמוכה לה) "ואין אומרים כיון שעבר יומו בטל קרבנו", ועד ש(בנוגע לכוונת התפלה) תפלה אחת מלוקטת מתפלות כל השנה מעלית את התפלות דכל השנה, משמע מזה גם בנוגע לעליית המצוות שע"י התפלה, שהתפלה מעלית גם המצוות דיום הסמוך וכו'.
Moreover, since there is the matter of making up a missed prayer (on the following day, in the next prayer)58 — "and we do not say that since its day has passed its offering is void"59 — and even (regarding the intention of prayer) one prayer gathered from the prayers of the whole year elevates the prayers of the whole year,60 it follows regarding the ascent of the mitzvos through prayer too, that prayer elevates the mitzvos of the adjacent day as well, etc.
וסמוכין לדבר – התפלות דשבת שהן מעלות התפלות של כל ימי החול עם כל התורה ומע"ט שנכללו בהן.
And a support for this: the Shabbos prayers elevate the prayers of all the weekdays, together with all the Torah and good deeds included in them.61
ח) אך הענין הוא, דהנה ידוע שהתכלית דתומ"צ הוא לפעול בירור וזיכוך בעוה"ז הגשמי.
8) But the explanation is this: it is known that the purpose of Torah and mitzvos is to effect refinement and purification in this physical world.
דזהו מה שתורה לא בשמים היא, וכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, ועאכו"כ מצוות שלא ניתנו אלא לצרף בהן את הבריות.
This is why "it is not in heaven,"62 and "the whole Torah was given to make peace in the world,"63 and all the more so the mitzvos, which "were given only to refine people through them."64
ועד שמצות צדקה היא שקולה כנגד כל המצוות (ונקראת בשם מצוה סתם), כי התכלית דמצוות [וכן התכלית דירידת הנשמה למטה] שהוא [לא בשביל הנשמה כ"א] בכדי לתקן את הגוף ונה"ב וחלקו בעולם, נשלם ע"י מצות הצדקה (יותר מאשר ע"י שאר כל המצוות), כמבואר בתניא.
To the point that the mitzvah of tzedakah is equal to all the mitzvos (and is called simply "the mitzvah"), because the purpose of the mitzvos [and likewise the purpose of the soul's descent below] — which is [not for the sake of the soul, but] to rectify the body, the animal soul and his portion in the world — is accomplished through the mitzvah of tzedakah (more than through all the other mitzvos), as explained in Tanya.65
וזה שצריך להיות יומין שלימין דוקא, שבכל יום ויום צריך להיות קיום מצוה, כי מכיון שגדר העולם הוא מקום וזמן, הרי מובן שהתומ"צ (שתכליתם הוא לתקן את העולם) צריכים לתקן גם את הזמן.
This is66 why there must be specifically yomin shelemin, complete days — every single day there must be the fulfillment of a mitzvah: since the definition of the world is space and time,67 it is understood that Torah and mitzvos (whose purpose is to rectify the world) must rectify time as well.
ולכן מוכרח שבכל יום תהי' עשיית מצוה (הגם שגם כשחסר לו יומא חדא יכול הוא לעשות את הלבוש ע"י שיקיים מחר ב' מצוות), כי בכדי לתקן את הימים (הזמן) גופא צריך להיות כל יומא ויומא עביד עבידתי'.
Therefore there must necessarily be the doing of a mitzvah every day (even though, when he misses one day, he can still make the garment by fulfilling two mitzvos tomorrow), because to rectify the days68 (time) themselves, it must be that kol69 yoma veyoma avid avidtei ("every single day he does its work").
ט) וזהו ואברהם זקן בא בימים, שלאחרי שואברהם זקן הוא גם בא בימים שהוא מעלה גדולה יותר גם מהמעלה דזקן.
9) This is the meaning of "And Avraham was old, advanced in days": after "And Avraham was old" he is also ba bayamim, which is a greater quality even than the quality of zaken.
דהנה הכוונה האמיתית בהתהוות העולמות (בבחי' עצמות א"ס) היא מה שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים דוקא.
For the true intent in the bringing of the worlds into being (at the level of the Essence of Ein Sof) is that the Holy One, blessed be He, desired to have a dwelling place specifically in the lower realms.70
וכוונה זו נשלמת ע"י עבודת האדם, אתם קרויין אדם, שהאדם דוקא יכול להשלים כוונה זו.
This intent is fulfilled through the work of man — "you are called adam (man)"71 — for specifically man can complete this intent.
וזהו שנקרא בשם אדם, ע"ש ב' הקצוות שהוא אדמה לעליון ושהוא נוצר מן האדמה, שגופו נעשה מהאדמה עצמה ובאופן שהי' תחילה דומם בפ"ע (בלי שום נפש חיונית בתוכו) וכמ"ש גלמי ראו עיניך (ולא כגוף הצומח והחי), כי גם ענין זה שבתואר אדם (על שם האדמה) מורה על מעלתו, שהוא מברר מתקן ומעלה גם את הדומם שהוא תחתון ביותר שאין תחתון למטה ממנו.
This is why he is called adam, after two extremes: that he is adameh la'elyon ("I will be likened to the Most High")72 and that he was formed from the adamah, "the ground"73 — his body was made from the ground itself,74 in such a way that at first it was inanimate on its own (without any living soul within it), as it is written,75 "Your eyes saw my unformed mass" (unlike the body of plants and animals)76. For this aspect too of the name adam (from adamah) indicates his superiority:77 he refines, rectifies and elevates even the inanimate, which is the lowest of all, lower than which there is none.
ומעלה זו שבו באה בפועל ע"י העבודה דבא בימים דוקא.
This quality of his comes into actuality specifically through the avodah of ba bayamim.
שע"י העבודה דזקן (עצמה), אף שגם עי"ז בירר ותיקן את חלקו בעולם (מקום), מ"מ, מכיון שלא תיקן עדיין את הזמן, הרי לא השלים עדיין הכוונה דדירה בתחתונים.
For through the avodah of zaken (alone), although by this too he refined and rectified his portion in the world (space), nevertheless, since he has not yet rectified time, he has not yet completed the intent of a dwelling place in the lower realms.
ולכן הגם שעבודה זו מגעת בבחינת עתיק יומין, שהיא בהעתקה (והבדלה) מבחי' יומין, אין זה תכלית השלימות.
Therefore, although this avodah reaches the level of Atik Yomin, which is removed (and separate) from the level of "days," this is not the ultimate perfection.
משא"כ ע"י העבודה דבא בימים, כשעובד לתקן את הימים, ועד דאת מספר ימיך אמלא מספר מלשון אבן ספיר (וכמ"ש בתו"א שמספר ימיך הוא כמו השמים מספרים שפירש בזהר מנהרין ומנצצין וספירין), היינו שהאדם מאיר את הימים (הזמן) באור התורה והמצוות, עי"ז הוא משלים הכוונה דדירה בתחתונים (בהתחתון שבעולם הזה גופא), שזה (השלמת כוונה זו) הוא תכלית שלימות מעלת האדם, כנ"ל.
Whereas through the avodah of ba bayamim,78 when he works to rectify the days — even to the point of "I will fill the mispar (number) of your days"79, mispar from the word even sapir, "sapphire stone" (as it says in Torah Ohr80 that "the number of your days" is like "the heavens declare (mesaprim)"81, which the Zohar82 explains as "shine, sparkle and glow like sapphire") — that is, man illuminates the days (time) with the light of Torah and mitzvos — through this he completes the intent of a dwelling place in the lower realms (in the lowest aspect of this world itself83), and this (the completion of this intent) is the ultimate perfection of man's quality, as above.
**********
*) יצא לאור בקונטרס מוצאי ש"פ חיי שרה – ה'תשל"ח, "ג' כסלו ה'תשל"ח".
*) Published in the kuntres (pamphlet) for Motzei Shabbos Parshas Chayei Sarah, 5738, dated "3 Kislev 5738."